הגלריה ע"ש דרפלר בויצו חיפה מציגה מהשבוע מראה אופנתי במיוחד, עם פתיחת התערוכה "מיכל חלבין עושה Dior" (אוצר: עמית זולר, נעילה: 25 בדצמבר). בתערוכה 11 עבודות שיצרה הצלמת הישראלית מיכל חלבין בשיתוף פעולה עם הסטייליסט מאוריציו נרדי, עורך האופנה של מגזין Dust. העבודות הוצגו לראשונה בגלריית ג'וזף בפריז ביוני האחרון, במסגרת שבוע האופנה לגברים שהתקיים בעיר.
בשיחה עם חלבין השבוע מביתה בישראל, היא מספרת כי סדרת העבודות נולדה בשנה האחרונה בעקבות פנייתה לנרדי ולבן זוגו, מעצב האופנה קריס ואן אש, המנהל הקריאטיבי של Dior Homme מאז 2007. הקשר ביניהם נולד לאחר שנרדי רכש במתנה לואן אש תצלום של חלבין שבו מופיעים שני רקדנים ענוגים מהסדרה Strangely Familiar (שהוצגה ב-2008 במוזיאון תל אביב). התצלום נרכש מגלריית אנדריאה מייזלין, שייצגה את הצלמת בניו יורק, וכעת הוא תלוי בסלון ביתם של השניים. בראיון ל"לה מונד" דיבר ואן אש על העבודה ואף חשף אותה מספר פעמים בחשבון האינסטגרם שלו.
"היה לי חלום לשלב אופנה בפרויקטים שלי והחלטתי לפנות אליהם", מספרת חלבין, שהופתעה מהתגובה המיידית והחיובית שקיבלה. במרץ האחרון היא יצאה עם נרדי לצלם את קולקציית סתיו-חורף 2016-17 של בית האופנה בבית ספר תיכון באנטוורפן, שבעבר היה מנוהל על ידי נזירות, לאחר שהרעיון לצלם בזירה הקבועה של חלבין ברוסיה או אוקראינה בוטל בעקבות מגבלות מכס על הכנסת הבגדים למדינות.
עוד בערוץ האופנה
- עקבו אחרינו באינסטגרם
- לפני ואחרי: הדוגמניות שהפכו לכוכבות בעקבות תספורת
- נסיכת האינדי החדשה: מי את סשה ליין?
- מתלבשות לנשף: איך לאמץ את הטרנד הרומנטי לחורף
"כשהגענו לבית הספר, מקום עם 1,200 תלמידים לבושים בתלבושת אחידה, רציתי ללהק לצילומים גם חלק מהם, אבל ההנהלה לא אפשרה לי", היא אומרת, "המצולמים הם תלמידים מבית ספר מקומי למחול, ששניים מהם גם נבחרו בעקבות הצילומים לצעוד בתצוגת אביב-קיץ 2017 של בית האופנה".
בצילומים של חלבין מופיעים נערים בעלי מראה אנדרוגיני, לבושים בבגדים הגדולים עליהם בכמה מידות. המתח שנוצר בין הנזילות המגדרית לסגנון האוברסייז, מעלה שאלות על מיניות, גיל ההתבגרות, נעורים ואסתטיקה הקוראת תיגר על המיינסטרים. חלבין מספרת כי במהלך הדיאלוג עם דיור הוצע לה לצלם את הקולקציה על חבורת סקייטרים (פרויקט שמאוחר יותר יצא לפועל עם הצלם והבמאי לארי קלארק, שצילם את קולקציית אביב-קיץ 2017 של בית האופנה), וכן הועלה רעיון לצלם בבתי כלא בברית המועצות לשעבר, שם צילמה לאחרונה. "בסוף החלטנו על הלוקיישן ההיסטורי בבלגיה, כי הוא היה המתאים ביותר לקולקציה", אומרת חלבין.
"נראה לי שפוחדים לעבוד איתי"
מיניות מעורפלת ומתבגרים הם שניים מהנושאים המרכזיים בגוף העבודה של חלבין, 42, בוגרת המחלקה לצילום בויצו חיפה, העיר בה נולדה וגדלה. היום היא חיה עם בעלה, הצלם עודד פלוטניצקי, ושלושת ילדיהם במושב עופר, דרומית לחיפה, ומרוחקת פיזית ומנטלית מעולם האמנות והאופנה הישראלי. למרות רזומה עשיר של עבודות למגזינים כמו T של הניו יורק טיימס, הניו יורקר, ווג איטליה, טיים ואחרים, נדמה כי בישראל היא אניגמה לא מפוצחת.
"הייתי שמחה לעשות קצת יותר כתבות אופנה בשפה שלי. הלוואי שהיו לי יותר", היא אומרת, "נראה לי שפוחדים לעבוד איתי. תמיד אני שומעת שזה 'ריסקי' ואמנותי מדי. אני מגיעה לפגישות ושומעת: 'את מצלמת מדהים, אבל אני לא יודע איך הלקוחות יקבלו את זה'".
אחד הקמפיינים המדוברים שיצרה חלבין היה בשנת 2010 למותג קום איל פו. בראיון ל-Xnet הגדירה אותו בעלת החברה סיביל גולדפיינר כ"הקמפיין הרדיקלי ביותר שעשינו". גולדפיינר סיפרה אז כי סדרת הצילומים בה הופיעו נערים גרומים בבגדי נשים, גררה ביקורת שלילית מצד לקוחות המותג. "ערערנו על הקביעה של מה זה אישה, ושאישה זה בעצם מבע, פרפורמנס", אמרה אז גולדפיינר, "האם הלקוחות שלנו שמרניות? הרבה נשים שיש להן כסף הן נשים שמשמרות את השיטה".
חלבין מופתעת, ונשמעת אפילו קצת שמחה, לשמוע כי הקמפיין הרגיז את לקוחות המותג, אבל מספרת כי לשם כיוונה. "כשהתחלתי לעבוד עם קום איל פו, כל הפנייה הזאת לנשים קצת צרמה לי. אז אמרתי, נבוא בהפוך על הפוך – נלך על גברים", היא מספרת, "בהתחלה היה להן קשה עם הקונספט, אבל קיבלתי יד חופשית. בסוף בתערוכה של העבודות, אנשים הגיעו ובמקום להסתכל על הבגדים – הם תהו על המגדר של המצולם".
גם בעבודה עם דיור את מערערת על מיניות.
"נכון, והיו שזעמו עליי בפייסבוק. באחת התגובות נכתב שאני מעודדת לאנורקסיה, והם אפילו לא זיהו שזה נער צעיר ולא נערה. אני מאמינה שברגע שזה פותח פתח לשאלות, זה הרבה יותר מעניין. הבחירה שלי בנושא הזה היא לא רק מגדרית. אני נמשכת לתיעוד בני נוער, מיניות לא מעוצבת, הגוף הלא מושלם של מתבגרים. זה מרתק אותי".
"לכולנו יש את הרצון שיתעדו אותנו"
בסדרת עבודות מסקרנת נוספת של חלבין, Sailboats And Swans, היא תיעדה אסירים – נשים וגברים, מתבגרים ומבוגרים – בשמונה בתי כלא ברוסיה ואוקראינה. חלבין מספרת כי המשיכה לברית המועצות לשעבר נולדה כבר בתקופת לימודיה. היא תיעדה את האסירים בסביבתם הטבעית, ועד שהגיעה לכלא לא ידעה אם יסכימו להצטלם.
"אמרו לי שזה על אחריותי", היא נזכרת, "הייתי בטוחה שאף אחד לא ירצה להשתתף, אבל כולם הסכימו. המסקנה שאיתה יצאתי משם, היתה שלכולנו יש את הרצון שיתעדו אותנו. בכלא תמיד מסתכלים עליך, זה האח הגדול, ורציתי שהם יסתכלו עלינו במקום שאנחנו נסתכל עליהם".
גם עבודות אלה מציגות אסתטיקה מוקפדת, שעלולה להזכיר למתבונן צילומי אופנה מסוגננים ברוח הטרנד הפוסט-סובייטי הנוכחי שמובילים הסטייליסטית לוטה וולקובה והמעצב הרוסי גושה רובצ'ינסקי. השמות האלה זרים לחלבין, שמודה כי היא מנותקת מהברנז'ה של ענף האופנה והאמנות. את עבודותיה נדיר לראות בגלריות ובמוזיאונים בישראל – למעט תערוכת היחיד במוזיאון תל אביב בעקבות זכייתה בפרס קונסטנטינר לצילום בשנת 2007 – בעוד בחו"ל הן חלק מאוספי מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק ומוזיאון גטי בלוס אנג'לס, והיא משתתפת בכמה תערוכות קבוצתיות.
האם היא מרגישה שעבודות בעלות גוון אסתטי הנושק לאופנה לא מתקבלות בברכה בתחום האמנות בישראל? "אתה מתכוון שהן נתפסות כנחותות יותר?", שואלת חלבין ומיד עונה: "אני לא מגדירה את עצמי, אבל אני תמיד מרגישה שבארץ אני לא מספיק מקומית, לא מתעסקת במקומי, אז זה לא מעניין. אני גם לא משחקת את המשחק, לא חלק מהקליקות הנכונות ולא תראה אותי בפתיחות, כך שאני אאוטסיידרית לעולם האופנה ולעולם האמנות".
ואיך הפך האח הצעיר של לוסי דובינצ'יק לדוגמן מבטיח?
