קבלו את "בית המחוגה": מבשר הפינוי בינוי במערב פלורנטין

הרחובות שלנו נרעשים: פינוי-בינוי יצא לדרך. על חשבון "קומפורט 13" שנהרס ייבנה "בית המחוגה": תשע קומות, 31 דירות, שטחי מסחר, משרד של העירייה ושלום לאמנות הרחוב העשירה בסביבה

ציפה קמפינסקי פורסם: 30.07.16 11:03
בית המחוגה בתכנון אדריכל רמי גיל. תשע קומות, 31 דירות, שטחים מסחריים ומשרד של העירייה (הדמיה: באדיבות קבוצת וגר)
בית המחוגה בתכנון אדריכל רמי גיל. תשע קומות, 31 דירות, שטחים מסחריים ומשרד של העירייה (הדמיה: באדיבות קבוצת וגר)

 


הכניסה לסמטת המחוגה מרחוב אברבנאל, 25 ביולי 2016
הכניסה לסמטת המחוגה מרחוב אברבנאל, 25 ביולי 2016

 

רחבת הכניסה לסמטת המחוגה מצד רחוב אברבנאל, זו ששימשה במשך שנים כחניון פרוע בשעות העומס וכנתיב חצי-סלול לנהיגת סלאלום בכביש הצר, שופצה באחרונה – רוצפה ונחסמה בעמודים. מצדה האחד ניצב בית הכנסת "אהבת חסד", שאליו עולים לרגל סיורי השכונה, ומצדה השני רחבה מוגבהת ומחסן ישן לסחורות מתחלפות (שבקיץ שעבר היה לרגע קצר "נרגילה בר"). שני אלה, ותיקים ככל שיהיו, לא מסגירים את ההסטוריה שנרשמת עכשיו כמה צעדים משם, בעומק הסמטה. בום:

 


סמטת המחוגה פינת רחוב תשע, 25 ביולי 2016
סמטת המחוגה פינת רחוב תשע, 25 ביולי 2016

 

על המגרש המגולח הזה, שמידותיו (בצעדים) הן משהו כמו 35 על 50 צעד, עמד עד לפני כשבועיים המועדון "קומפורט 13", שנהרס כהרף עין:

 


סמטת המחוגה, 16 ביולי 2016
סמטת המחוגה, 16 ביולי 2016

+


סמטת המחוגה, 16 ביולי 2016
סמטת המחוגה, 16 ביולי 2016

 

הריסת המועדון ופינוי המגרש הם יריית הפתיחה (המעשית) של פרויקט פינוי בינוי, שיהפוך את השטח המכונה "מתחם החרש והאומן" לשכונת מגורים. המתחם משתרע בין רחוב אברבנאל במזרח לרחוב קומפרט במערב, ובין רחוב הרבי מבכרך בצפון לסמטת המחוגה בדרום (בתוספת שטח מצדו המזרחי של רחוב אברבנאל, הנמשך עד רחוב גנני; ושטח נוסף בצפון רחוב אברבנאל, סמוך לרחוב אילת). 

 


במפה המאולתרת, שטחי מתחם
במפה המאולתרת, שטחי מתחם "החרש והאומן" מסומנים בצהוב. המגרש הריק והמדובר -- בתכלת וכוכב כחול

 

כשהוקם ב-1933, כלל מתחם "החרש והאומן" כמאתיים סדנאות ובתי מלאכה. הוא נקרא אז, על פי האתר "תל אביב 100, האנציקלופדיה העירונית", "מרכז וולובלסקי",  על שם מייסדו, שלום וולובלסקי. על קיר באחת הסמטאות נותר לכך זכר חלקי גם כעבור 83 שנים:

 


רחוב תשע, 26 ביולי 2013
רחוב תשע, 26 ביולי 2013

 

בתי המלאכה בשטח המתחם מסודרים בסמטאות, שנקראות כיום במספרים שקבעה העירייה. לחלקן יש גם שמות שניתנו להן בעת הקמת המתחם. כך, למשל, סמטה

3361 נקראת גם רחוב תשע, וסמטה 3362 נקראת גם רחוב ארבע. עם השנים הפכו הסמטאות האלה, וסמטאות נוספות של בתי מלאכה מדרום להן, ליעד מועדף על ציירי גרפיטי ואמני רחוב, ולאתר תיירות המזמן אליו סיורים יומיומיים רבי משתתפים.

למרות העובדה שהמתחם נמצא בחלקה הצפון-מערבי של פלורנטין, מנותק מאזור המגורים הראשי שלה, הוא אחראי במידה רבה לאופיה, המצטיין בעירוב שימושים נדיר. אבל מלאכות הכפיים עוברות לצערנו מהעולם, ובעלי המלאכה במתחם - חלקם בנים ממשיכים, בני דור שני ושלישי למקצוע - נכונים, אחרי שנים ארוכות של משאים ומתנים, להתפנות מהמקום תמורת דירות לילדיהם ונכדיהם. "אני בן 47, דור שלישי כאן", אמר לי בעליו של בית מלאכה לעיבוד מתכות, "אבל אשתי הטילה וטו על הצטרפות הילדים למקצוע". בית המלאכה שלו נמצא בשולי המגרש הראשון שהתפנה כעת, בסמטה הקצרה שנקראת 1253.

 


סמטה 1253, 24 ביולי 2016
סמטה 1253, 24 ביולי 2016

 

הסמטה שנראית בצילום פתוחה וחשופה היתה עד לפינוי המגרש מעין שביל צר, התחום בצד אחד בגדר גבוהה מפח מגולוון:

 


גדרות הפח הגבוהות שהגדירו את גבול הסמטה, 17 ביולי 2016
גדרות הפח הגבוהות שהגדירו את גבול הסמטה, 17 ביולי 2016

 

הגדר כוסתה עם השנים במיני עיטורים אופייניים לרחובות שלנו:

 


כתובות קיר בסמטה 1253, בשנים 2013-2014
מה זה פה? כתובות קיר בסמטה 1253, בשנים 2013-2014

 

לצד בית המלאכה יש בסמטה שנחשפה גם מחסן, מאחורי הדלת הכחולה והמעוטרת:

 


דלת סטודיו מצויירת בסמטה 1253, 24 ביולי 2016
דלת סטודיו מצויירת בסמטה 1253, 24 ביולי 2016

 

ולידו סטודיו אחד מטופח ולידו דירת מגורים, גם היא מאחורי דלת כחולה מעוטרת:

 


סמטה 1253, 28 בדצמבר 2013
סמטה 1253, 28 בדצמבר 2013

 

למגרש (הריק כעת) מול הדלתות הכחולות יש היסטוריה מלפני עידן המסיבות של "קומפורט 13": במשך כחמישים שנה פעל כאן מפעל ליציקת מתכות לענפי הדפוס, הביטחון, התכשיטים והרכב, שהתיך גם מטבעות שיצאו מהמחזור בעבור בנק ישראל. "המפעל הוקם כבית מלאכה על ידי סבי, שמואל, בשנת 1942", מספרת באימייל קרין וגר, מנכ"לית קבוצת וגר, שיזמה את התב"ע למתחם "החרש והאומן", יחד עם אדריכל רמי גיל ועיריית תל אביב-יפו. "אבי, גדעון", היא מוסיפה, "נכנס לעסק המשפחתי ב-1956, לאחר שירותו הצבאי כלוחם בחיל הים, ופיתח את בית המלאכה למפעל יצרני מוביל". לכן, כנראה, נפלט עכשיו מעומק הקרקע גם לווייתן חלוד:

 


סמטת המחוגה, 24 ביולי 2016
סמטת המחוגה, 24 ביולי 2016

 

אחרי שמפעל המתכת המשפחתי נסגר, הושכר המבנה לאולפני הבירה, ורק לאחר מכן הוקם במקום ה"קומפורט 13", שפעל עד לאחרונה. המועדון הותיר אחריו, בערימות הפסולת, מה שמותיר מועדון - סימני מסיבות שמחות ושרידי היענות לחוקי הכבאות:

 


סמטת המחוגה, 24 ביולי 2016
סמטת המחוגה, 24 ביולי 2016

+


סמטת המחוגה, 24 ביולי 2016
סמטת המחוגה, 24 ביולי 2016

 

"קומפורט 13" יכול בהחלט להיחשב למוסד תל אביבי (עוד אחד שעבר מהעולם), לא רק בזכות הצלחתו לנהל במשך שנים מסיבות סוערות והומות מבליינים ושתיינים, אלא גם בזכות העובדה שהיה הבית של ליין "אריסה", האחראי, בין שאר הישגיו, ללהיט "הופה, הופה, פה זה לא אירופה". לא אירופה, לא אירופה, עד שזה מגיע לנדל"ן. הכסף הגדול עובד כאן בדיוק כמו באירופה.

 


כלי כבד בשטח ההריסה וברקע צמרות מגדלי רביעיית פלורנטין הסמוכים. סמטת המחוגה, 17 ביולי 2016
כלי כבד בשטח ההריסה וברקע צמרות מגדלי רביעיית פלורנטין הסמוכים. סמטת המחוגה, 17 ביולי 2016

 

יזמי נדל"ן עם כיסים עמוקים לא נבהלים מהחיה הזאת "ג'נטריפיקציה", וגם לא מכושר הזלילה שלה. הם, כמו בעלי המלאכה שיתפנו בהדרגה ממתחם "החרש והאומן", מקבלים את התהליך הזה כבלתי נמנע ואפילו רצוי: "הבנייה החדשה במתחם", כותבת וגר בתשובה לשאלתי, "היא חלק מתהליך התחדשות עירונית, שהרעיון העומד מאחוריו הוא הפיכת מתחם מסחרי בלוי וישן (slums) - שאינו ראוי למגורים, בעל תשתיות רעועות (חשמל, ביוב וכו'), נעדר שטחים ירוקים ומבנים לשימוש הציבור - לשכונה ירוקה ומודרנית, המתאימה למשפחות ונותנת מענה לדירות גדולות, שאין כלל באזור".

 

***

 

בחמש חלקות המתחם, ששטחן הכולל כ-16 דונם (ושכל אחת מהן יצאה לבנייה עצמאית), ייבנו בסך הכל שישה-שבעה בניינים. על השאלה כמה דירות יהיו בהם' מקבלים ההדיוטות תשובה בסינית: בתב"ע תוכננו 314 דירות, אבל הקלת "שבס", המקטינה את הדירות ומוסיפה על אותו שטח 30% דירות, ותקנת כחלון, שנכנסה לתוקף ומאפשרת תוספת שטח סביר, הובילו לכך שבסופו של דבר ייבנו במתחם 400 דירות. "בבנייה משתלבת ולא כובשת", כותבת וגר.

השכונה, היא מבטיחה, תהיה עתירת שטחים ירוקים וגינות, שינותבו כולן לפארק מרכזי פתוח. יהיו בה גם מתקנים לתועלת הציבור (גני ילדים, מתנ"סים וכדומה), שייבנו בתרומת בעלי הנכסים במתחם. "התושבים הוותיקים", היא זורה לי מלח על הפצעים, "צריכים לברך על המהלך, שכן הוא מעמיד לכל השכונה שירותים קהילתיים ושטחים ירוקים שלא היו מתאפשרים באזור זה אלמלא יוזמת הפינוי בינוי".

 

***

 

ולא ראוי, שאלתי אותה, במיוחד לאור ההיסטוריה המשפחתית שלכם, להותיר זכר לעבר היצרני של המתחם, שיכבד את החרשים והאומנים שפעלו בו שנים? וגר השיבה: "אנחנו שמחים להוקיר ולשמר את מה שהיה, ויהיו הפתעות בעניין".

להפתעות האלה נצטרך לחכות. למשפחת וגר יש סבלנות לחכות. העבודה על התוכניות לפינוי ובינוי המתחם החלה בשנת 2000, ורק בימים אלה, אחרי 16 שנים, פונה השטח הראשון בה (שבמסמכים הרשמיים נקרא חלקה 33 בגוש 7083). על השטח הזה יקום "בית המחוגה", שתכנן האדריכל רמי גיל:

 


הדמיית
הדמיית "בית המחוגה". תכנון: רמי גיל אדריכלים. תשע קומות, 31 דירות (באדיבות קבוצת וגר)

 

הבניין יהיה בן תשע קומות, ויהיו בו 31 דירות, שטחים מסחריים ומשרד של עיריית תל אביב. לכל דירה, אגב, מובטחת חניה. אך ילדי המשפחות שיתגוררו בעוד כמה שנים ב"בית המחוגה" לא יצטרכו הסעה לגן ולבית הספר. אלה הוקמו זה עתה בקצה המערבי של הסמטה:

 


החלק המערבי של סמטת המחוגה. משמאל, הקיר האחורי, הצבעוני, של בית הספר והגן החדשים. 24 ביולי 2016
החלק המערבי של סמטת המחוגה. משמאל, הקיר האחורי, הצבעוני, של בית הספר והגן החדשים. 24 ביולי 2016

 

בדרכם הקצרה למוסדות החינוך, לא יוכלו הילדים לאסוף קרשים מנגרייה שנסגרה או שאריות בדים ממרפדיה שהתפנתה, לא יוכלו להציץ לסטודיו לעיצוב שעבר למקום אחר, ובוודאי שלא יוכלו להנות מגולת הכותרת של השכונה -- אמנות הרחוב החיה והתוססת בה, כמו זו שנחגגה על הקירות שנהרסו כעת. תהליך ההתחדשות המואץ, שהחל לפני שנים אחדות גם בחלקי השכונה האחרים, הופך את הסביבה המיוחדת במינה לשכונת מגורים סטנדרטית. בתהליך הזה נוספות אמנם דירות מגורים ומתרבים שטחי המסחר, אך המגוון מתחלף באחידות, ואיתה נעלמים התנאים המגרים ומעודדים ביטוי אישי ויצירתי גם במרחב הציבורי.

עד כמה משמעותית בסביבה הזאת אמנות הרחוב? תושבי השכונה המטיילים בימים אלה בסמטת המחוגה ומגיעים למגרש הריק, סובלים לרגע מדיסאוריינטציה, ומנסים להזכיר לעצמם מה היה כאן רק בשבוע שעבר. "אוי, רגע", שמעתי בחור המום אומר לבת זוגו, "פה היו האיילים של dede, לא?". אכן כן. פה הם היו. dede הוא אחד מאמני הרחוב הפוריים ביותר, וביום קיץ אחד בשנה שעברה, תפסתי אותו על חם בפינת רחוב תשע וסמטת המחוגה:

 

הצייר בפעולה. פינת רחוב תשע, 14 בספטמבר 2015 (צילום: ציפה קמפינסקי)
    הצייר בפעולה. פינת רחוב תשע, 14 בספטמבר 2015(צילום: ציפה קמפינסקי)

     

    הוא עבד יום ארוך, ולמחרת כיסה הציור הגדול שלו את כל הקיר:

     


    קטע מציור הקיר של dede. פינת רחוב תשע, 15 בספטמבר 2015
    קטע מציור הקיר של dede. פינת רחוב תשע, 15 בספטמבר 2015

     

    ומכיוון שאמנות רחוב היא לא רק ציור על קיר אלא גם אורח חיים והזמנה לדיאלוג, כעבור זמן נמצא מי שהציע לאיילים של dede משהו להריח:

     


    פינת רחוב תשע, 13 בפברואר 2016
    פינת רחוב תשע, 13 בפברואר 2016

     

    מפגש הסמטאות הזה שנהרס כעת (3361 פינת המחוגה) היה אתר נחשק ליוצרים. אך לא תמיד הקיר היה לבן ומזמין. פעם, למשל, הוא כוסה (מסיבות חסויות):

     


    פינת רחוב תשע, 12 ביולי 2015
    פינת רחוב תשע, 12 ביולי 2015

     

    תקופה מסוימת פעלה כאן גלריה 3361, שהקימה האמנית שרון פזנר. בגלריה שעל הקיר הוצגו עבודות הבטון שלה:

     


    עבודות של שרון פזנר בגלריית הקיר, פינת רחוב תשע, מאי עד אוקטובר 2014
    עבודות של שרון פזנר בגלריית הקיר, פינת רחוב תשע, מאי עד אוקטובר 2014

     

    וגם עבודות של אמנים אחרים, ובהם שי ליטמן, המכונה TRA, ילד הפלא האקספרסיבי של אמנות הרחוב:

     


    עבודות של שי ליטמן, פינת רחוב תשע, מאי עד יולי 2014
    עבודות של שי ליטמן, פינת רחוב תשע, מאי עד יולי 2014

     

    הקיר היה פתוח לכל. עם מותו של ממסגר האמנות יהודה יבנאי, מרחוב וולפסון, כיבד אלמוני את זכרו, על מסגרת שנתלתה סביב ציורים של האמן עדי סנד:

     


    פינת רחוב תשע, 4 בדצמבר 2014
    פינת רחוב תשע, 4 בדצמבר 2014

    *


    פינת רחוב תשע, 4 בדצמבר 2014
    פינת רחוב תשע, 4 בדצמבר 2014

     

    פעם היתה מצוירת על הקיר הזה:

     


    פינת רחוב תשע, 28 בדצמבר 2013
    פינת רחוב תשע, 28 בדצמבר 2013

     

    ובדרך כלל היה עליו וסביבו סלט:

     


    פינת רחוב תשע, בין השנים 2012-2014
    פינת רחוב תשע, בין השנים 2012-2014

     

    ותקופה מסוימת גם עבודה אחת יוצאת דופן של האמן טל רוזן. במאי 2014 הוא תלה על מנורה שבקיר פירמידת מלפפונים נעוצים על קסמים, והשאיר אותם להיאכל על ידי שיני הזמן ומזג האוויר. המלפפונים שרדו על המנורה בשמש ובגשם, החליפו צבעים, הלכו והצטמקו עד שכעבור חצי שנה התייבשו ונפלו:

     


    עבודת המלפפונים של טל רוזן. פינת רחוב תשע, מאי עד נובמבר 2014
    עבודת המלפפונים של טל רוזן. פינת רחוב תשע, מאי עד נובמבר 2014

     

    אם רוצים להיות קצת צ'יזיים, אפשר לראות בגורלם של המלפפונים אות וסימן לגורלם של הרחובות שלנו (אבל לא חייבים). וכל זה, אגב, רק על קיר אחד שנהרס עכשיו. מעבר לפינה, על הקיר של סמטת המחוגה, היו אוצרות נוספים, שנעלמו עם תחילת הפינוי שלפני הבינוי:

     


    סמטת המחוגה, 30 בספטמבר 2011
    סמטת המחוגה, 30 בספטמבר 2011

    +


    סמטת המחוגה, 22 בספטמבר 2011
    סמטת המחוגה, 22 בספטמבר 2011

    +


    סמטת המחוגה, 30 באוקטובר 2011
    סמטת המחוגה, 30 באוקטובר 2011

    +


    סמטת המחוגה, 15 באוקטובר 2011
    סמטת המחוגה, 15 באוקטובר 2011

    +


    סמטת המחוגה, 15 באוקטובר 2011
    סמטת המחוגה, 15 באוקטובר 2011

    +


    סמטת המחוגה, 15 באוקטובר 2011
    סמטת המחוגה, 15 באוקטובר 2011

     

    וכמובן שהיו גם שטויות:

     


    על הקיר בסמטת המחוגה, 2011-2014
    על הקיר בסמטת המחוגה, 2011-2014

     

    על חזית הפח של המועדון, ברחוב קומפרט, התנוססו במשך השנים ציורים משתנים:

     


    רחוב קומפרט, 2012-2014
    רחוב קומפרט, 2012-2014

     

    ועל דלת הכניסה שלו ראיתי פעם שלט אזהרה עם טאץ' אישי:

     


    רחוב קמפרט, 26 ברוקטובר 2011
    רחוב קמפרט, 26 ברוקטובר 2011

     

    שעכשיו נזנח והתגולל בערימות הפסולת:

     


    רחוב קמפרט, 17 ביולי 2016
    רחוב קמפרט, 17 ביולי 2016

     

    יחד עם שרידי ציורי הקיר וכל מה שהם מסמלים:

     


    סמטת המחוגה, 16 ביולי 2016
    סמטת המחוגה, 16 ביולי 2016

    +


    שארית מציור האיילים של dede, רחוב תשע, 23 ביולי 2016
    שארית מציור האיילים של dede, רחוב תשע, 23 ביולי 2016

    +


    סמטת המחוגה, 24 ביולי 2016
    סמטת המחוגה, 24 ביולי 2016

     

    מכיוון שאת הנעשה אין להשיב, ולא בוכים על חלב שנשפך, אסיים את הקינה באנקדוטה: לצד קיר הפח ברחוב תשע חנה זמן רב טנדר, שהסתיר כתובת קטנה:

     


    רחוב תשע, 28 בספטמבר 2015
    רחוב תשע, 28 בספטמבר 2015

     

    לתומי חשבתי שמישהו בוכה על חיית המחמד האהובה שלו. עד שבאחד מימי ההריסה, הטנדר זז והכתובת נחשפה (על שגיאות הכתיב שלה או שיכולי האותיות):

     


    רחוב תשע, 17 ביולי 2016
    רחוב תשע, 17 ביולי 2016

     

    כך או כך, משהו מת כאן. הטנדר אמנם חזר כעבור שבוע למקומו, אבל אופס -- הקיר והכתובת כבר לא היו:

     


    רחוב תשע, 24 ביולי 2016
    רחוב תשע, 24 ביולי 2016

     

    צדק מי שכתב שם פעם:

     


    סמטה 1253, 26 במרץ 2013
    סמטה 1253, 26 במרץ 2013

     

    רק שברחובות שלנו יש אחריו חיים (אם כי, לצערי, אחרים):

     


    הדמיית
    הדמיית "בית המחוגה". תכנון: רמי גיל אדריכלים. תשע קומות, 31 דירות (באדיבות קבוצת וגר)

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מתגוררת בפלורנטין ומצלמת יום יום ברחובות השכונה. פעם היא היתה עיתונאית.

    "שכונה היא החלק בעיר, שאפשר לנוע בו בקלות ברגל, או במילים אחרות, אם להתחכם, החלק בעיר, שאין צורך ללכת אליו כי הרי כבר נמצאים בו" (מתוך "חלל וכו: מבחר מרחבים", הוצאת בבל, תרגום: דן דאור ואוולין עמר). 

    ***

    שנים חלפתי ברחובות שכונת מגורי, אבל רק בסוף ספטמבר 2011 התחלתי לראות אותם. בעקבות אסון משפחתי, התחלתי לשוטט. יום יום, במשך שעות. להסתובב, להתבונן, וגם לצלם. בהתחלה בעיקר גרפיטי. עוד ועוד ציורים, כתובות, סימנים שהשאירו אחרים. לאט לאט המבט התרחב והצטמצם. התרחב לבניינים ורחובות, הצטמצם לפיות מרזבים ושברי מדרכות. בחודשים שחלפו, נאספו ונאגרו אצלי אלפי צילומים, שהתבוננות חוזרת בהם מזהה דפוסים, מגלה תופעות, מעלה שאלות. הבלוג עוסק בהן. וגם בחולף ובמתקלף, באקראי ובארעי, בתרבות הרחוב הדינמית והעשירה של שכונה אחת, פלורנטין, בדרום תל אביב. 

    ***

    איך מכירים שכונה? מה יכול לייצג אותה? האם אפשר לתאר אותה בלי להתייחס לתושביה? למה כן  מתייחסים? על מה נעצרת העין? האם היא נוטה להתעכב על השבור והפגום או על השלם היפה? מה ערכו התיעודי של קטע קיר או חלון ראווה בודד? האם הוגן לחבר בין ציור מרחוב מרכזי לברז כיבוי בסמטה צדדית? נחוץ ריבוי או די בתמונה אחת מייצגת? חייבים להתייחס לקבוע? מה ערכו של המשתנה? האם החלקים מתחברים לכדי תמונה שלמה, או שהתמונה השלמה מתפרקת? אין תשובות. הבלוג מחפש אותן.

    ***

    פלורנטין קטנה. רחוב העליה במזרח, אליפלט במערב, דרך יפו בצפון ודרך שלמה (סלמה) בדרום. מצפון לדרום חוצים אותה: נחלת בנימין, הקישון ואברבנאל. ממזרח למערב - לווינסקי, מטלון, וולפסון, פרנקל (בעבר עמק יזרעאל) ופלורנטין. ביניהם יש רשת של רחובות קצרים, סמטאות צרות והמון אוצרות והפתעות.
    מדי פעם נסחפתי גם מחוץ לגבולות הרשמיים הללו, למעגל השני שמגיע עד שדרות הר ציון, רחוב שלבים, רחוב גת רימון ודרך קיבוץ גלויות.

    ***

    הבלוג המצולם הוא מסע במקום שלא צריך לחפש בו כדי למצוא.