כאן עמד עץ גדול. ועכשיו כבר לא

שנים הוא ניצב זקוף וגאה, שורשיו עבותים ורעמתו אפרו ראוותני. אבל זהו, נגמר, איננו

ציפה קמפינסקי פורסם: 20.06.16 16:13
במלוא תפארתו, ועכשיו כבר לא. גודר, גולח, נאסר בקולר - ונגדע (צילום: ציפה קמפינסקי)
במלוא תפארתו, ועכשיו כבר לא. גודר, גולח, נאסר בקולר - ונגדע (צילום: ציפה קמפינסקי)

 


מתחם המוסכים, אברבנאל, אילת, גבולות, 8 בספטמבר 2014
מתחם המוסכים, אברבנאל, אילת, גבולות, 8 בספטמבר 2014

*


מתחם המוסכים, אברבנאל, אילת, גבולות, 9 באוקטובר 2014
מתחם המוסכים, אברבנאל, אילת, גבולות, 9 באוקטובר 2014

 

בט"ו בשבט סיפרתי עליו. הבעתי חשש לגורלו כיוון שמצדו של העץ המרשים הזה נחשף בולען:

 


מתחם המוסכים, אברבנאל, אילת, גבולות, 10 באוקטובר 2015
מתחם המוסכים, אברבנאל, אילת, גבולות, 10 באוקטובר 2015

 

השקים שנקשרו לשורשים שנחשפו והגדר שהוצבה סביב הבור הפעור לימדו שמישהו בכל זאת דואג לו. מה גם שעבר תגלחת, אולי כדי להפחית ממשקלו:

 


מתחם המוסכים, אברבנאל, אילת גבולות, 11 באוקטובר 2015
מתחם המוסכים, אברבנאל, אילת גבולות, 11 באוקטובר 2015

 

אבל מתברר שאלה היו ההכנות להוצאתו להורג. בשבוע שעבר הוא גולח. ולא רק שגולח כשמשון בידי דלילה, לצווארו נקשרה מסגרת ברזל כבדה:

 


מתחם המוסכים, אברבנאל, אילת, גבולות, 12 ביוני 2016
מתחם המוסכים, אברבנאל, אילת, גבולות, 12 ביוני 2016

 

וכעבור ימים אחדים לא נותר לו זכר. הבור כוסה באדמה טרייה:

 


מתחם המוסכים, אברבנאל, אילת, גבולות, 18 ביוני 2016
מתחם המוסכים, אברבנאל, אילת, גבולות, 18 ביוני 2016

 

ואיש לא יידע שפעם... צחוק הגורל - גם הגולגולת שחיה שנים על הקיר הסמוך אליו:

 


מתחם המוסכים, אברבנאל, אילת, גבולות, 9 באוקטובר 2014
מתחם המוסכים, אברבנאל, אילת, גבולות, 9 באוקטובר 2014

 

החלה מגדלת תולעים:

 


מתחם המוסכים, אברבנאל, אילת, גבולות, 18 ביוני 2016
מתחם המוסכים, אברבנאל, אילת, גבולות, 18 ביוני 2016

 

ועל כל אלה יקום שיכון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מתגוררת בפלורנטין ומצלמת יום יום ברחובות השכונה. פעם היא היתה עיתונאית.

"שכונה היא החלק בעיר, שאפשר לנוע בו בקלות ברגל, או במילים אחרות, אם להתחכם, החלק בעיר, שאין צורך ללכת אליו כי הרי כבר נמצאים בו" (מתוך "חלל וכו: מבחר מרחבים", הוצאת בבל, תרגום: דן דאור ואוולין עמר). 

***

שנים חלפתי ברחובות שכונת מגורי, אבל רק בסוף ספטמבר 2011 התחלתי לראות אותם. בעקבות אסון משפחתי, התחלתי לשוטט. יום יום, במשך שעות. להסתובב, להתבונן, וגם לצלם. בהתחלה בעיקר גרפיטי. עוד ועוד ציורים, כתובות, סימנים שהשאירו אחרים. לאט לאט המבט התרחב והצטמצם. התרחב לבניינים ורחובות, הצטמצם לפיות מרזבים ושברי מדרכות. בחודשים שחלפו, נאספו ונאגרו אצלי אלפי צילומים, שהתבוננות חוזרת בהם מזהה דפוסים, מגלה תופעות, מעלה שאלות. הבלוג עוסק בהן. וגם בחולף ובמתקלף, באקראי ובארעי, בתרבות הרחוב הדינמית והעשירה של שכונה אחת, פלורנטין, בדרום תל אביב. 

***

איך מכירים שכונה? מה יכול לייצג אותה? האם אפשר לתאר אותה בלי להתייחס לתושביה? למה כן  מתייחסים? על מה נעצרת העין? האם היא נוטה להתעכב על השבור והפגום או על השלם היפה? מה ערכו התיעודי של קטע קיר או חלון ראווה בודד? האם הוגן לחבר בין ציור מרחוב מרכזי לברז כיבוי בסמטה צדדית? נחוץ ריבוי או די בתמונה אחת מייצגת? חייבים להתייחס לקבוע? מה ערכו של המשתנה? האם החלקים מתחברים לכדי תמונה שלמה, או שהתמונה השלמה מתפרקת? אין תשובות. הבלוג מחפש אותן.

***

פלורנטין קטנה. רחוב העליה במזרח, אליפלט במערב, דרך יפו בצפון ודרך שלמה (סלמה) בדרום. מצפון לדרום חוצים אותה: נחלת בנימין, הקישון ואברבנאל. ממזרח למערב - לווינסקי, מטלון, וולפסון, פרנקל (בעבר עמק יזרעאל) ופלורנטין. ביניהם יש רשת של רחובות קצרים, סמטאות צרות והמון אוצרות והפתעות.
מדי פעם נסחפתי גם מחוץ לגבולות הרשמיים הללו, למעגל השני שמגיע עד שדרות הר ציון, רחוב שלבים, רחוב גת רימון ודרך קיבוץ גלויות.

***

הבלוג המצולם הוא מסע במקום שלא צריך לחפש בו כדי למצוא.