
רכבת הפינוי-בינוי של מתחם "החרש והאומן" יצאה לדרך. על חורבות מועדון "קומפורט 13" שנהרס, בחלקה הראשונה שפונתה בגוש 7083 (חלקה 33), ייבנה, כפי שכבר סיפרתי, "בית המחוגה":

וכעת הרכבת דוהרת הלאה. את החלקה הבאה בתור, חלקה 31, יכבוש האדריכל אילן פיבקו.

חלקה 31, כפי שניתן לראות במפה, גדולה יותר מחלקה 33. צורתה טרפזית, ומידותיה בצעדים הן כ-125 על 75 צעדים (בגבולה הצפוני). החלקה פרושה בין רחוב הרבי מבכרך בצפון לסמטה 1253 בדרום, ובין רחוב תשע במזרח לרחוב קומפרט במערב. במרכזה היא נחתכת על ידי סמטה 1252.
כך נראים גבולות החלקה היום:

+

+

+

+

+

וכך מתארים היזמים (YBOX), באתר שלהם, את מה שייקרה בחלקה 31: "במתחם החרש והאומן שבלב שכונת פלורנטין הצעירה, בפינת הרחובות קומפורט ובכרך, נבנים 2 בנייני מגורים חדשים ויפהפיים בני 10 קומות. האדריכל זוכה הפרסים, אילן פיבקו, שכבר הטביע את חותמו בשכונה עם תכנון מתחם 'רביעיית פלורנטין' הידוע, תכנן את הבניינים החדשים, המתאפיינים גם הם באותו קו עיצובי נקי ומוקפד המזוהה עם יצירותיו".
פיבקו עצמו מגדיר את "רביעיית פלורנטין", השנויה במחלוקת בקרב חלק מתושבי השכונה, כ"עוגן" וכ"מסה קריטית שהעירה את האזור והפכה אותו למבוקש בקרב יזמי נדל"ן". והוא לא טועה. האזור הולך ומשנה את פניו:

למרות זאת, היזמים מבטיחים ש"התכנון החדשני של פיבקו מחויב ל-DNA הייחודי המאפיין את השכונה מאז ומעולם כך שהבניינים משתלבים במרחב סביבם, אולם עם זאת הם גם מוסיפים לו רבדים אסתטיים חדשים ועדכניים...".
מי שמכיר את "המרחב סביבם" צוחק עד דמעות:

הבניינים החדשים (לא רק של פיבקו), אסתטיים וחדשניים ככל שיהיו, ממש לא משתלבים במרחב. הם מוחקים אותו ומגדירים מרחב חדש ושונה לגמרי. הגיע הזמן להודות שה-DNA הייחודי של השכונה רוסק; התדמית "הצעירה" שלה כבר לא מה שהיתה, ושרידי האופי המיוחד שלה משמשים בעיקר לקידום מכירות. אף אחד הרי לא יוכל להפתיע את הבניינים היפים של פיבקו - שיחופו, על פי מסמכי העירייה, בטיח, זכוכית ולוחות אלומיניום – עם יצירתיות פראית כזו:

+

+

+

שלא לדבר על הבעה חופשית של דעות פוליטיות:

+

זה ה-DNA שהיה לרחובות שלנו "מאז ומעולם", לטוב (בעיני רומנטיקנים) ולרע (בעיני נדל"ניסטים): עירוב שימושים, אוכלוסיה צעירה ומגוונת, אי-סדר חי ותוסס -- ההיפך משיכון משפחות.
***
"פיבקו", ממשיכים היזמים, "מביא למתחם המגורים החדש בפלורנטין תפיסת עולם אסתטית המבוססת על קיימות, יופי ומרחבים ירוקים גם בליבה של העיר. לכן כולל התכנון של פיבקו בניינים במראה עתידני מעט וביניהם שדרות עצים רחבות ומדשאות, כמו גם מתקני משחק לילדים בגינה עצומה, יוצאת דופן בגודלה בעיר...". ולא במקרה הם מבטיחים "תמהיל מושלם עבור צעירים, זוגות ומשפחות".

בשני הבניינים בעלי "המראה העתידני מעט" יהיו 117 דירות בנות שניים עד ארבעה חדרים (שתיים מהן בנות יותר מ-120 מטרים רבועים), שטחי מסחר, חניון תת קרקעי, ועל פי הרישומים במסמכי העירייה גם "גלריה למטרות ציבוריות". אז אולי הגלריה הזו תציג פעם תערוכה שתספר על החיים שנכחדו תחתיה:

כך או כך, התוכניות של פיבקו נמצאות עדיין בשלב מקדמי של הגשת התנגדויות:

עד שאלה ייהדפו, התוכניות יאושרו ושני הבניינים יתחילו להיבנות, יש לקוות שלפחות:


"שכונה היא החלק בעיר, שאפשר לנוע בו בקלות ברגל, או במילים אחרות, אם להתחכם, החלק בעיר, שאין צורך ללכת אליו כי הרי כבר נמצאים בו" (מתוך "חלל וכו: מבחר מרחבים", הוצאת בבל, תרגום: דן דאור ואוולין עמר).
***
שנים חלפתי ברחובות שכונת מגורי, אבל רק בסוף ספטמבר 2011 התחלתי לראות אותם. בעקבות אסון משפחתי, התחלתי לשוטט. יום יום, במשך שעות. להסתובב, להתבונן, וגם לצלם. בהתחלה בעיקר גרפיטי. עוד ועוד ציורים, כתובות, סימנים שהשאירו אחרים. לאט לאט המבט התרחב והצטמצם. התרחב לבניינים ורחובות, הצטמצם לפיות מרזבים ושברי מדרכות. בחודשים שחלפו, נאספו ונאגרו אצלי אלפי צילומים, שהתבוננות חוזרת בהם מזהה דפוסים, מגלה תופעות, מעלה שאלות. הבלוג עוסק בהן. וגם בחולף ובמתקלף, באקראי ובארעי, בתרבות הרחוב הדינמית והעשירה של שכונה אחת, פלורנטין, בדרום תל אביב.
***
איך מכירים שכונה? מה יכול לייצג אותה? האם אפשר לתאר אותה בלי להתייחס לתושביה? למה כן מתייחסים? על מה נעצרת העין? האם היא נוטה להתעכב על השבור והפגום או על השלם היפה? מה ערכו התיעודי של קטע קיר או חלון ראווה בודד? האם הוגן לחבר בין ציור מרחוב מרכזי לברז כיבוי בסמטה צדדית? נחוץ ריבוי או די בתמונה אחת מייצגת? חייבים להתייחס לקבוע? מה ערכו של המשתנה? האם החלקים מתחברים לכדי תמונה שלמה, או שהתמונה השלמה מתפרקת? אין תשובות. הבלוג מחפש אותן.
***
פלורנטין קטנה. רחוב העליה במזרח, אליפלט במערב, דרך יפו בצפון ודרך שלמה (סלמה) בדרום. מצפון לדרום חוצים אותה: נחלת בנימין, הקישון ואברבנאל. ממזרח למערב - לווינסקי, מטלון, וולפסון, פרנקל (בעבר עמק יזרעאל) ופלורנטין. ביניהם יש רשת של רחובות קצרים, סמטאות צרות והמון אוצרות והפתעות.
מדי פעם נסחפתי גם מחוץ לגבולות הרשמיים הללו, למעגל השני שמגיע עד שדרות הר ציון, רחוב שלבים, רחוב גת רימון ודרך קיבוץ גלויות.
***
הבלוג המצולם הוא מסע במקום שלא צריך לחפש בו כדי למצוא.