גן הפסלים במוזיאון ישראל בירושלים אירח בערב רביעי שעבר את מיצג הגמר של המחלקה לאופנה וצורפות מבצלאל, כאשר כל אחד מ-34 הבוגרים השתלט על אזור אחר בגן, והרכיב מיזנסצנה משלו, שתאמה את רוח הפרויקט. גם השנה ניכרת בחלק לא מבוטל של הפרויקטים הרוח האוונגרדית שמאפיינת את המחלקה, שמהווה אלטרנטיבה למקבילותיה האקדמיות, מחלקות האופנה של ויצו חיפה ושנקר.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
בוגרי המחזור הנוכחי חשפו מגוון רחב של עבודות מרשימות, מגוונות בנושאיהן, עם פיתוחי טקסטיל מעניינים, שימוש מסקרן בחומרים ושפה אישית, גם אם במקרים מסוימים אלו לא הצליחו להתפתח לכדי פרויקט מגובש. במובנים רבים ניתן לזקוף את המיצג המוצלח השנה גם לזכותה של ראשת המחלקה, תמרה יובל ג'ונס, שמתחילה כעת לקטוף את הפירות הראשונים של המהפכה שהחלה עם כניסתה לתפקיד לפני 3 שנים - להחזיר למחלקה את הרלוונטיות שלה, לאחר תקופה ארוכה בה נתפסה כחסרת אופי.
בשיחה עם Xnet מספרת ג'ונס כי ההנחיה היחידה לה נדרשו הסטודנטים השנה היתה להביע את עצמם. "התואר שאנחנו מעניקים הוא תואר BFA, תואר באמנות, ולא בעיצוב. כל סטודנט היה משוחרר מתכתיבים של אופנה", היא מסבירה. "אתה לא יכול לעשות מוצר אוריגינל, אם אתה לא יוצא מנקודת המוצא האישית שלך. אף אחד לא רוצה לראות עיצובים כמו של קום דה גרסון או כמו של מרטין מרג'יאלה. יש מהם בשפע. כשאתה מגיע מתוך המקום האישי שלך, יש יותר סיכוי שתצליח להביע אמירה מקורית".
למרות דבריה וההנחיה המעורפלת שניתנה לסטודנטים, רובם ככולם יצרו מערכות לבוש, ולא בגדים המיועדים לחלל המוזיאון, גם אם התכתבו עם צלליות ונפחים מעולם האופנה האוונגרדי, כמו השפה הגותית של דקל בר, או מתיחת הגבולות המגדריים בבגדי הגברים של יוסי צחי.
סקירה קצרה של הפרויקטים גילתה כי אחד הנושאים הקרובים לליבם של הסטודנטים השנה, היה ארון הבגדים של סבתא, ולא במובן המטאפורי. שי סניור, למשל, יצרה אוסף בגדי ילדים מקסים ושובה לב, בהשראת איורי אופנה משנות ה-30 של סבתה מזל, שהיתה מאיירת אופנה בפריז, עובדה שהתבררה לבני המשפחה רק לאחר מותה. רוחמה קזז, שקרויה על שם סבתה העיראקית, יצרה אוסף פריטי לבוש מרהיב עשיר בהדפסים דיגיטליים, ובמרכזם ה"דשדשה", חלוק בית שבגבו קמע של חמסה בעבודת יד. גם הבוגרת וועד חמאד חיברה בעבודתה בין גזרות מערביות משנות ה-50 למסורת הרקמה הפלסטינית, אותה ירשה מסבתה המתגוררת בכפר נחאלין בנפת בית לחם.
פרויקטים מעניינים נוספים בלטו גם במחלקת הצורפות והאובייקטים, כמו המשקפיים הייחודיים שיצר דור מימון, שחקר ייצוגים של גופניות ותאוות בשרים מרומא ויוון העתיקה, והגיע עד אפליקציות להיכרויות כמו גריינדר; או סדרת התכשיטים שנוצרה בהדפסות תלת מימד של דנה סבג, שנוצרו מדימויים של התקופה הקלאסית (זרים של עלי זית, סוסים וכד') ששוכפלו פורקו ועוותו למראה הרמוני וחדש.
הפרויקטים המבטיחים ביותר היו אלה שהציגו שפה ייחודית ומגובשת, עבודת טקסטיל מרשימה ונושא השראה מטופל בצורה מעמיקה. הנה הם לפניכם.
מי: נמרוד גילה
מה: אחת העבודות המרשימות במחזור שייכת לנמרוד גילה, שבמהלך לימודיו בבצלאל עבר לשנה אחת למחלקה לקרמיקה, ממנה שב בשנה ד' למחלקה לאופנה וצורפות. מתוקף כך, העבודה שלו משלבת בין טקסטיל לאובייקטים קרמיים, שהפכו אותה לעשירה בניואנסים. הפרויקט "היופי של הזמניות בחיים" עסק, לדבריו, במספר השראות ודימויים: מהרומנטיקה באמנות, דרך מלנכוליה, ועד פסלי קבורה נוצריים. גילה יצר בגדים עשויים סאטן דושז בטכניקת קווילט, שעטפו את הדוגמניות כמו שמיכות יוקרה גדולות, עליהן שיבץ פרחי פורצלן שיצר. במקרה אחר יצר עליונית-מחוך עשויה קרמיקה, שהעלתה שאלות על שבריריות וחוזק, ועל תנועה של בגד אל מול הלובשת אותו.
למה: הפרויקט של גילה הפגין טוטאליות ושליטה במספר שדות יצירה. גילה לא רק יצר את הבגדים, אלא ברא עולם שלם, שכלל נעליים מפורצלן בשילוב עורות נחש ופיתון, והרכיב תכשיטי פורצלן בדוגמאות פרחים שהוצבו על הבגד. השפה המלנכולית של הדגמים והצבעוניות המדויקת, שנעה בין גווני לבן, פודרה וירוק מנטה בהיר - הפכו אותו לפרויקט בלתי נשכח.
מי: ענבל מיימון
מה: הפרויקט "השבט שלי" חקר את מרכיבי הלבוש של שבטים אתניים וסגנון ההתקשטות שלהם. מיימון יצרה שש מערכות לבוש שחיברו בין שבטים שונים, ובין הפריטים המעניינים שיצרה היתה חצאית המורכבת מחרוזי עץ ותכשיטים עשויים אבני צדף.
למה: החיבור בין אופנה לאסתטיקה שבטית ואתנית הוא נושא שטופל לא מעט על ידי מעצבים ובתי אופנה, ועדיין, המפגש עם הפרויקט של מיימון מייצר אצל הצופה התרוממות רוח. לא מעט בזכות התשוקה המתפרצת מכל אחד מן הדגמים, השימוש הנבון בחומרים, והבנייה של מערכות לבוש, שכל אחת מהן מדויקת להפליא.
מי: איה פלדמן
מה: שלושה זוגות נעליים שנוצרו מסיבי פחמן (חומר קל וקשיח), בהשראת שאלת קיומם של חיים מחוץ לכדור הארץ. העבודה "היברידים" מציגה נעליים חזקות והליכות, אשר נראות כמו אובייקטים מרחפים בעלי מראה פוטוריסטי. בין הדגמים נעליים בצבע כתום ולבן, שנראות מהצד כמו דולפין היוצא מן המים.
למה: הפרויקט מציג אמירה אסתטית, שמחוזקת בשימוש נכון בחומרים וצבעוניות מרהיבה. יתרה מזאת, בכל הנוגע לנעליים תמיד עולה ההיבט הפטישיסטי מלא התשוקה, ואת הנעליים האלה חמדנו ממבט ראשון.
מי: דקל בר
מה: הפרויקט "גוף זר" עסק בחלומות חוזרים שרדפו את שנתה של הסטודנטית דקל בר. "בחלומותיי", היא כותבת, "נשים רדופות שמרחביהן הפרטיים והאינטימיים חוללו, חותרות ללא לאות להשיג בחזרה את השליטה על חייהן וגופן. הקולקציה יוצרת הכלאה בין הגוף הזך והטהור לגוף הזר שהשתלט עליו". הטקסט המהורהר של בר לא הצריך תרגום לצופה במיצג. בר יצרה מערכות לבוש פיסוליות עשויות צמר, עור ובדים סינתטיים, שיצרו קווי מתאר חדשים לגוף, תוך בניית סיפור שלם והדוק במיצג כולו.
למה: שש מערכות הלבוש של בר הפגינו מקוריות ויכולת שליטה מעוררת התפעלות בחומר. גם היכולת לא ליפול למחוזות של תיאטרליות יתרה וקלישאות עיצוביות העניקה לפרויקט הזה, שהתכתב עם עבודות מוקדמות של המעצב גארת' פיו, את חוזקו. הסטיילינג הנכון שהורכב מנעלי פלטפורמה גבוהות וגרבונים עם הדפסים כמו HE IS WHISPERING, הוסיפו להשלמת המראה הכולל של הפרויקט.
