תצוגת הבוגרים השנתית של שנקר התקיימה אמש (רביעי) באולם האנגר 11 בנמל תל אביב בשני סבבים, עם נוכחות מכובדת של דמויות מענף האופנה, הצמאות לחזות ברעיונות חדשים ומקוריים על המסלול, כפי שקובעת אחת הדוגמניות בסרט החדש והמדובר "דוגמניות ושדים": "מי רוצה חלב חמוץ כשאפשר לקבל בשר טרי". על רקע הדירוג החדש והמכובד של שנקר במקום ה-9 ברשימת בתי הספר הטובים לאופנה של אתר פאשניסטה, אין ספק כי 35 בוגרי המחלקה לאופנה השנה הציגו עשייה ברמה גבוהה מאוד, מודעות לנעשה בענף האופנה העולמי ולשינויים שהוא עובר בעקבות מהירות המידע באינטרנט, ויכולת להשתלב בתחום.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
אם להסתמך על הקולקציות שפתחו וחתמו את התצוגה – שחר אבנט עם "הנשים בחיי" ועמיר מרק עם "קמעות מזל" – אלו שמסומנות על ידי ראש המחלקה כבעלות חוזק עיצובי ורעיוני, נראה כי להטוטנות עיצובית היא ערך עליון בשנקר. כלומר, מערכות לבוש עם אפקט ויזואלי חזק של צבעים וצלליות, אשר יצטלמו נהדר ברשתות החברתיות ויגררו לייקים רבים. או במילים אחרות: בגדים לאינסטוש. מרבית הבוגרים הציגו, כאמור, קולקציות ברמה גבוהה, ועדיין רוב הפרויקטים היו זקוקים לעריכה קפדנית, שבלטה לנוכח ההחלטה של חלק מהסטודנטים להציג יותר מחמש מערכות לבוש – בחירה שפגמה ברמת הדיוק של כל אחד מהדגמים הנפרדים והחלישה את הטוטאל לוק של הפרויקט השלם. כמו כן, מרוב ניסיונות ללכוד את תשומת הלב של הצופים, השתמשו לא מעט סטודנטים בשטיקים עיצוביים שלא תרמו לאפיון כתב היד שלהם כמעצבים עצמאיים – בעיקר מכיוון שאת אלה ראינו בעבר בגרסה מוצלחת יותר אצל מעצבים ששימשו עבורם כהשראה: החל באלכסנדר מקווין וכלה בריי קוואקובו לקום דה גרסון. התוצאה היתה שורה ארוכה של בגדים תיאטרליים למסלול, שאף אחד לא באמת רוצה ללבוש גם ברחוב.
בין הבוגרים במחלקה ניתן היה לפגוש העונה את הדוגמנית קורל סימנוביץ', בתו של איש העסקים רוני סימנוביץ' הנשוי לפנינה רוזנבלום, עם קולקציה בהשראת בילבי, ואת קיאן פרנקפורט, בתה של מעצבת האופנה דורין פרנקפורט, שיצרה קולקציה בעלת מאפייני גראנג' בצבעוניות של שחור ואדום. פרויקטים נוספים שהציגו כתב יד מסקרן בתחילת דרכו, אך לטעמנו לא הגיעו לכדי מיצוי סופי, היו של ניב קרן, שיצר אוסף של פריטי לבוש מודרניים והטמיע בהם שאלות על חברה דיסוטופית (נושא שהעסיק גם את הסטודנטית אביגיל קורן); מערכות הלבוש בגוני אדום ובורדו של טל רוזנפרב, שזכו לגזרות דה-קונסטרוקטיביות; התעתועים הוויזואליים שיצרה מור מדינה; גמדי הגינה מלאי ההומור של רועי דרהי, בין קולקציות הגברים הבודדות על המסלול; והעבודה הצחורה של שני גבאי, שהציגה עבודות רקמה נהדרות בהשראת איברים פנימיים.
הקולקציות המבטיחות ביותר היו אלה שהציגו שפה ייחודית, מגובשת ומעודכנת, עבודת טקסטיל מרשימה ונושא השראה מטופל בצורה מעמיקה, וכללו לא מעט פריטים נחשקים. הנה הן לפניכם.
אביתר מייאור
מה: "מלבין", פרויקט הגמר של אביתר מייאור, מבקש לבחון את הצבע הלבן משתי פרספקטיבות: היחס הקשה ללבקנים באפריקה, הנתונים בסכנת חיים תמידית מכיוון שהם נחשבים למקוללים ומביאי מזל רע; ומנגד – אמונה מקבילה כי איבריהם של הלבקנים מביאים מזל טוב, מה שמוביל לכך שהם נרצחים וחלקי גופם נמכרים למרבה במחיר. השראה נוספת שהשחיל מייאור לתוך הפרויקט היא ההלבנה של אפריקה על ידי הקולוניאליזם האירופאי במאות הקודמות. את הטקסטים של פרנץ פנון ואדוארד סעיד הוא המיר לגזרות והשפעות אירופאיות, ושילב אותן באלמנטים אפריקאיים – מה שיצר, ללא ספק, את אחד הפרויקטים המרהיבים אמש.
למה: שבע מערכות הלבוש שהציג מייאור היו מופת של עשייה, הן כקבוצה שכולה על טהרת הלבן – החל בבגדים וכלה במגפיים הגבוהים; והן ברמת הדיוק והעבודה על פרטים בכל אחד מן הדגמים: מיצירת צלליות חדשות המנסות לערער על גבולות הגוף האנושי ועד שמלת פליסה מרהיבה עם שרוולים תפוחים, שהפכה לאחת הפייבוריטיות ברשתות החברתיות ביממה האחרונה.
עמיר מרק
מה: פרויקט הגמר "קמעות מזל" של עמיר מרק, שחתם את תצוגת הבוגרים בתשע מערכות לבוש וקטף גם את פרס פיני לייטרסדורף על סך 50 אלף שקל, המוענק מדי שנה לסטודנט שעשה שימוש בחומרים ייחודיים וטיפול מדויק בטקסטיל. נושא ההשראה של הפרויקט היה שירותו הצבאי של מרק, לשעבר לוחם סטי"ל, שסיפר ל-Xnet כי ביום החיול חותם כל לוחם על חגורת הצלה אישית אותה הוא נושא על גופו. למזלו, הוא מעולם לא עשה בה שימוש, והחגורה הפכה עבורו למעין קמע מזל. אמש על המסלול זכו חגורות ההצלה לתרגום קונספטואלי בפרויקט והופיעו כווסטים, מעילים ואפילו כפכפים מתנפחים, אשר לוו בהדפסים צבעוניים של סמלים אבוריג'יניים ומקהילות של יורדי ים מקבוצות אתניות שונות. על פי תיק העבודות של מרק, השימוש במתנפחים אינו חדש ואלו הופיעו גם בפרויקטים קודמים, כפי שניתן להתרשם באתר שלו.
למה: בנוסף לאפקט ה"וואו" שיצרה הקולקציה על המסלול, מרק סיפק לצופים התבוננות ביצירה שלמה, בטוחה בעצמה, עשירה בניואנסים והשראות, עם קונספט הדוק, צבעוניות נפלאה ורמת ביצוע גבוהה. הצלליות שיצרו הבגדים המתנפחים מתחו מחדש את גבולותיו של הגוף, ואף התכתבו, ברמזים עדינים, עם אופנה עכשווית, כמו מעילי הפוך החדשים של בלנסיאגה, שהוצגו במרץ האחרון וסומנו מיד כלהיט אצל חובבי אופנה.
ניל ברוש
מה: "כאן! ולמה?" – פרויקט הגמר של ניל ברוש, שיצרה חמש מערכות לבוש בהשראת סיפור משפחתי שהתגלה לה בעקבות תצלום ישן של סבה, שנפל בשבי המצרי לאחר שמטוסו הופצץ במלחמת ההתשה. ליום חילופי השבויים בשנת 1971, הגיעה סבתה במעיל פרווה מפואר – פריט לבוש המנותק הן ממזג האוויר בישראל והן מהאירוע הלא נוצץ. "בדומה לסיטואציה המתועדת בצילום, משקפת הקולקציה שלי את המורכבות הכמעט בלתי נסבלת של החיים בישראל", אומרת ברוש, "היופי לצד הקושי והפער שבין המציאות לבין החיים שהיינו רוצים לחיות".
למה: החשיבה העיצובית של ברוש חוצה את גבולות נושא ההשראה, ששימש כנקודת פתיחה לאוסף פריטי לבוש עכשוויים עם הדפסים מקוריים וצלליות מחמיאות שהפגינו נשיות מתפרצת. משם יצאה ברוש לקולקציית ערב שגרמה לנו לחמוד מיד כמה מהפריטים שנראו על הדוגמניות – אם זו חצאית מקסי עשויה משי בהדפס קמופלאז', או שני מעילי הבומבר האופנתיים – וזו, ללא ספק, המחמאה הכי גדולה שמעצב יכול לקבל.
טס מטלר
מה: סינרי מטבח בצבעוניות של ירוק ולבן בפרויקט הגמר "עונג שבת" של טס מטלר, שעוצב בהשראת האהבה לאוכל במשפחת מטלר וארוחות ערב שישי שתפקדו כמדורת השבט. "בהשראת הארוחות בניתי קולקציית בגדי נשים קלילה, המתכתבת עם עולם הגזרות של סינרי המטבח והווינטג'", מספרת מטלר, שיצרה שמלות עשויות מגבות מטבח ומפות שולחן לבנות. הדוגמניות עלו למסלול כשראשיהן מעוטרים פפיונים פרחוניים, ויצרו אחידות שתרמה לסטיילינג החזק של הפרויקט.
למה: נושא ההשראה המשפחתי של מטלר בא לידי ביטוי גם בנוכחות שלו בתצוגה: שקט, אינטימי, מחמם לב, כזה שמציף בצופה רגש של געגוע בלתי מוסבר. כל אחד מן הפריטים בנפרד אולי לא היה בולט בהכרח על המסלול, אך כפרויקט המאגד חמש מערכות לבוש הוא הצליח להשאיר רושם חזק.
איך הגיע שנקר לדירוג בעשירייה הפותחת של בתי הספר לאופנה בעולם?
