הסקינהדס חוזרים: האם מעצבי האופנה חזו את הברקזיט באנגליה?

50 שנה אחרי שהגיחו בבריטניה בשיער מגולח ונעלי צבא, זכה המראה הקשוח של הלאומנים-גזענים לתחייה על מסלולי התצוגות. האם מדובר בתחזית שמתגשמת כעת?

איתי יעקב

|

30.06.16 | 16:30

השראות מסגנון הסקינהדס על המסלול. דיסקוורד2 (צילום: Gettyimages)
השראות מסגנון הסקינהדס על המסלול. דיסקוורד2 (צילום: Gettyimages)
תת התרבות הבריטית התפתחה בסוף שנות ה-60 וקידמה ערכים של פרולטריות (צילום: Gettyimages)
תת התרבות הבריטית התפתחה בסוף שנות ה-60 וקידמה ערכים של פרולטריות (צילום: Gettyimages)
"החיבור בין פשיזם וגזענות לסקינהדס נוצר בעיקר על ידי התקשורת. זה מצער, כי יש קבוצות סקינהדס נאורות ואנטי-פשיסטיות, שלא קידמו את עצמן מספיק בתקשורת". 1985 (צילום: rex/asap creative)
"החיבור בין פשיזם וגזענות לסקינהדס נוצר בעיקר על ידי התקשורת. זה מצער, כי יש קבוצות סקינהדס נאורות ואנטי-פשיסטיות, שלא קידמו את עצמן מספיק בתקשורת". 1985 (צילום: rex/asap creative)

אופנה אינה מדע מדויק, אך העוסקים בה יכולים לא פעם לזקוף לזכותם את הניבוי של מגמות חברתיות, פוליטיות וכלכליות שנצפות על המסלולים עוד לפני שהן תופסות אחיזה במציאות. כך קרה שהרבה לפני ההכרעה במשאל העם שהתקיים בחמישי שעבר בבריטניה על ההיפרדות מהאיחוד האירופי, מהלך שמזוהה עם תנועות הברקזיט הלאומניות, סימנו בתי אופנה כמו גוצ'י, דיסקוורד2 והמעצב הרוסי גושה רוביצ'ינסקי את תחייתה של תנועת הסקינהדס, תת תרבות בריטית שהתפתחה באנגליה בשנות ה-60, ונתפסה משנות ה-70 ואילך כגזענית ומזוהה עם ניאו נאצים ולאומנות ימנית.

 

>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק

 

אם או בלי כוונת מכוון, זיהו חושיהם המחודדים של מעצבי האופנה מבעוד מועד את החלטתם הגורלית של אזרחי הממלכה בשבוע שעבר, "להחזיר את אנגליה לאנגלים".

 

מראה קשוח לנשים ולגברים כאחד. 1970 (צילום: Gettyimages)
    מראה קשוח לנשים ולגברים כאחד. 1970(צילום: Gettyimages)

     

    אז מה זה בכלל סקינהדס? איך מזהים אותם? ולמה הדימוי הראשון שעולה לנו לראש למשמע השם הוא ניאו נאצים? סקינהדס, גלוחי ראש בתרגום לעברית,

    היא תת-תרבות שהתפתחה מתנועת המודס בסוף שנות ה-60 בבריטניה, וקידמה ערכים של פרולטריות. תתי התרבויות שהתפתחו באותם ימים בארצות הברית ובריטניה נבראו על ידי בני דור הבייבי-בום פוסט מלחמת העולם השנייה, שהחלו משמיעים קולם ומפגינים בוז ומרד כלפי החברה המעמדית (בבריטניה), או נגד הצייתנות והמיליטריזם (ההיפים בארצות הברית), והציעו אלטרנטיבה חברתית, פוליטית וסגנונית להוריהם ולבני דורם.

     

    השלייקס מככבים על המסלול של גושה רוביצ'ינסקי  (צילום: Gettyimages)
      השלייקס מככבים על המסלול של גושה רוביצ'ינסקי (צילום: Gettyimages)
       

       

      לכל תת-תרבות היו מאפיינים חזותיים משלה, ששימשו כדי לקשור בין חבריה ויתרה מכך, להפגין את האג'נדה הקבוצתית כלפי חוץ. הסיקנהדס אימצו מראה קשוח, שכלל שיער ראש קצוץ עד מגולח (שהיה גם מעין תגובת נגד לשיער הארוך של ההיפים, שהיו רובם מהמעמד הבורגני) ובגדים המזוהים כבגדי פועלים - מכנסי ג'ינס שהסתיימו באורך הקרסוליים, לרוב של מותגים אמריקאיים כמו ליווי'ס, רנגלר ולי, לעתים מוכתמים באקונומיקה; נעלי צבא גבוהות, ובהמשך נעלי עבודה של המותג הבריטי ד"ר מרטינס, שהיו לוחמניות למראה ואידיאליות למהומות אחרי משחקי כדורגל, שלייקס צרים לגברים ולנשים כאחד, וחולצות פולו ומשבצות של מותג הטניס פרד פרי.

       

      הסקינהדס הפכו למזוהים עם גורמי ימין קיצוני. אנגליה, 1980 (צילום: Gettyimages)
        הסקינהדס הפכו למזוהים עם גורמי ימין קיצוני. אנגליה, 1980(צילום: Gettyimages)

         

        חוקר התרבות דיק הבדיג' כתב בספרו "תת-תרבות פאנק: משמעותו של סגנון" (הוצאת רסלינג), כי "כדי לבטא זהות קשוחה ו'נחותה מעמדית' ניזונו גלוחי הראש משני מקורות שלכאורה אינם מתיישבים זה עם זה: תרבותם של המהגרים מאיי הודו המערבית ותרבות מעמד הפועלים הלבן". הבידג' מסביר כי הסקינהדס של שנות ה-60 לא מצאו סתירה בין המעמדות, והחברים בקבוצה היו לבנים ושחורים כאחד. בהתאמה, האזינו חברי הסקינהדס למוזיקת סקא ורגאיי ג'מייקנית, שהגיעה לאנגליה יחד עם המהגרים מאיי הודו המערבית.

         

        חולצות משובצות, מכנסי ג'ינס עם כתמי אקונומיקה ונעליים גבוהות בתצוגה של גוצ'י (צילום: Gettyimages)
          חולצות משובצות, מכנסי ג'ינס עם כתמי אקונומיקה ונעליים גבוהות בתצוגה של גוצ'י(צילום: Gettyimages)

           

          בסוף שנות ה-70, עם עלייתה של נציגת הימין הכלכלי מרגרט תאצ'ר לשלטון באנגליה, החלו תת תרבויות כמו סקינהדס ופאנק להתנגד למהלכים שרקחה אשת הברזל, וכשאזרחים בריטים רבים איבדו את מקום עבודתם לטובת מהגרים מהודו, פקיסטן והקריביים, חדרו לתנועת הסקינהדס גורמי ימין קיצוני שהפכו לדומיננטיים, ממש כמו התהליכים שמתקיימים בבריטניה בשנים האחרונות, עם קליטתם של מהגרי עבודה רבים ממזרח אירופה. כך נולד הקישור המיידי בין סקינהדס לגזענות, כפי שהדגים גם במאי הקולנוע שון מדוז, בסרטו הסמי-ביוגרפי This is England. בראיון שהעניק עם צאת הסרט בשנת 2006, אמר מדוז כי "החיבור בין פשיזם וגזענות לסקינהדס נוצר בעיקר על ידי התקשורת. זה מצער, כי יש קבוצות סקינהדס נאורות ואנטי-פשיסטיות, שלא קידמו את עצמן מספיק בתקשורת".

           

          תצוגת הגברים של דיסקוורד2 (צילום: Gettyimages)
            תצוגת הגברים של דיסקוורד2(צילום: Gettyimages)

             

            את יריית הפתיחה למגמת הסקינהדס הנוכחית שחרר לפני קרוב לשנתיים מגזין האופנה הבריטי Dazed and Confused, עם הכותרת "מהפכת הסקינהדס מגיעה", בכתבה על קולקציית הנעליים Spirit of 69 של ד"ר מרטינס, ממותגי הנעליים המזוהים ביותר עם תת-תרבות זו, וסרטון שיצר בעקבותיה המוזיקאי הבריטי מייק סקינר מלהקת The Streets. מה שהחל באזכורים למגמה בקולקציות סתיו-חורף 2016-17 של מותג בגדי הגברים OAMC של המעצב לוק מאייר, המותג היפניPour Les Homme 5351, והמעצב הרוסי גושה רובצ'ינסקי - הגיע לשיאו בתחילת החודש בתצוגת קרוז 2017 של בית האופנה האיטלקי גוצ'י, ומאוחר יותר בתצוגת הגברים של המותג דיסקוורד2.

             

            A photo posted by OAMC (@oamc_official) on

              

            מעצב האופנה אלסנדרו מיקלה, שנבחר למעצב הבינלאומי של השנה מטעם ה-CFDA, ונחשב לאחראי על חלק ניכר מהמגמות הבולטות באופנה של העת האחרונה, שיגר אל המסלול בכנסיית ווסטמיניסטר בלונדון קולקציה לנשים ולגברים שהושפעה משלל תת-תרבויות בריטיות, עם נוכחות גדולה לסקינהדס. בין היתר, היו שם חולצות משובצות, מכנסי ג'ינס עם כתמי אקונומיקה ונעליים גבוהות עם שרוכים בהירים ואדומים שלופפו סביבן.

             

            יש לשער כי בין התצלומים שנתלו בלוח ההשראה בסטודיו של כל אחד מן המעצבים הללו, היו גם דימויים מספרו של צלם האופנה ניק נייט, שבשנת 1982 פרסם את SKINHEAD (הוצאת Omnibus Press), שהגיע זה מכבר למעמד של ספר פולחן. 72 עמודיו מהווים מעין ספר הדרכה לאורחות החיים, הלבוש, הסגנון, המוזיקה והאג'נדה של תת התרבות.

             

             

            נייט, מצלמי האופנה החשובים כיום בבריטניה, היה אז צלם צעיר שתיעד בתצלומי שחור-לבן בקיץ 1980 את בני מעמד הפועלים הצעירים שייצגו בלבושם, בהתנהלותם ובהשקפתם את תת התרבות שחוזרת לתחייה לא רק על מסלולי התצוגות, אלא גם בווידאו קליפים, בסרט תיעודי חדש בערוץ BBC4 האיכותי, ובספר צילום חדש של דרק רידג'רס. גם במגזינים כמו Fantastic Man ו-c032 חוגגים בגיליונות האחרונים שלהם את מראה הסקינהד, שזוכה לטרנספורמציה בהפקות אופנה, 50 שנה מאז הגיח לעולם.

              

            האם כל הסממנים החיצוניים הללו מראים כי הסקינהדס שוב רלוונטיים? אין לדעת, אבל סיכוי גבוה שהתשובה דווקא הפוכה. בנקודה שבה המראה של תת תרבות מן העבר הופך לאופנתי, אפשר להכריז בוודאות על מותה של האידיאולוגיה שהנהיגה אותה. כך שבאופן אירוני, תת תרבות הסקינהדס שסימלה בשנות ה-60 וה-70 את מעמד הפועלים הבריטי, הופכת חמישים שנה מאוחר יותר למגמה צומחת ולמוצרי צריכה, המיועדים לעשירים בלבד.

             

             
            הצג:
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד