לא רק אבות במאבק: מחאת האמהות לביטול חוק חזקת הגיל הרך

החוק הישראלי לא רואה את ההורים בישראל כשווים זה לזה. וכשאני אומר הורים, אני מתכוון "אמא" ו"אבא". זה לא סוד או עניין חדש, שהחוקים הישראלים מבוססים עדיין על תקופות עתיקות יותר, בהן תפקידי המגדר שלנו היו חקוקים באבן ועולם היה נוהג על פי ברירת המחדל התבניתית "הטובים למשרד, הטובות הביתה". ברור לכולם, תודה לאל, שאנחנו כבר לא שם. לכולם פרט למחוקק, כלומר.

היום אנחנו עדיין זוכים להתקל בחולפנו במסדרונות הכנסת בחוקים הזויים המגדירים עדיפות בטיפול בילדינו, בחינוך שלהם ובאחריות עליהם, על בסיס מגדרי. אני אחזור שוב, לטובת אלו שלא מזועזעים מספיק: חוקים הקובעים העדפה של מין אחד על פני מין אחר. כן, ממש כמו אז, כשל-51.1% מהאוכלוסיה לא הייתה זכות הצבעה וזה זעזע את כולנו.

שבוע מעניין להורים ומגדרים בכנסת

מבחינה זו, היה שבוע מעניין מבחינה הורית ומגדרית בכנסת. מצד אחד, חוק חופשת האבהות סוף סוף מתקדם, תודות לתמר זנדברג ממרצ. אחרי הניסיון החמישי בחמש קדנציות שונות בהן החוק הזה עושה ניסיון לעבור, אנחנו רואים את החוק מצליח לעבור את משוכת הועדות שיש עליו ולעבור הקריאה הראשונה. משמעות הדבר שהחוק מאושר לקריאה שניה ושלישית ומכאן והלאה זה רק לצלוח את כל ההסכמים הפוליטיים, הקואליציונים, האישיים והמוסריים שלחלק מחברי הכנסת יש. או במילים אחרות, החלק הקל. בכל זאת, אנחנו עדיין לא משחררים את האצבעות שאנחנו מחזיקים.

אבל מצד שני. הו, מצד שני. השבוע, בעקבות פיצוץ בין סגנית השר גילה גמליאל לשרת המשפטים איילת שקד, נראה ששרת המשפטים תמשוך את ידה מהגשת "חוק הורים וילדיהם" לוועדת השרים לחקיקה. חוק זה נולד במטרה לבטל את חוק חזקת הגיל הרך, הקובע כי ילדים מתחת לגיל 6 יועברו באופן אוטומטי במקרי גירושין לחזקת האם. החוק, שמנסה למצוא לעצמו אבא (ואמא) שיקח עליו אחריות עוד מתחילת שנות ה-2000, לאחר ששתי ועדות שונות שבדקו את הנעשה בעולם ואת המשמעות המשפטית של חוק חזקת הגיל הרך מצאו שיש לבטלו, מצא סוף סוף את אביו והוגש בקדנציה הנוכחית על ידי ח"כ יואב קיש.

נראה עם זאת, שהחוק הנכסף לא יאומץ כחוק קואליציוני על ידי שרת המשפטים וזאת למרות שהאחרונה תמכה בו עד כה. העובדה שלא יתקבל עדיין לא פוסלת את התכנותו, אבל בהחלט מורידה את סיכוייו לא רק להגיע לוועדת השרים לחקיקה, שהיא המקפצה הראשונה להגיע לקריאה ראשונה בכנסת, אלא בכלל לעבור אותה.

רוב הזמן עם אמא

ואם לא די בכך, אתמול התבשרנו שחברת הכנסת שולי מועלם מהבית היהודי (סיעתה של שקד), ניצלה את ההזדמנות להגיש את גרסתה שלה לחוק הורים וילדיהם. חברת הכנסת, שטרחה להשתתף אתמול בצעדת השיוויון, כנראה פספסה את משמעותו האמיתי של המושג שיוויון, היות והסעיף השני בהצעת החוק שהגישה, גם כן אתמול, הנוגע להסדר ההורות בבית המשפט מתחיל כך:

"ילד או ילדה שטרם מלאו להם ארבע, אופן מימוש חלוקת זמני השהות של הילדה או הילד בבית של כל אחד מההורים, ייקבע על ידי בית המשפט באופן שישהו רוב הזמן עם אמם".

כן. שיוויוני. ואם לא די בכך, הסעיפים הבאים קובעים כי אופן הסדר ההורות מגיל 4 והלאה ייקבע על פי אופן הטיפול של ההורים בזמן שקדם לגיל זה או במילים אחרות, אם היה יותר עם אמא, ימשיך להיות יותר עם אמא. ובכן, נחשי מה, חה"כ מועלם, אם קבעת שהילד ישהה רוב הזמן עם אימו עד גיל 4, יש לי מושג די ברור לגבי לאן זה הולך להמשיך, על פי החוק שלך, מכאן והלאה לשארית חייו.

אבל, אני בוודאי משוחד, היות ואני גבר. למזלי ושמחתי, יש לא מעט נשים שחושבות כמוני. נשים גרושות. שחושבות שהאבות, הפלא ופלא, צריכים להיחשב אחראיים לילדיהם בדיוק באותה מידה. ואם לא די בכך, הנשים האלו הולכות להזיז את עצמן מהכיסא החמים שליד המחשב וממש לצאת מהבית ולהפגין מול ביתה של אילת שקד. כדי שאולי, ביום ראשון, בו היא צריכה לקבל את ההחלטה האם להגיש את הצעת החוק או לא, תקבל את ההחלטה הנכונה. איפה הן, אתם ואתן שואלים? ובכן, היכנסו ללינק הזה ותמצאו אותן: הקול השפוי - מחאת האימהות לביטול חזקת הגיל הרך. והן יעריכו כל אחד ואחת מכן שיצטרפו להפגנה, הערב בשעה שמונה בערב, למען העתיד הבריא של ילדינו. וגם העתיד הבריא של ההורים שלהם. כי מגיע להם שניים כאלו.