כשתומר שמש היה בן 17, אמרו לו הוריו: "אם אתה רוצה רישיון לאופנוע, אתה מממן אותו לבד". את הכסף לרישיון הוא הרוויח בשליחויות, ואת האופנוע הראשון מימן באמצעות חלוקת עיתונים. היום, אחרי שהוכתר כאלוף הארץ בקטגוריות שונות כבר שש פעמים ואף זכה בפרסים בתחרויות בחו"ל, ברור לחלוטין שהאופנוע בשבילו הוא הרבה יותר ממרד נעורים חולף.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
שמש (35), נשוי ליסמין, מורה בתיכון, ומתגורר בקיבוץ נחשונים, הוא מדריך רכיבה על אופנועי שטח ומכונאי אופנועים בבית הספר לרכיבה סדנת האלופים שבקיבוץ עינת. כבר 13 שנה שהוא בתחום האופנועים - מתחרה, מלמד, מתקן. "מי שרוכב, חייב לדעת איך לטפל באופנוע", הוא אומר. "יש מרוצים של מאות קילומטרים ביום, שבהם נכנסים למקומות שאליהם גם הליקופטר לא יכול להגיע. אם אתה נתקע בשטח, אתה צריך לדעת מה לעשות, כך שהמכונאות היא חלק מהעניין".
תומר שמש בפעולה:
אפשר פשוט ליהנות
לא צריך להיות מומחה בתחום כדי להבין שברכיבת שטח טמונים סיכונים רבים. המטרה בתחרות, להגיע ראשון לקו הסיום, הופכת למאתגרת במיוחד כשהדרך אליה כוללת נחלים, בולדרים ומדרגות, וכשמהירות הרכיבה עשויה להגיע עד 170 קמ"ש. אבל שמש טוען שלמרות כל אלה, התחום זוכה להרבה פרגון והערכה. "בשנים האחרונות יש יותר מודעות", הוא אומר. "הרבה הורים מוכנים לשלוח את הילד לחוג ולתת לו לעלות על אופנוע - כמובן, אחרי הדרכה ועם הציוד המתאים".
לדבריו, הסיכון המרכזי במקצוע הוא הפציעות, והוא מכיר את הנושא היטב. "עברתי כמה פציעות לא פשוטות שהשאירו עליי סימנים. אנחנו עולים עליות גבוהות, נוסעים מאוד מהר, וכשהגוף נופל במהירות כזו, כל דבר קטן יכול להוביל לפציעה חמורה".
הפציעה החמורה ביותר שעבר העניקה לו הרבה זמן לחשבון נפש. "עשיתי אימון בערב יום כיפור, ולקראת הסוף רציתי לנסות איזושהי קפיצה שקרצה לי מתחילת היום. קפצתי אותה, הייתה לי נחיתה לא טובה, ונפלתי ישירות על הרגל. כל יום כיפור הייתי עם קרח וחיכיתי שאפשר יהיה לנסוע לבית החולים. הבדיקות הראו שקרעתי כמה רצועות, ושאחת העצמות נשברה".
אני מניחה שיש אנשים שהיו פורשים מהתחום אחרי דבר כזה. ואתה?
"מי שבאמת אוהב את התחום, חושב אחרי פציעה רק על דבר אחד – מתי הוא יחזור לרכוב. אני חזרתי אחרי ארבעה חודשים".
איך ממשיכים בלי לחשוב על הסיכונים?
"בתחרויות פשוט אסור לחשוב על זה, כי אם נחשוב שמה שאנחנו עושים זה מסוכן, לא נצליח להביא את עצמנו למקום טוב. בדרך כלל, כשחושבים כל הזמן מה יהיה, נפצעים. באימונים, לעומת זאת, כן חשוב לשים דגש על זהירות. אתה צריך לזכור שאתה לא חייב לדחוף את עצמך למאה אחוז כל הזמן; אפשר פשוט ללמוד וליהנות".
מה אשתך חושבת על המקצוע שלך?
"היא מתה על זה. היא מודעת לכל הסיכונים, אבל מאוד מפרגנת. הכרתי אותה במרוץ לפני תשע שנים, ישבנו באותו אוהל, דיברנו, ומשם זה התחיל".
להתחבר לטבע
כשהוא מדבר על רכיבה, קשה לפספס את אהבתו הגדולה לנושא. "רכיבה על אופנוע היא הדרך הכי בלתי אמצעית להתחבר לטבע", הוא אומר. "יש לך שני גלגלים וכידון, וכל מה שמעניין אותך זה לתת גז". כדי לשמור על כושר, הוא מקפיד על אימוני קונג פו, רכיבה על אופניים ואימונים על האופנוע כמובן.
בבית הספר שבו הוא מדריך לומדים רוכבים שהאופנוע עבורם הוא תחביב השמור לטיולים בסוף השבוע, לצד כאלה המתכוננים לתחרויות באופן מקצועי. "אם יש מרוץ באופק, אנחנו מתאמנים לקראתו ומתאימים את האימון אליו", מסביר שמש. יש בבית הספר גם כ-20 ילדים, שחלקם רוכבים כבר מגיל שמונה. מחצית מהרוכבים הצעירים מתחרים בארץ ובחו"ל לצד רוכבים המבוגרים מהם בעשרות שנים.
שמש אומר שיש לו סיפוק עצום כשהוא מגלה שחניך שלו משפר את ביצועיו, ואם זה לא קורה, האכזבה שלו עמוקה. "אם מישהו לא מצליח, זה מאוד קשה לי. אני לוקח את זה קשה כי אני רוצה שאנשים יתקדמו. לדעתי, כולם יכולים להיות טובים; צריך רק להתאמן".
הקליקו על התמונה ותכירו אדם נוסף בעל מקצוע מסוכן:
