ניצן עבו (33), נשוי ואב לשניים מהוד השרון, הוא בעל חברה לעבודות גובה בסנפלינג שנקראת "קאי עבודות בגבהים", ומגדיר את עצמי כ"פועל בניין בתנאי קיצון". כבר יצא לו להיכנס לצינור בעומק 200 מטר מתחת לאדמה, וגם, להבדיל, לצבוע כלוב מלא בקופים, אבל בדרך כלל העבודה שלו מתבצעת בגובה עשרות מטרים מעל פני האדמה.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
"בדרך כלל אנשים מכירים אותנו כמנקי חלונות, אבל זה רק עיסוק אחד מני רבים", הוא אומר. "יש לנו כלים להגיע לאן שאנחנו רוצים, כך שאנחנו יכולים לתת פתרון לכל עבודה שקבלן רגיל לא יכול לבצע: לתלות שלט חוצות בנתיבי איילון או לתקן רטיבות בקירות בקומה 45. פעם גלשנו לקומה 30 בבניין מחופה אריחי אבן ונדרשנו להחליף אריח אבן סדוק ששקל 150 ק"ג. כמעט כל יום אני מוצא את עצמי עושה משהו שונה".
לפני שעשה סנפלינג כדי להתפרנס, עשה זאת כתחביב, "בטבע, בטיולים", לדבריו, אבל אחיו כבר עסק בתחום באופן מקצועי, וב-2004, אחרי שהשתחרר מהצבא, הצטרף אליו. "בתקופה ההיא עוד לא היה צורך ברישיונות עבודה, וכל אחד יכול היה להיכנס לתחום", אומר עבו. "רק אחרי כמה שנים הגדירו אותו בצורה יותר רצינית". לדבריו, הסכנה הגדולה ביותר בעבודתו אינה טמונה בגובה רב או בתנאים קיצוניים אחרים. "הסכנה הגדולה היא ביטחון עצמי מופרז, כי כל טעות שעושים באוויר עולה ביוקר. אם אתה עובד בסופר ונופל לך קוטג', זה לא נורא: מנגבים את מה שנשפך. אם אתה עובד בגובה ונופל לך מברגון, זה כבר סיפור אחר. כל הציוד שעולה איתנו מאובטח, למעט חפצים כמו ברגים. החשש שמשהו ייפול תמיד קיים, כי בורג שנופל מגובה רב יכול לחורר רכב. זו עבודה מסוכנת, מחושבת, איטית, אתה צריך לדעת מה לעשות בכל שלב. כשאדם מתחיל יום עבודה, הוא לא מתקרב לקצה קיר בלי להיות קשור לחבלים, ויש גם יש מנהל מקצועי שמפקח על מה שקורה ונותן הערות ואזהרות. אם אנחנו מבחינים שאחד העובדים שלנו מקל ראש ולא מקפיד על נהלים, דרכינו נפרדות".
איזה תגובות אתה מקבל מהסביבה?
"הרבה אנשים אומרים לי: 'בעד שום הון שבעולם אני לא אעשה מה שאתה עושה', אבל לנהוג בכביש זה פי מאה יותר מסוכן, לדעתי. אנחנו מאובטחים, אין מצב שניפול. נכון שכמעט כל יום נהרג עובד בתאונת גובה, אבל זה לא קשור לעובדי סנפלינג. בתחום שלנו כמעט אין תאונות. אלה שנהרגים הם אנשים שעובדים על פיגומים, כאלה שאין להם רקע, שלא נקשרים לפני שהם עובדים. במצב כזה, ברגע של הסחת דעת אפשר להחליק ולמות. הרבה לקוחות נרתעים ולא רוצים שנבוא לעבוד כי הם פוחדים להסתבך, אבל בעצם זה לא קשור לתחום הסנפלינג".
צפו בניצן עבו ובעמיתיו בפעולה:
לשלוט בפחד ולהתמודד איתו
עבו חש ביטחון רב בעבודתו בשל אמצעי הבטיחות הקפדניים שהוא נוקט, אבל לפחות פעם אחת האמצעים האלה לא עזרו, והוא נקלע לסכנה גדולה. "אני ועובד נוסף ניקינו חלונות של בניין בקומה 16, כשמעלינו עוד 20 קומות", הוא משחזר. "פתאום התחילה רוח מטורפת, ותוך חמש דקות החבלים הסתבכו אחד בשני והפכו לצמה. לא יכולנו לעלות ולא יכולנו לרדת; אף אחד לא שמע ולא ראה אותנו, והטלפונים שלנו לא עבדו בגלל הגובה. לקח לנו כמה שעות לפרום את החבלים, וזה היה מאוד מתיש ומלחיץ. הסקנו מסקנות והחלטנו שבתנאי מזג אוויר מסוימים אנחנו לא יוצאים לעבוד".
מה הסיכון גורם לך להרגיש?
"פחד. אין אדם שאין לו פחד מגובה; לכולנו יש. אנחנו לא סופרמנים. אבל אנחנו יודעים איך לשלוט בפחד ולהתמודד איתו".
מה אתה אוהב בעבודה?
"את הגיוון. אנחנו נתקלים כל פעם בבניינים אחרים, בבקשות חריגות. גם האנשים שעובדים אצלנו בחברה הם איכותיים, לא מפונקים, לא באים לשחק. הם פועלי בניין עבריים שבאים לטרוף את העבודה".
ומה אתה לא אוהב?
"אני לא אוהב שאדם שלא מכיר את העבודה שלך נותן לך עצות בלי שיש לו מושג. זה קטע ישראלי. המקצוע הזה הפך עם השנים לכזה שמזלזלים בו. אנשים לא מבינים שהמומחיות שלנו היא להגיע למקום ולבצע את העבודה בצורה הכי טובה ובטוחה, ואוהבים להעיר ולייעץ".
מה צריך לדעת לפני שנכנסים למקצוע?
"שזה תחום שממש לא מתאים לכל אחד. הידע המקצועי נרכש, יש הכשרות והסמכות, אבל צריך להיות אדם חרוץ שלא מפחד מעבודה קשה. גם לא כל אחד יכול להתמודד עם עניין הגובה. כשבן אדם בא אלינו ורוצה לעבוד, אני עולה איתו לגג ושואל: 'אתה מסוגל לעבור את המעקה?' יש כאלה שמקבלים רגליים קרות ועוזבים. אלה שנשארים הם אנשים שאוהבים אתגרים ועבודה שונה, לא להיות במשרד מול הפייסבוק".
גם לבחורה שבתמונה יש עבודה מסוכנת. הקליקו ותקראו:
