הורים, תפסיקו כבר להפריע לילדים שלכם לריב. זה חשוב להם

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

1. מריבה מעלה מודעות לבעיה

ידוע שמודעות לבעיה היא חצי הדרך לפתרון. כמו חום שמאותת לנו שהילד חולה, כך מריבות שחוזרות על עצמן - מאותתות לנו ההורים: שימו לב - יש כאן בעיה הדורשת טיפול. אם תצליחו לזהות דפוסים חוזרים - תוכלו למצוא פתרונות ראויים מראש.

אז מה עושים? בשלושה-ארבעה ימים הקרובים עקבו אחרי המריבות של הילדים ורשמו באפליקציית ה"פתקים" בסמארטפון מתי היא התרחשה. בתום הימים הללו, בדקו מהם המקומות החוזרים. אם למשל יש מריבה קבועה בין הילדים בבוקר - בדקו איך בנוי סדר ההתארגנות ונסו לשנות את מה שניתן לשנות. אצלנו לדוגמה, בעקבות בעיה שזיהינו, קבענו ששני הילדים לא יכולים לצחצח שיניים בבוקר באותו הזמן. אחד נועל נעליים והשני מצחצח שיניים ואז מחליפים. גם הורים אחרים שאני מייעצת להם, הצליחו לזהות דפוסים חוזרים רבים ומצאו יחד עם הילדים פתרונות מקוריים וייחודיים לכל בעיה.

2. מריבה מזכירה לי מי אני

יצא לכם ללכת עם חבר/ה לטיול ופתאום הם התרגשו/התעצבנו ואתם לא הבנתם מה מרגש או מעצבן כאן? כנראה שכן. כל אחד מאתנו מחזיק בסט של רגשות, אמונות, תחביבים וקשיים שונה. כתוצאה מכך - מה שמרתיח אותי יכול לעבור לבן זוגי "מעל הראש" בלי שהוא יבין מה מעצבן כאן. גם אצל הילדים זה כך. כל אחד מהם מופעל ופועל בקיצוניות כאשר הדברים שחשובים לו באמת נפגעים.

אז מה עושים? לפני שאתם עוצרים את המריבה - הקשיבו - על מה הילד רב? מה מפריע לו? האם הוא מרגיש שלא מקשיבים לו ולכן הוא צועק? האם לא מתחשבים בדעתו אף פעם ולכן הוא מתעקש כשזה מתאפשר? באמצעות הפעמים בהן הילדים שלכם מתרגזים - אתם יכולים לזהות את הקשיים שלהם ולנסות לתת להם מענה מראש.

3. מריבה מלמדת אותי על האחר

היום שמעתי ילד בן עשר שואל את אחד החברים שלו: כמה עולה כרטיס לסרט? החבר שאל, איזה סרט? והילד ענה -הסרט שאתה חי בו. שניהם צחקו, אבל צריך לזכור שאם אנחנו לא רבים ובוחרים להשאיר "בבטן" את כל מה שמפריע לנו, אנחנו יכולים רק לדמיין מה האחר חושב/מרגיש/מתכוון ולייצר "סרט" שלם בראש. אם אנחנו מאפשרים למריבה להתרחש - יש לנו סיכוי ללמוד על האחר ולהבין מה היתה כוונתו. זה חשוב בכל מערכת יחסים וזה חשוב במיוחד במשפחה, שאמורה להוות מקום בטוח ומוגן עבור כולנו.

אז מה עושים? מאפשרים לילדים לשמוע אחד את השני ולהסביר למה התכוונו, כדי שאף אחד מהם לא יניח הנחות לגבי הכוונות של השני. מאפשרים לשני הצדדים להביע את עצמם ולא משתיקים את מי שנראה לנו אשם.

4. מריבה מחייבת מגע, תקשורת ורגשות

אנחנו יצורים חברתיים - כולנו. נכון שנרצה לבסס את כל התקשורת ביננו על חיבוקים, אהבה, שמחה וכיף, אבל - בואו נהיה מציאותיים - אלו לא הרגשות היחידים שקיימים. כעס, עלבון, קנאה, תסכול - הם גם רגשות וגם להם יש זכות קיום. קראתי פעם המלצה של סטייליסטית - לפני שקונים בגד חדש, כדאי לפנות אחד מהארון. באותו אופן - כדי שנוכל להכניס רגשות נעימים, יש לאפשר גם לאלו הפחות נעימים לצאת, כך ש"נאוורר" את העולם הפנימי שלנו ונפנה מקום. אצל הילדים הדבר אפילו בולט יותר. כיוון שהם עושים את צעדיהם הראשונים בעולם החברתי, הם לא תמיד יודעים בדיוק איך לבטא את הרגשות שלהם ואיך לקבל את המגע והקשר שהם זקוקים לו. פעמים רבות, הם, בעיקר הבנים, אבל לא רק, זקוקים למגע אינטנסיבי.

אז מה עושים? לפני שעוצרים את המריבה, מתבוננים. אם מדובר בהתגוששות לא אלימה שרק פורקת מתחים, תנו לה להתרחש. היא יכולה לתת מענה מצוין לצורך במגע.

אז שפשוט יריבו?

אם כך, הבנו שמריבות הן לא כל כך גרועות. אז מה, נאפשר אלימות בבית? חד משמעית לא. אבל, לפני שאתם עוצרים מריבה, בדקו אם היא אכן אלימה או רק עונה על הצורך של כל אחד מהם: להגדיר מיהו, ללמוד מה תגובת ה"אחר" למעשה שעשיתי, לאוורר רגשות. אם היא עונה על אחד הצרכים הללו - אפשרו לה להתרחש. תנו לילדים להרוויח ממנה.

שימו לב, אל תתעלמו מכך שראיתם שהילדים רבים. אמרו משפט בסגנון: "אני רואה שאתם רבים - אם אתם צריכים אותי, אני כאן" וזהו. המשיכו בעיסוקים שלכם ותנו להם לנהל בעצמם את המריבה. ההורים שהשתתפו בסדנאות ובקורסים שלי, התפלאו לגלות עד כמה גדול מספר הפעמים בו הילדים שלהם מצליחים לנהל את המריבה מתחילתה ועד סופה, ללא כל התערבות מצדכם.

ומה קורה אם הילדים לא מצליחים להתמודד לבדם עם המריבה?

זה הזמן להציע להם הליך גישור מזורז. איך עושים את זה? על כך בשבוע הבא.

• רינת לפידות, אמא לשלושה, מדריכת הורים בכלים של גישור.