ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, פירסם השבוע צילום "סלפי" באולם הכדורסל החדש של הבירה - "היכל הפיס ארנה", מול אצטדיון טדי - שנחנך בשעה טובה לאחר לא פחות מ-16 שנות תכנון ובנייה. ברקת בחר להצטלם בתוך האולם, על רקע מרשים של כ-11 אלף מושבים כחולים שמקיפים זירת משחק ששטחה 2,700 מטרים רבועים, תקרה של מסבכי-פלדה שגובהה 37 מטרים, ולוח תוצאות אלקטרוני שמשקלו 4.5 טונות. ראש העירייה קיבל החלטה נכונה: המבנה מרשים בעיקר מבפנים, פחות בהרבה מבחוץ.
האדריכלים הירושלמים מחויבים להשתמש בחיפוי אבן בכל פרויקט שמוקם בעיר, בלפחות ממחצית החזיתות של המבנה. הכלל הנוקשה הזה מייצר לעתים יצירות מופת כמו מוזיאון ישראל והספרייה הלאומית, אך גם לא מעט נפילות. שתי נפילות כאלה זכו לשלל כותרות בשנה האחרונה, שלא על רקע אדריכלי: מגדל האשפוז ששמו נקשר בפשיטת הרגל של "הדסה" עין כרם, ופרויקט "הולילנד" שמייסדיו עושים את דרכם לבית הסוהר. מהארנה החדשה רואים היטב את פרויקט הולילנד הידוע לשמצה, והאדריכלים הם אותם אדריכלים בכל שלושת הפרויקטים: עמישר-ספקטור אדריכלים, שמלווים גם את תכנון בניין הארנה מאז 1998 ועד חנוכתו השבוע (יש לציין שהמשרד לא עבד לבד על הפרויקט. הוא הכין את התב"ע הראשונית, ובשלבים שונים שלו השתתף גם רם כרמי. תשבי-רוזיו ומשה צור חתומים על התוצר הסופי).
האצטדיון החדש, שמשתרע על פני 47,370 מ"ר שטחים בנויים על מגרש של כ-14 דונם, פחות מגלומני מ"הולילנד" ומגדל האשפוז של "הדסה". מנגד, הוא סובל מחיפוי אבן נוקשה שאינו מצליח להשתלב בקירות הזכוכית שבחזיתות הבניין (אלה מזכירות שרטוטים של האדריכל האמריקאי מייקל גרייבס). אף שהושקעו בבניין 400 מיליון שקלים, אפשר להמר שלא נולד כאן אייקון ירושלמי חדש, אלא בניין שימלא את תפקידו למען תושבי העיר - מטרה ראויה לא פחות.
כששואלים את האדריכל ארתור ספקטור על עיצוב החזיתות, שמעיבות על הקלילות של אצטדיון טדי הסמוך, הוא מזדרז להסביר ש"מדובר באצטדיון (טדי, נ"ר) בלי גג. אין דרישה למערכות כמו מיזוג אוויר, אינסטלציה ואילוצים כמו בארנה", ומסביר שהרצון ליצור בניין מואר הביא את חזיתות הזכוכית הדומיננטיות. משטחי הזכוכיות מוקפים בקירות תומכים, במדרגות, במפלסים ובמדרכות שלא נעים ללכת סביבם.
בתחילת דרכו התמקמה תוכנית הבניין, שהיה אמור להכיל 5,000 מושבים ושעלותו הראשונית נאמדה ב-100 מיליון שקלים בלבד, בכניסה לעיר. מספר המושבים והתקציב השתנו שוב ושוב, התקציב תפח והלך והפרויקט נתקע וכיכב שלא בטובתו במדורי החדשות של העיתונים המקומיים, עד שתצורתו נקבעה סופית רק לפני שנה. המגרש המקורי היה קטן למידותיה של הארנה הגדולה, וספקטור אומר שהיה חשש מפקקי תנועה בכניסה לעיר. הייתה גם סיבה נוספת, והיא התנגדותם של גורמים חרדיים להקמת הארנה באזור שסמוך לאוכלוסייה החרדית, שהובילה להחלטה לסגת משם ובכך להחמיץ את המיקום המשובח, שנמצא במרחק הליכה מתחנת הרכבת העתידית של ירושלים, והיה יכול להיות מושלם לאוהדים שזקוקים לתחבורה ציבורית.
התוצאה: מספר החניות צומצם ב-500 ביחס לתוכנית הראשונית, כך שנוספו 1,500 מקומות חניה בלבד (במתחם כולו 3,435 חניות). המפעילים מתכננים להפעיל הסעות (שאטלים) מכיוון חניון הלאום, וספקטור מסביר שהמקום מתוכנן כך ששני המתקנים (טדי והארנה) לא יפעלו במקביל. קו הרכבת הקלה העתידי, שעל בסיסו תוכננה התוכנית, עדיין לא נראה באופק בעונות המשחקים הקרובות.
גם מדונה מוזמנת להופיע
ספקטור מדגיש, כי הארנה לא תארח רק אירועי ספורט. "אם יש קונצרט או הופעה של מדונה, אפשר לנצל את משטח האירועים ושם אפשר להוסיף עד 1,500 מקומות", הוא אומר. כדי להצדיק כלכלית את האולם, שתחזוקתו תעלה בין 2% ל-4% מתקציב הקמתו (כ-8 מיליון שקל בשנה), המסדרון והלובי העצום מזכירים בעיצובם קניון שמקיף את היציעים. בדומה לתקדים של "היכל נוקיה" ביד אליהו, כנראה שאף הופעה או משחק לא יהיו מושלמים בלי חולצה, כובע או פטיש פלסטיק.
השבוע ייערך המשחק הראשון בארנה בירושלים, לאחר שבסוף השבוע התקיימה בו הופעת הפתיחה. זהו אכן שבוע חג לכדורסל הישראלי, שסובל מהגמוניה של קבוצת כדורסל אחת, וכעת מכבי תל אביב והיכל נוקיה יצטרכו להתחרות באולם נוסף, גדול יותר, בירושלים. שינוי לטובה בענף הכדורסל הישראלי? כנראה שכן. תרומה משמעותית לעירוניות, לאדריכלות ולקו הרקיע הירושלמים? כנראה שלא.
מהפכני לעיר | האולם החדש של הפועל חולון
הקמת אולם הארנה הירושלמי היא חלק מתנופת בנייה של מתקני ספורט
בישראל, כחלק מתוכנית "מתקנים 2020" של הטוטו. במסגרת התוכנית כבר נחנכו אולם הכדורסל החיפאי ברוממה
ו"היכל הקונכייה" בבאר שבע, שגם הוא יארח מופעי בידור. לאלה מתוספים עוד שני אולמות כדורסל שבנייתם נמצאת בעיצומה - בחולון והאולם של הפועל תל אביב במתחם הדרייב אין, הסמוך ללונה פארק. ערוץ האדריכלות של Xnet ביקר
גם בהם:
שני אולמות הכדורסל יוצאים לאור ממשרד אדריכלים אחד - גולדשמיט ארדיטי בן נעים - שצבר מוניטין כמשרד הבולט במדינה בהקמת אצטדיונים בעת הזו, כגון אצטדיון נתניה ואצטדיון המושבה בפתח תקווה. סיירנו עם האדריכלים מיקו ארדיטי ויוסי בן נעים בשני הפרויקטים, והתחלנו בשכונת קרית שרת בחולון.
תקציב ההקמה של הארנה של חולון הוא כ-160 מיליון שקלים, והמשרד החל לתכנן את הפרויקט לפני כשש שנים לאחר שזכה בתחרות אדריכלים. בניגוד לאולם הירושלמי, שמנותק מהרקמה העירונית, האולם החולוני סמוך למרבית השכונות המרכזיות בעיר ומרושת היטב בתחבורה ציבורית. עובדה זו תאפשר לחלק מהאוהדים להגיע ברגל או בנסיעה לא ארוכה באוטובוס, בעוד שהנהגים יגיעו לחניון עם 1,500 מקומות חניה (1,000 של מרכז "ימית 2000" ו-500 חניות נוספות).
האולם החדש נמצא ב"פארק פרס", סמוך למוזיאון הילדים, לא רחוק מתעלת מים מלאכותית שאמורה לחבר בעתיד בין האטרקציות השונות בפארק. בנוסף לאולם, שיכיל 5,000 מקומות ועוד כ-600 מושבים שיכולים להיפתח לכיוון הזירה, תוכנן לצדו אולם-ספיח שמשתרע על פני 1,200 מ"ר ומיועד לאירוח תחרויות התעמלות אמנותית.
סידור המושבים, המזכיר את האצטדיונים האחרים שמתכנן המשרד, שונה מזה שמאפיין את הארנה הירושלמית: כל המושבים מקבילים לזירה, ופינות המעגל נקטמות לטובת חללים המשמשים את המערכות השונות. לדברי האדריכלים, ישיבה במבנה כזה היא שוויונית יותר כלפי כלל הצופים ומאפשרת להם ליהנות מחוויית משחק דומה בלי קשר למחירי הכרטיסים.
במעבר בין הארנה לאולם-הספיח יש מסדרון רחב המוביל לארבעה חדרי הלבשה, לחדר עיתונאים ולחדרי שירות למופעים השונים שעתידים להתארח כאן. הדלתות מתנשאות לגובה 2.5 מטרים, כיאה למשתמשים העיקריים במבנה - שחקני הכדורסל.
"הפועל" חולון ממשיכה בינתיים לשחק ב"אולם הפחים" המיושן במרכז הישן של העיר, עד שתעבור לאולם החדיש שמיועד לה. "עד סוף 2014", מבטיחה מנכ"לית החברה הכלכלית, פנינה שנהב.
צנוע | האולם החדש של הפועל ת''א
לאחר שאולם אוסישקין נהרס ב-2007, נותרה קבוצת הפועל תל אביב ללא אולם ביתי ועם משקעים כבדים מצד האוהדים הוותיקים. ב-2012 החליטה העירייה להקים אולם חדש, ובפרויקט-בזק בקנה מידה ישראלי הוא נמצא כעת בשלבי בנייה מתקדמים. האולם צנוע ומכיל כ-3,500 מושבים, מבלי לעמוד בסטנדרטים למשחקים בינלאומיים (הדורשים לפחות, 5000 מושבים). שטח האולם הוא 6,500 מ"ר, קומפקטי למדי, והוא כבר בולט לעיני הנהגים ששועטים באיילון צפון ומביטים מזרחה, לכיוון הדרייב-אין של פעם. גם התקרה נמוכה יחסית, רק כ-12 מטרים, ואין בה מורכבות תכנונית שתזכיר את הארנה הירושלמית או החולונית.
בן נעים וארדיטי מאמינים שהשיפור הניכר באיכות מתקני הספורט בישראל מביא איתו קהלים חדשים. "לנשים, לדוגמה, לא היו עד היום שירותים נורמליים. היום המתקנים נעימים, ממוזגים, בטוחים למשפחות הרבה יותר נוח להגיע", מעיד בן נעים על פועלו. עורך הספורט של "כלכליסט", אוריאל דסקל, חושב שההשפעה החיובית של האולמות על תפקודה של הליגה אינה תלויה באולמות עצמם אלא בניהול. "הם יספקו חווית צפייה טובה יותר", הוא אומר, "באולם הפחים יש תחושה של מלחמה - לא של מקום לראות בו משחק. האולמות גם יוכלו לספק הכנסה מסודרת, כי יהיו להם עכשיו יותר מינויים וגם כסף מתאי צפייה". על הפועל ירושלים אומר דסקל, כי "יש להם עכשיו משקיעים חדשים שרוצים להפוך את הקבוצה למכבי תל אביב. ההצלחה תלויה באופן שבו הם ישתמשו בבניין ובהכנסות לטובת האוהדים".
