הכדור בידיים של חיפה: היכל הספורט ברוממה מול אצטדיון עופר

אם דוקרים את מפת ישראל בכל מקום שבו עומד לקום היכל ספורט או אצטדיון, אפשר לטעות לרגע ולחשוב כי מדובר במעצמת ספורט. פתח תקווה, נתניה, ירושלים וערים נוספות מתחדשות באצטדיונים; חדרה, הוד השרון, חולון ותל אביב (הפועל) מצטיידות באולמות כדורסל מעודכנים.

גם חיפה מבקשת לעלות על המפה. בעירייה התלבטו בשעתו בין שלוש אופציות לגבי אצטדיון הכדורגל: האם להשאירו במקומו בקרית אליעזר ולשפץ אותו מהיסוד; האם להעבירו לאזור הקישון, ובכך ליצור רצף עם הקריות; או להקים חדש. האופציה השלישית נבחרה, ובכניסה הדרומית מתבצעות במרץ העבודות להקמת אצטדיון "סמי עופר" (בתכנון מנספלד-קהת) עתיר התקציב – חצי מיליארד שקלים, שמשפחת עופר תרמה כחמישית מהם וזכתה באזכור המיליארדר המנוח. התכנון מושקע ומרהיב, הגג המוזהב יתפוס בוודאי מקום מכובד ברשימת האייקונים האדריכליים של העיר, אלא שהעיר עצמה לא תרוויח ממנו הרבה: הוא מרוחק ממנה, והאוהדים יגיעו ברכב הפרטי, יראו את המשחק ויתניעו הביתה.

עוד כתבות חיפאיות בערוץ האדריכלות:

>> נוף לוואדי: דירת שיכון ברמת הדר

יש להצטער על שהכישרון והאמצעים הרבים שמושקעים באצטדיון החדש, אינם מושקעים במחשבה יצירתית על אצטדיון קרית אליעזר: את האצטדיון הישן מעדיפים להרוס ולא לשפץ, ובמקומו לבנות יחידות דיור חדשות. זאת, למרות מלאי הקרקע הגדול בין השיכונים הוותיקים בשכונה, בעיר התחתית ובשכונת בת גלים הסמוכה – שאת כולם אפשר לנצל ולהפיח רוח חיים באזורים מוזנחים. אצטדיון עופר וסביבתו מעודדים שימוש ברכב פרטי ומרחיקים את הולכי הרגל: המתקן החדש רחוק לא רק מהעיר אלא גם מתחנות הרכבת והאוטובוס.

יש לציין כי במדינות שונות במערב אצטדיונים יוצאים אל מחוץ לעיר (אצטדיון האמירויות בלונדון והאמסטרדם ארינה של איאקס הן שתי דוגמאות), אלא ששם משקיעים מחשבה ותקציבים בתחבורה ציבורית יעילה אל המשחקים ומהם. אצטדיון עופר ממוקם מחוץ לעיר, לכאורה מתוך טענה כי הוא קרוב לתחנות אוטובוס ורכבת. בפועל, המרחק ממנו למוקדי התחבורה זהה למיקומים החלופיים בקרית אליעזר והקישון - גם בקרבתם יש תחנת רכבת. אך בסופו של דבר בחרו במבואות חיפה, כי שם נמצאה קרקע ממשלתית.

מהחברה הכלכלית של חיפה נמסר, כי לאצטדיון הוקצו 1,700 מקומות חניה בלבד וכי ניתן לעשות שימוש בחניוני הרכבת וחניוני מרכזית המפרץ. יש לציין, עם זאת, כי חניונים אלה עמוסים רוב ימות השנה ויש קושי רב למצוא חנייה בהם כבר משעות הבוקר - ובעונת הרחצה הם מלאים במתרחצים. המתכננים והרשויות טוענים בתגובה כי בשעות המשחקים החניונים מלאים פחות. ההליכה מהם לאצטדיון נעשית בדרכי עפר ודרך כבישים ראשיים. מהחברה הכלכלית נמסר, כי ה''מטרונית'' (שתהליך בנייתה מתעכב זה שנים רבות) תתחבר לאצטדיון, וגשר להולכי רגל יחבר בין צדו המערבי של כביש 4 לצדו המזרחי. הרעיון האוטופי שמצליח בחו"ל יתקל כאן בקשיים, מכיוון שבשבתות התחבורה הציבורית אינה פועלת. החברה הכלכלית מבטיחה, כי בימי משחק יהיו שאטלים ממגרשי החנייה. בינתיים לא ברור אם כרטיס המשחק יכלול את הנסיעה, ומה תהיה תדירות ההסעות הזו.

כל כניסה בצבע אחר. רוממה המחודש (צילום: אביעד בר נס)

לא יוצאים מרוממה

במקרה של שיפוץ היכל הכדורסל ברוממה נעשתה החלטה שונה לגמרי: לא לבנות אולם חדש, אלא להשקיע בקיים, ובכך ליצור פוטנציאל לפיתוח הרחובות והשכונות הקיימים. מבנה הבטון המקורי שנחנך בשנות ה-70 תוכנן במחלקה לבנייה של עיריית חיפה, והוא נחרט בזיכרון הנוסעים בדרך פיק"א - המקשרת בין נווה שאנן ורוממה לשכונות הכרמל – הודות ליצירת מופת של האמן גרשון קניספל: חמישה תבליטים עשויים יציקת אלומיניום, גודלו של כל אחד מהם 5 מטרים על 8 מטרים, המתארים פעילויות ספורטיביות (ריצת מרתון, כדורגל, קפיצה לגובה ועוד) ובסך הכל מחפים 200 מ"ר מהחזית, כשעמודי בטון צרים מפרידים בין התבליטים.

האולם עצמו הכיל 2,500 מקומות ולא עמד בתקנים העכשוויים של אולמות כדורסל. היושבים בשורות התחתונות סבלו משדה ראייה מצומצם, מה שהפריע לילדים נמוכים להבחין בין סי היימן לדפנה דקל, שנהגו לפזז על הבמה ב"פסטיגלים" הרבים שנערכו כאן בשנות ה-80 והלאה. בעירייה החליטו להימנע מהקמה של מתקן חדש, ולחדש את ההיכל ברוממה תוך התאמתו לתקני פיב"א והיורוליג. ההחלטה חסכה למשלמי המסים ממון רב, כשגם הפעם מעורבת משפחת עופר – דרך תרומה של בתי הזיקוק שבבעלותה – לתרום כחמישית מהסכום: 14 מיליון שקלים מתוך 70 מיליון שקלים.

משחק כדורסל ברוממה. שיפור משמעותי בתנאים (צילום: צבי רוגר)

"ההחלטה הציבורית היא דוגמה שאפשר גם אחרת", אומרים מתכנני הפרויקט, האדריכלים דינה אמר ואברהם קוריאל (מי שתיכננו, בין היתר, את "מגדל המפרש" בחיפה). "האתגר היה לשלב בין חדש לישן, תוך ניסיון לשמר את הדימוי ובמקביל להכפיל את מספר המושבים תוך שמירה על הקווים המקוריים". שטח האולם מוכפל מ-6,000 מ"ר ל-13,000 מ"ר, מספר המושבים מוכפל ל-5,000, וכנפיים חדשות נוספו בצדדי המבנה והפכו אותו מקופסה לאליפסה כדי "לרכך את הצורה המקורית המאיימת", מסביר קוריאל. הקונסטרוקציה ומעטפת הבטון נצבעו בצבע בז' ואת מבואת הכניסה לא ניתן להחמיץ - קוביית זכוכית ופלדה מקדמת את פני הנכנסים, ושני גרמי מדרגות יוצאים ממנה.

צבעים חדשים ברוממה (צילום: אביעד בר נס)

כאן, בשונה מאצטדיון עופר, אין כמעט דרך להגיע, אלא בתחבורה הציבורית. למשל, אין מגרש חניה לכלי רכב פרטיים ומי שינסה להחנות את רכבו ליד היכל הספורט צפוי לקנס בסך 5,000 שקלים. תוכנן מסוף תחבורה לאוטובוסים של "אגד", שיביאו את האוהדים מתחנות האוטובוס ב"גרנד קניון", תחנת חוף הכרמל ותחנת מכרזית המפרץ, כשהכרטיס למשחק כולל את הנסיעה באוטובוס הלוך ושוב.

יאכפו את האיסור? מכוניות במגרש החניה ברוממה (צילום: אביעד בר נס)

מפלס הזירה המקורי נותר במקומו אך הפרקט שודרג, והאדריכלים מציינים כי הוא זהה לפרקט של "בוסטון סלטיקס". המערך התפעולי יכול לשרת שתי קבוצות בית ושתי קבוצות אורחות, והוא יציע חדר רופא, חדר בדיקת סמים, חדרי כושר ומלתחות. כשנמצאים באולם ומתבוננים למעלה רואים את הגג המרשים, המורכב מקורות פלדה וממילואת פח, שהמיפתח שלו נמתח לאורך 35 מטרים. התאורה שהותקנה על קורות הגג תשמש את המופעים שימשיכו להיערך כאן גם בעתיד. כשלושה מטרים מעל למפלס הזירה נמצא מסדרון היקפי, המוביל את הצופים באמצעות 12 כניסות למקום ישיבתם. כל כניסה נצבעה בצבע אחר – שישה צבעים קרים, שישה צבעים חמים – בססגוניות שבולטת בניגודה על מול אלפי המושבים האפורים.

מדוע פגעו בעבודת האמנות?

מה שמעיב על הקונספט הירוק והחשיבה האורבנית, הוא מה שקרה לעבודות האמנות בחזית. קניספל, שהתגורר בחיפה ואף שימש כיועץ האמנותי של העירייה בזמן ההקמה של ההיכל המקורי, חי בברזיל. הוא בא לאחרונה לבקר בחיפה, ראה את ההיכל המחודש ומתקומם על הנזק שנגרם לעבודתו. בשיחת טלפון טוען קניספל, כי זו אינה הפעם הראשונה שעבודות אמנות שלו במבני ציבור חיפאיים לא נשמרו כמובטח (כמו עבודות בתיכון עירוני ה' ובמרכז התרבות "בית נגלר", שנפגמו לטענתו). "יצירותיי הן חלק אינטגרלי מהנוף העירוני, והתכנון הרשלני שנעשה במקרה הנוכחי בוצע בשונה מהסיכום שנעשה".

לקניספל הובטח שהתבליטים ימשיכו להיראות בחזית כמקשה אחת, כפי שתמיד היו, אלא שהתוצאה שונה: הפואייה החדש, שכולל מבואת כניסה, בית קפה, מסעדה וחנויות, מסתיר את יצירת האמנות והיא כבר אינה נצפית למרחוק. האמן דורש לפרק את האלמנטים החדשים ולהציג את היצירה כפי שהייתה. "המהלך נעשה בניגוד לאמנת ברן, שעליה חתומה מדינת ישראל, הקובעת כי לא ניתן להתערב באופן תצוגת עבודות אמן ללא אישורו".

מעיריית חיפה נמסר בתגובה: "בכל מהלך התכנון והבנייה נשמר כבודם של התבליטים ואלו נותרו במקומם ובמצבם המקורי כפי שהיה בתחילת הבנייה. בהתאם לסיכום עם מר קניספל הוחלט להבליט ולהדגיש את התבליטים באמצעות תאורת הצפה, וזו אכן תבוצע כפי שסוכם, במסגרת העבודות שטרם הסתיימו".