השיר שלו: אושרי כהן בדרך לאלבום ראשון

זה הסיבוב השני שלי ושל אושרי כהן. בפעם ראשונה שנפגשנו לראיון, זה היה עבור מגזין "רייטינג" ז"ל. אושרי היה בן 23, שיחק ב"השיר שלנו" והיה אליל הבנות של ישראל. סוג של ג'סטין ביבר גרסת לוד (רק בלי התספורת של מג ראיין והקול של ילדה בת 5).

מאז עברו הרבה מים בנהר וקרמי אנטי אייג'ינג על פניי, והפעם אנחנו נפגשים כשהילד בן 29. "אני דוהר למשבר גיל 30 בצעדי ענק", הוא מזהיר אותי. אבל בטח נורא התבגרת וקיבלת פרספקטיבה, אני מנסה לעודד אותו, אך הוא מכחיש: "איזה התבגרתי? אני עדיין מפגר. אני ילד מה זה לא בוגר".

אבל כהן טועה ומטעה. למעשה, הוא עושה בדיוק מה שבחור עם ראש על הכתפיים היה עושה: ממציא את עצמו מחדש, הפעם כזמר, כשביד הקשורה מאחור הוא גם מחלטר כבמאי. כהן הוציא כבר שני סינגלים, את "כפתורים" בנובמבר האחרון ואת "חצי ירח" בפברואר, שזכו לביקורות לא רעות בכלל, בהתחשב בעובדה שהוא מגיע עם וואחד מטען של סלב, שחקן מפורסם ופליט "הישרדות VIP" בפרופיל גבוה. לא מישהו שמבקרים בהכרח ימהרו לפרגן לו.

"אם הייתי קשוב יותר לפחדים שלי מאשר לרצון לעשות, לא הייתי מגיע לשום מקום, כי אין סוף לפחד. גם כשחקן אתה חשוף לכל כך הרבה דברים שיכולים להגיד עליך, וכל פרויקט מביא איתו את הפחד הזה. בלי סיכון, מה אנחנו שווים?

"אני בעיקר קשוב ונאמן לצורך להשמיע ולעשות, הוא ממלא אותי ומדחיק את הפחדים עד כמה שאפשר. הם תמיד שם".

"כן, ואני לא יודע למה. זאת אמנות דומה, באיזשהו מקום. מה שמעניין הוא שאני פתאום קולט שכשזמרים הופכים להיות שחקנים אין הרבה התעסקות בשינוי הזה.

"כאילו בחמש השנים האחרונות רוב זמרי הארץ קיבלו תפקיד באיזו סדרה - מארינה מקסימיליאן, נינט עשתה סדרה, הסולן של מרסדס בנד (גל תורן - ל.א) הוביל סדרה שלמה ואף אחד לא מדבר על זה, אבל כששחקן מוציא אלבום כולם אומרים 'אז מה? מקצוע חדש?' כאילו עכשיו אני רוכב סוסים!".

"להיות זמר זה הדבר האחרון שקשור במוזיקה שלי. חשוב לי לספר סיפור דרך שירה. כמובן שעדיף שלא לזייף ולא להיות גזור, כן? אבל להעביר איזשהו רגע.

"יש כל כך הרבה דוגמאות לאנשים שהם לא 'זמרים טובים'. אסף אמדורסקי הוא לא כזה זמר טוב, אביב גפן הוא דוגמה קלאסית. ברי. הם לא זמרים - אבל הם יודעים לספר את הסיפור שלהם, וזה מה שאני אוהב בגדול. משהו יותר גראנג'י ופחות מתקתק ונעים".

כהן לא רק מלחין, כותב, מעבד ושר את השירים שלו, אלא גם מביים את הקליפים עבורם, ולא רק אותם. לאחרונה הוא התחיל לביים לא מעט, כמו את הפרסומת של ציפי שביט ל"המרכז הישראלי לריהוט", והוא מגלה שמה שהוא באמת רוצה הוא לביים סרט באורך מלא. מה שמעניין (ומעצבן) בו הוא שבינתיים, את כל מה שנגע בו הוא גם הצליח לעשות כמו שצריך.

המוזיקה של אושרי היא, קצת כמו הבנאדם עצמו, הכל מהכל. ביט, גרוב, היפ הופ, נגיעות של מטאל וגראנג' והרבה אלקטרוני. בפועל, אגב, המיש־מש הזה נשמע ממש לא רע. וכהן, עם רקע כדי.ג'יי מוערך בחיי הלילה התל אביביים, יכול לתת לעצמו לעוף על הקריירה החדשה שלו.

"העבודה שלי מאוד תלוית שפה. לנסוע להוליווד ולעזוב הכל זה להתחיל מהתחלה, ואני לא יודע כמה אני רוצה את זה. יש לי סוכן אמריקאי, אני שולח אודישנים ומעורה במה שקורה שם - עד כמה שאפשר בלי לחיות שם. אני מודה שכרגע אין לי את האומץ לקום ולעזוב הכל. אני מפחד להפסיד את מה שיש פה, גם עם האלבום שעכשיו קורה וגם עם העבודה. אולי זה יקרה, אני כל הזמן חושב על זה".

מוזר לשמוע אמן ישראלי אומר שטוב לו פה.

"כיף לי פה, אני אוהב את תל אביב כל כך. יש פה הכל. את החברים שלי שאני מחובר אליהם חזק, חזק מדי לפעמים. את הים, את האורבניות. אני מכיר את כולם וכולם מכירים אותי וכולם אוהבים אותי ומפרגנים לי - חוץ מהטוקבקיסטים, אולי. אני לא מצליח לחשוב על לעזוב את כל זה - וזה עוד בלי שהזכרתי את המשפחה".

אולי גם התמכרת לאהבה שנותנים לך ברחוב. עדיין נותנים לך את האהבה של ימי "השיר שלנו"?

"האמת? התגובות ברחוב לא כל כך השתנו בעשור האחרון. מרגש אותי לראות שהילדות האלה שהעריצו אז, גם עכשיו - כשיש פייסבוק ואינסטגרם וכל מיני כאלה - עדיין מאוד אוהבות ומשתפות דברים עליי, עדיין בתוך זה. אני חושב שיש לי חיבור טוב גם עם הדור הצעיר".

אמרת פעם בראיון שאתה לא רוצה להביא ילדים לעולם כזה, זה השתנה?

"כן, הסתכלתי על זה אחר כך ושמתי לב שקצת העלבתי את החיים, שבכל זאת נתנו לי הרבה רגעים יפים. אני עדיין מתלבט לגבי להביא ילדים".

ומה עם חתונה? יש לך חברה כבר כמה שנים.

כהן מחייך חיוך רחב. "דפנה. אנחנו און־אנד־אוף כבר שלוש שנים בערך. היא מבלגיה, עשתה עלייה ציונית ועובדת בפרסום. האמת היא שאני מנסה להתחמק משיחה על נישואין איתה כמה שאפשר, אז אני לא כל כך יכול לקיים אותה איתך. כי אם איתך אני אדבר על נישואין ואיתה לא, אז אבוד לי. היא תהרוג אותי".

"תורג'י הוא אח שלי, חבר מאוד טוב ואני אוהב אותו. עם חברים זה תמיד ככה. יש תקופות ויש תקופות. יש תקופות שכל היום אתם אחד בתחת של השני, ויש תקופות שכל אחד נמצא בעשייה שלו ובפינה שלו. אנחנו עדיין שומרים על קשר. זה גרף שעולה ויורד.

"כשגרנו ביחד היינו מאוד קרובים כל הזמן. לו יש את האהבה שלו ולי יש את האהבה שלי. עכשיו יש לנו פרויקט משותף ("נויורק 2" - ל.א), אז נהיה עוד יותר ביחד.

"אנחנו לא נלחצים מזה כמו שאנשים מסביבנו נלחצים מזה ושואלים 'איך אתם לא כל היום ביחד?'. אין על מה. שם נמדדת חברות אמיתית. כשגם בתקופות שאנחנו פחות בקשר ביומיום אחד עם השני אנחנו עדיין יודעים שאני יכול לסמוך עליו והוא עליי, וברגעים הקשים הוא יכול לדפוק לי על הדלת, וכנ"ל לגביי. כיף לדעת שיש לך חבר שגם אם אתה קצת רחוק ממנו, החברות נשמרת".

"אנחנו נפגשים מדי פעם לבירה. אני פחות חבר של אנה, אני יותר חבר של תורג'י. כשהוא בתא האהבה שלו - אנחנו בחבר'ה קוראים לזה פינת ליטוף - אז אני לא מתערב להם ושמח באהבה שלהם".

"כי זה סיפור מבחינתכם. סיפור על חברות. אני מניח שזה מסקרן, כי שנינו כאילו נמצאים בסיטואציה שבה חברות טובה היא בלתי אפשרית, אז כל הזמן מנסים אותנו. שני שחקנים מאותה תעשייה, כביכול אותה משבצת ולפעמים באותו הטייפקאסט. עשינו פרויקט מאוד מתוקשר ביחד - 'הישרדות'. לא חסרות סיבות לדבר עלינו".

** את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון החדש של פנאי פלוס

__________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס :

• צפו: לעמוס תמם יש אהבה חדשה
• לא הייתם צריכים: המתנות הכי מופרכות לחג
• גלעד כהנא חולם להחשיך לכם את המסך