לכל אחד יש תחליף. גם לצ'ארלי שין, כך מתברר. כששין חפר לעצמו את מחילת המילוט מ"שני גברים וחצי" בעזרת חופן של הערות אנטישמיות וטירוף רבתי, הוא לא דמיין לעצמו, גם לא בחלומותיו הקודרים והגזעניים ביותר, שהסדרה שנתפרה למידותיו, שמספרת את סיפור חייו, תחליף אותו. ועוד במודל צעיר ומשופר וקצת יותר חתיך.
אז מי יודע מה השורש הריבועי של 6.25? כך צייץ אשטון קוצ'ר בטוויטר כדי לרמוז על הג'וב החדש. התגובה הראשונית היתה לגחך, ולקוות שקוצ'ר עושה פה תעלול באווירת התוכנית שלו, "פאנק'ד".
הרי למה ששחקן שפוי בדעתו, שעדיין מנהל קריירה פעילה, ייקח על עצמו את התפקיד המקולל הזה (ועוד במשכורת פחותה מזו של שין, לפי השמועות)? אך מששככה הרמת הגבות הקולקטיבית, התבררה לפתע המסקנה המתבקשת: יש מצב שמדובר בבחירה לגמרי הגיונית. מדויקת אפילו.
אומנם יו גרנט, שהיה בין המועמדים הסופיים להיכנס לנעליו של הרווק האלכוהוליסט וחובב הנשים, מתאים יותר לדמות בזכות ההיסטוריה הרכילותית שלו וחיבתו לפרוצות זולות, וקוצ'ר, לעומתו, הוא ילד טוב הוליווד שלא רק שומר על תדמית נקייה, אלא מתעקש לנהל מונוגמיה למופת עם אשה בגיל של אמא שלו. אבל אחרי כמה שנים של קומדיות רומנטיות קולנועיות בלתי זכירות ותפקידי הפקה די זניחים, אין ספק שהקריירה של קוצ'ר, שהתחילה בסיטקום "שנות ה־70", זקוקה לאיזה תפקיד ראשי בסדרה מצליחה שיכניס אותה להילוך.
בתור מי שהיתה הראשונה לרקוד על גופתה של "שני גברים וחצי" ולהרים כוסית דם טיגריסים לכבוד פרפורי גסיסתה, הידיעה כי גם את נעליו של שין הצליחו למלא היתה אמורה לשלוח אותי ליום אֶבל - שהרי עכשיו יש סיכוי שניתקע עם הסדרה הדלוחה הזו לעוד שני עשורים לפחות. ופתאום זה דווקא לא כל כך מפריע לי. אני קצת סקרנית לראות מה ייצא, אולי אפילו אצפה באיזה פרק, ולו בגלל הגעגועים לקלסו.