אלזה מורנטה, סופרת איטלקייה, נולדה ב-1912 ומתה ב-1985
אלזה מורנטה, אישה צעירה מאוד, רק בת 18, משוטטת ברחובות רומא, עיר הולדתה. השנה – 1930. היא גרה לבדה בדירה שכורה. צעירות מהוגנות בנות המעמד הבינוני, כמוה, אינן נוהגות לגור מחוץ לבית ההורים וגם לא לצאת בגפן, לנסוע באוטובוס או ללכת ברגל בלי ליווי. רומא מסוכנת. בכל קרן רחוב עלול לצוץ גבר שיפסע אחריה, יפתח איתה בשיחה לא רצויה, ינסה לתקוף אותה. אבל היא נחושה להמשיך כך בחייה. מתפרנסת אך בקושי, מהוראה, מכתיבה, לפעמים אפילו נאלצת למכור את גופה כדי לשרוד.
למרות הקשיים הרבים היא אינה מעלה על דעתה לשוב לבית משפחתה, שבו החיים סבוכים ומייסרים: שם גרים בצוותא פרנצ'סקו מורנטה, הנשוי לאמה. אלזה נושאת את שמו, אבל הוא אינו אביה האמיתי. האם, יהודייה שמגדלת את ילדיה כקתולים, מתעבת את בעלה החוקי, בזה לו, מאלצת אותו לגור במרתף ולאכול את ארוחותיו בנפרד מבני המשפחה. בה בעת היא מטפחת בגלוי את קשריה עם אבי ילדיה - מאהב יפה תואר ששם קץ לחייו ב-1943.
מורנטה חיה כך לבדה עוד שבע שנים, עד שהכירה את האיש לו הייתה נשואה במשך 20 שנה, עד 1961 - הסופר המצליח אלברטו מורביה, יהודי למחצה, כמוה. מורביה פתח בפניה את דלת הכניסה לחיי התרבות והרוח של איטליה, ובעזרתו היא הכירה סופרים ואמנים והחלה לפרסם סיפורים קצרים בכתבי עת ובספר. חיי בני הזוג השתנו באחת לאחר שמוסוליני כרת ברית עם היטלר והחל לחוקק חוקים אנטישמיים. מורביה הואשם בפעילות אנטי-פאשיסטית חתרנית, ובני הזוג נסו לדרום איטליה והסתתרו בכפר קטן, שם גרו יחד בחדר אחד במבנה מרוצף בבוץ. איכרים תושבי המקום עזרו להם לשרוד.
הילדים הספרותיים שלה
בתום המלחמה החלה היצירה הספרותית של שניהם לפרוח. מורנטה הרבתה לכתוב על רדיפות ואי-צדק, על ילדים נטושים ועל כוחה ההרסני של אהבה הורית. על מוראות המלחמה כתבה בספרה המפורסם ביותר, "אלה תולדות", שבשפות אחרות נקרא פשוט "היסטוריה". עלילת הספר, שמופיע לא פעם ברשימות 100 הספרים החשובים של המאה ה-20, מתרחשת בימי מלחמת העולם השנייה ועוסקת בהיסטוריה של איטליה ובקורות חייו של ילד שהרתה אישה איטלקייה, יהודייה למחצה, מחייל גרמני שאנס אותה. כבר בשנה הראשונה אחרי שיצא לאור באנגלית, הוא נמכר ב-800 אלף עותקים. "זאת הפעם הראשונה", נכתב בעיתון "ניו יורק טיימס", "שאנשים שנוסעים ברכבת או יושבים בבתי קפה משוחחים על ספר, הספר של מורנטה, ולא על אליפות הכדורגל או על השערורייה האחרונה".
"מי הסופר או הסופרת האיטלקים החשובים ביותר בני זמננו?" נהגו אנשים לשאול את אלברטו מורביה במשך שנים. "אלזה מורנטה", הייתה תשובתו הקבועה. אבל לא רק מורביה חשב כך. "מעולם לא היו סופרת או סופר איטלקי כה אהובים וכה שנואים, שמרבים כל כך לקרוא את ספריהם - וגם להתעלם מהם - כמו אלזה מורנטה", כתב אחד המבקרים האיטלקים. אבל חרף ההערכה הרבה שחש מורביה כלפי רעייתו, לאחר שנפרד ממנה סיפר כי הרגיש רווחה ושחרור כמעט גופני. "זה היה כאילו שיצאתי מתוך יציקת גבס מכבידה", תיאר את תחושותיו.
כשהייתה בת 71 ניסתה מורנטה להתאבד. היא בלעה כדורי שינה ופתחה את ברז הגז בביתה, אבל ניצלה כי עוזרת הבית הוותיקה הקדימה להגיע באותו יום. במשך שנתיים נוספות ומיוסרות חיה שוב בגפה, מאושפזת בבית החולים, מרותקת למיטתה ולא לגמרי צלולה בהכרתה. לא היו לה ילדים, מלבד אלה שאותם בראה בכתיבתה.
