לפני כמה שנים עשה האנס יורגן ויבורג את הצעד המשמעותי ביותר בחייו הטכנולוגיים: הוא רכש אייפון. "לא ידעתי מה עושים עם זה, לא ידעתי איך משתמשים בזה והייתי משוכנע שזו פסגת הטכנולוגיה שאי פעם אגיע אליה בגלגול הזה". אם הייתם אומרים לו שבעתיד הוא ימציא בעצמו אפליקציה מבריקה שתהפוך ללהיט תוך 72 שעות בלמעלה מ-100 מדינות, סביר להניח שהוא היה צוחק את צחוקו הדני המנומס היישר בפרצופכם.
לא נדיר למצוא בעולם הסטארט-אפ עופות מוזרים, אבל ויבורג (53) הוא בהחלט המשונה שבהם. בלי שום ניסיון טכנולוגי, הוא החליט לפצוח בקריירה של יזם ויצר את אפליקציית Be My Eyes ("היה העיניים שלי", בתרגום חופשי), שמשדכת בין עיוורים לרואים באמצעות מצלמת הטלפון (בדומה לסקייפ או לפייסטיים). העיוורים מקישים על לחצן המצוקה באפליקציה והיא שולחת אל העוזרים הרשומים בקשת עזרה. מי שפנוי, וזה לא משנה איפה הוא בעולם - מסייע להם בו ברגע.
הסיבה שהרעיון עלה בראשו של ויבורג היא, כיוון שהוא בעצמו נזקק לאפליקציה. הוא יצא לדרך עם צורך אמיתי ואפס ניסיון, וחזר עם אפליקציה מהפכנית שיכולה לשנות את העולם.
ראה את הנולד
ויבורג החל לאבד את ראייתו בגיל 25 עקב מחלה נדירה בה לקה. הוא אמנם לא מוגדר כעיוור לחלוטין, אבל בעוד שאדם רגיל רואה ב-180 מעלות ויבורג מסתפק בחמש מעלות בלבד. "אבל זה מעולה למסך של האייפון", מספר בבדיחות בראיון מיוחד שהעניק ל-Xnet ממקום מושבו בדנמרק. גם שלושה ימים אחרי ההשקה באפסטור העולמי, שאותם הוא מגדיר כ"טירוף מוחלט, בחיים לא חשבתי שדבר כזה יכול לקרות", הוא לא איבד את השנינות וההומור, שאותם הוא יורה במבטא דני כבד.
"האמת שהרעיון הגיע מאחד החברים העיוורים שלי", הוא מספר. "אני יו"ר הפדרציה לעיוורים בדנמרק, כך שיש לי לא מעט כאלה. או לפחות אני מקווה שהם כאלה, אף אחד מאיתנו לא ממש רואה כדי שנוכל להגיד מי עיוור ומי לא. הוא סיפר לי שהוא משתמש בפייסטיים כדי להתקשר לבן שלו או לאחד החברים כשהוא צריך עזרה, אבל גם התאונן שזו פעולה מסובכת מאוד עבורו, כי הוא זה שצריך להתקשר ולבצע את השיחה, ולאדם עיוור מדובר ברצף פעולות קשה מאוד, שלא לומר בלתי אפשרי לחלוטין. אז התחיל להסתובב לי בראש הרעיון. הבעיה תמיד היא אותה בעיה: איך מדיחים את פעולת ההתקשרות המסובכת ומחליפים אותה בלחיצת כפתור אחת. על זה לא היה לי מענה, אבל זה המשיך להטריד אותי ולא יצא לי מהראש".
לשמחתו של ויבורג, ולשמחת העולם כולו, אחרי כמה ימים של תהייה - נפל לו האסימון. אי שם בשנת 2012, בעת שהאזין לרדיו שפתוח אצלו בבית דרך קבע, דיברו צמד המגישים על סוף שבוע לסטארטאפיסטים מתחילים שנערך אז לראשונה בדנמרק בחסות גוגל ("האמת שהיו שם כמה נותני חסות יותר גדולים, אבל הם שילמו על הפיצה, אז הקרדיט שלי הולך אליהם"). ויבורג, כאמור, היה נטע זר בעולם הסטארטאפים ("אפילו חברים שעובדים בזה אין לי"), אבל בגלל סכום ההשתתפות הנמוך שעמד על פחות ממאה דולר הוא החליט לנסות. "פשוט רציתי שהאפליקציה הזו תקרה", הוא מספר. "ידעתי שהעולם צריך אותה, וידעתי שזה אפשרי. היו המון אנשים שטרחו להסביר לי למה זה לא יכול לקרות, וזה באמת לא פשוט כמו שזה נשמע, אבל הייתה לי הרגשה שזה יכול לקרות. חוסר הניסיון המוחלט שלי כנראה היה היתרון הכי גדול שלי".
ויבורג קיבל דקה אחת להציג את הרעיון שלו, וזה היה, לדבריו, משונה "כולם באו עם מצגות ותוכניות עסקיות, ורק אני באתי בלי כלום". כלום, מלבד רעיון טוב וכושר ביטוי מעולה. בסיום סוף השבוע הודיעו לו השופטים שזכה בתחרות בקטגוריית הרעיון היצירתי ביותר, וכי הוא מקבל 10,000 דולר על מנת לפתח אותו. "ואז", הוא צוחק, "התחילו הצרות האמיתיות".
מסע גיוס הכספים היה, איך נאמר את זה בעדינות, קשה מנשוא. "היה לי רעיון טוב, אבל הייתי צריך עוד כסף ולא ידעתי איך מגייסים אותו", הוא משחזר. "פניתי לכל עמותה שיכולתי לחשוב עליה, אפילו ניסיתי קמפיין גיוס כספים באינדיגוגו (המקבילה של קיקסטארטר - ע.ב), אבל זה לא הצליח. למעשה, זה היה כשלון מוחלט. לא היה לי שום ניסיון בזה, ומסתבר שצריך הרבה מאוד ניסיון כדי להעלות קמפיין גיוס קהל מוצלח. הרגשתי שחוסר הניסיון שלי בעוכרי בשלב ההוא, שכן אני עיוור ואני חובבן.
"רצה הגורל ואחרי כמה חודשים טובים של ניסיונות הזמינו אותי לראיון בטלוויזיה וסיפרתי על האפליקציה. יום אחרי יצרה איתי קשר עמותה בדנמרק, שהתעלמה ממני במשך שלושה חודשים שלמים, ואמרה לי שהם חושבים שיש לנו על מה לדבר. כמה שעות אחר כך כבר הייתי עם צ׳ק על סך 300,000 דולר, ומשם כבר היה אפשר להתחיל לעבוד".
עוזר תחת עין
את הרעיון של האפליקציה אפשר להסביר במשפט, אבל מדובר בפיתוח טכנולוגי הרבה יותר מורכב ממה שנדמה. בתור התחלה, ל-Be My Eyes יש חוקים ברורים, והיא לא מפריעה למשתמש בין השעות עשר בלילה לשבע בבוקר. בנוסף, האפליקציה בודקת מה השפה באייפון שלך ומחברת אותך למשתמשים שהשפה שלהם זהה על מנת שלא יהיו קצרים בתקשורת. הפיתוחים הללו נועדו על מנת שחייהם של העוזרים לא יופרעו מצד אחד, ומצד שני עיוור באירופה שזקוק לעזרה בחצות או בשתיים לפנות בוקר יופנה ישירות לאדם ערני דובר אנגלית.
לבסוף, אחרי שנתיים וחצי של פיתוח, הוא הצליח. האפליקציה עלתה לאפסטור הדנית, שם הסתובבה באין מפריע וללא באזז מיוחד במשך ארבעה חודשים. ויבורג פנה לכל מכריו על מנת שיורידו את האפליקציה, ואחרי מספר שבועות הצליח לגייס כמאה עיוורים וכמה מאות עוזרים על מנת לבחון האם יש בכלל צורך באפליקציה. "אני זוכר את דפיקות הלב שהיו לי בפעם הראשונה שזיהיתי שמתבצעת שיחה בין שני אנשים שאני לא מכיר. הייתי במתח נוראי. המשתמש העיוור ביקש לקרוא את מונה החשמל שלו, אבל רצה הגורל ובדיוק הייתה הפסקת חשמל בחדר המדרגות. העוזרת והוא לא התייאשו, הוא הלך להביא פנס ובסוף הם הצליחו. שניהם היו כל כך מאושרים אחר כך ועם כזו תחושת סיפוק, שהיה לי ברור שזה יעבוד. כשהשיחה הזו התנתקה ידעתי שיש לי משהו טוב ביד".
מבט חדש
האפליקציה החדשנית עלתה לאפסטור העולמית לפני קצת פחות מ-72 שעות, ובינתיים נרשמו אליה יותר מ-200,000 עוזרים הדוברים 80 שפות וגם כמה אלפי עיוורים. תוך פחות מחצי שבוע משתמשים בה כבר בכל הגלובוס. כל תחנת טלוויזיה, רדיו ועיתון אפשרי בעולם ניסו להשיג ציטוט מהאיש, שעד לפני שבוע היה עוזר רפד אלמוני בדנמרק. "זה מספר לא נתפס", הוא מצטנע. "אני אפילו לא יודע מה לומר על זה. פתאום כותבים עלי בהאפינגטון פוסט וסי.אן.אן, אבל כל זה זוטות. הדבר שבאמת משמח אותי הוא שכמה מהפודקאסטים המרכזיים של העיוורים בעולם כבר דיווחו עלינו, כי עם כל הכבוד להאפינגטון פוסט, אני לא בטוח כמה קוראים עיוורים יש להם. ייקח זמן עד שנגיע לקהל העיוורים, הם קהל שקשה יותר למצוא אותו, ואני מקווה שבחודשיים הקרובים נפיץ את הבשורה בפני מי שהאפליקציה הזו נועדה לשנות את חייו. אבל היי, לפחות עכשיו יש לנו אנשים שיעזרו להם".
"אני…", הוא מגמגם, ״אני יכול להגיד לך בכנות שאני פשוט מאושר כמו שמעולם לא הייתי. זה אושר טהור. אבל יחד עם זה אני מאוד מודאג. כרגע יש לנו המון עוזרים וכל כך מעט עיוורים, וכבר התחילו להגיע מיילים של משתמשים שהתלוננו שהם רשומים כבר 48 שעות ועדיין לא פנה אליהם איש לעזרה. צריך להבין משהו לגבי עיוורים: לא רק שקשה יותר להגיע אליהם, אלא אנשים שתחושת העצמאות שלהם חשובה להם והם לא יוותרו עליה כל כך מהר. ייקח זמן עד שהם ישתמשו בזה, שכן רובם הסתדרו גם בלי האפליקציה.
"אני מניח שחלקם יורידו את זה וישתמשו בזה כמו תוכנית ביטוח, משהו שטוב שיהיה לך בכיס למקרה שמשהו קורה. אחרים אולי ישתמשו בזה בהפרש של חודש. אין לדעת. אני חושש מאוד שאנשים יהפכו מתוסכלים כשיגלו שהעזרה שלהם לא נחוצה. אני לא אוהב לאכזב אנשים".
בינתיים, אף אחד עוד לא מאוכזב, אבל עננת דאגה נוספת מרחפת מעל ראשו של ויבורג: הכסף עומד לאזול. "לא היה שום מודל עסקי מאחורי האפליקציה", הוא מודה, "כי לא רציתי לעשות מזה כסף. התוכנית הייתה לייצר אותה ובחצי השנה הראשונה להתקדם לאט לאט ולראות כמה אנחנו באמת צריכים כדי לממן אותה".
אז עכשיו אתה בחתיכת בעיה, בעצם.
"אתה מבין? אבל הנה, רק היום קיבלתי כמה אימיילים שהציעו שאכניס אפשרות לתרום כסף, וחלק מהעיוורים כתבו שהם ירגישו יותר בנוח אם הם ישלמו עבור השירות. זה עניין של גאווה. היום כבר גייסנו כמה מאות דולרים מתרומות, אז אולי זה יעבוד. יש לנו כמה רעיונות בקנה".
למרות הדאגות, הוא גם מרשה לעצמו ליהנות ולהסתכל על מספר המשתמשים שעולה בכל שעה ובכל מקום בעולם. "קיבלתי מייל מדובאי לפני שעה, ועכשיו אני מדבר עם ישראל בטלפון, ממש הסכם שלום שמתרחש אצלי בבית. אני חושב שזה פנטסטי שזה התפשט ככה בזמן קצר כל כך. מסתבר שזה הכוח של רעיון טוב. אני מסתובב עם זה כבר שלוש שנים ומנסה לשכנע אנשים שזה רעיון מוצלח. אני שמח שסוף סוף מסכימים איתי".
האנס יורגן ויבורג מרצה ב-TED על האפליקציה:
________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד באנשים:
- תומר סברון נפצע קשה בתאונה ובטוח שיחזור ללכת
- איך התמודדה אמנית שמנה עם מבטי הבוז ברחוב?
