בוודאי כבר שמעתם על משפחות שעוזבות הכול ויוצאות לדרך חדשה:
ההורים מתפטרים מהעבודה, הילדים עוזבים את בית הספר, וכולם קונים כרטיס טיסה להרפתקה בקצה השני של העולם, שלא ברור מתי ואיך יחזרו ממנה. אז הנה עוד משפחה כזו: גליה קוסקס (39), דורון לוקץ' (50) ואיתם שומשום (13), ג'ולה (12) ובראוני (6). הסיפור הרגיל, אלא שכאן מדובר באמא, אבא ושלושה כלבים שטסים איתם.
קוסקס היא מטפלת ברפואה סינית; לוקץ' הוא מוליך כלבים, שעד אוקטובר האחרון צעד בגן מאיר בתל אביב, סמוך לביתו, כשכלבים רבים עוטפים אותו מכל הכיוונים. "שלושת הכלבים שלנו ברי מזל, כי הם תמיד טיילו איתי בעבודה, וכל הזמן היו כלבים סביבם", הוא אומר. "מאז ומתמיד הם חיו כמו שכלבים צריכים לחיות. גליה ואני כבר 16 שנה יחד, ואנחנו ברי מזל שיש לנו אותם, כי הם מלמדים אותנו המון על עצמנו".
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
לפני שש שנים נסעו בני הזוג לחודש בפרו לצורך טיפול אצל מטפלת מקומית בשמאניזם. כשחזרו, הרגישו שאין להם עניין להמשיך בחיים הרגילים. "הרגשנו שיש חיים אחרים", מסבירה קוסקס. "עד אז התרגלנו לחיות את הדרך המוכרת והידועה של עבודה ולימודים - החיים הבורגניים הרגילים - ופתאום ראיתי שיש דרך אחרת. המטפלת ובני המשפחה שלה היו כל הזמן בתנועה - חלק מהזמן בהרים, חלק בג'ונגל – וזה נגע לי במקום ששכחתי אותו. כל כך נכנסתי לחיים הרגילים, ששכחתי את המקום הזה של להיות נאמן לדרך שלך ולחלום שלך".
לטיול ההוא יצאו ללא הכלבים. "היה דיון בינינו בנוגע לזה", מספרת קוסקס. "דורון לא הסכים לקחת אותם. אחר כך דיברנו עם בעלי כלבים אחרים שעשו את זה, והבנו שהשד לא כל כך נורא".
היה לנו הלם קרב
לוקץ', קוסקס ושלושת כלביהם עזבו את הארץ באוקטובר ונחתו בצ'ילה. בחודשים האחרונים הם שוהים בארגנטינה, לא רחוק מהבירה בואנוס איירס. הם מתכננים לטייל בדרום אמריקה לאורכה ולרוחבה, ואם ימצו אותה, ימשיכו לאמריקה הצפונית. מתי יחזרו לישראל, לא ברור. "הטיול יימשך עד שנגיע לנקודה שבה נרגיש שאנחנו רוצים להתחיל את החיים שלנו במקום חדש, ושם נישאר", אומר לוקץ'. "אני רואה אנשים אחרים, ואני לא מבין מהו הביטחון שהם מפחדים לאבד. רוב האנשים שתמיד ראיתי סביבי היו הייטקיסטים ממעמד הביניים, וכולם היו חנוקים ופחדו לפעול. אני לא פוחד. נכון, אני לא בן 20, אבל דווקא בגיל 50 יש לי בינה שהלוואי שהייתה לילדים בני 20 שמטיילים. אנחנו לא בורחים מישראל, אבל יש עוד מקומות שאנחנו רוצים להכיר".
איך עומדים בזה כלכלית?
"חוסכים. חוסכים יחד כבר שש שנים. לא היינו מסכנים כל השנים האלה, אבל העדפנו לשים בצד את רוב הכסף שלנו. גם אם הכסף ייגמר יום אחד, זה לא מטריד אותנו".
"אנחנו מנסים להתפרנס תוך כדי הנסיעה", מוסיפה קוסקס. "יש אנשים שחיים ככה עשר ו-20 שנה. תכלס, לא צריך כל כך הרבה כסף כדי לחיות. כשלא צריך לשלם שכר דירה וחשבונות, ההוצאות מצטמצמות. יש כאן בעיקר שינוי מחשבתי, שדורש מאיתנו להיפרד מכל הדברים שאנחנו רגילים אליהם".
בתחילת המסע נתקלו בקשיים: הרכב והקרוואן שהזמינו לא הגיעו, והם נאלצו לישון באוהל. "יצאנו לדרך לא מאורגנים", מספרת קוסקס. "לא היה לנו כלום, לא הייתה לנו אפילו מפה, והג'י-פי-אס שקנינו לא עבד. יצאנו מעופפים לגמרי: רצינו רק לנסוע, ולא תכננו את הטיול עד הסוף. לא חשבנו ממש על המסלול עצמו. היה לנו קצת הלם קרב. מאז המצב השתפר".
ומה שלום הכלבים?
"טוב שהם איתנו. אנחנו אוהבים אותם. היינו בלעדיהם חודש וחצי: כשנסענו לדרום ארגנטינה ולדרום צ'ילה, שמנו אותם בפנסיון, כי באזור הזה יש הרבה פארקים לאומיים שאי אפשר להיכנס אליהם עם כלבים. במקומות אחרים היה לנו קשה איתם לפעמים, אבל בדרך כלל לא הייתה שום בעיה. קיבלו אותנו איתם".
לוקץ': "לי היה קשה בחודש וחצי שהכלבים לא היו איתנו. אמנם, זו הייתה הקלה, כי לא היינו צריכים לדאוג להם, אבל ככל שעבר הזמן, הגעגועים רק גברו, ואחרי חודש וחצי ממש רצינו להיות איתם. אני מאוד נהנה מעצם העובדה שאנחנו נוסעים עם הכלבים. לא הייתי משנה את זה. כלבים מושכים אלינו אנשים, והתגובות חיוביות. גם בארגנטינה וגם בצ'ילה מאוד אוהבים כלבים, ויש כאן גם המון כלבים משוטטים שאנשים מאכילים. אני חושב ששלושת הכלבים שלנו ממש עושים חיים כאן".
קוסקס: "אני חושבת שהם ממש מבסוטים מהתנאים. יש לנו שתי כלבות די מבוגרות, אז אולי קצת קשה להן, אבל הצעיר ממש מבסוט, מוצא בדרך המון חברים, מטייל ומסתדר. הם אוהבים להיות בחוץ, אוהבים את המרחבים. גם אם הנסיעות בקרוואן לא נוחות להם, הם עדיין מעדיפים את זה ולא להיות סגורים במקום אחד".
לוקץ': "אני מעדיף שהם ימותו איתי בנסיעה מאשר לשמוע שהם מתו בזמן שאני נמצא במקום אחר. אני לא יכול לעזוב אותם. הם הילדים שלי".
איך מכינים כלב לטיול ארוך?
עכשיו מתחיל הבלגן האמיתי
בינתיים, אומרים בני הזוג, הטיול עונה לא רק על הציפיות של הכלבים, אלא גם על אלה שלהם עצמם. "בהתחלה היה קשה לי מבחינת תנאים, והרגשתי שדי נמאס לי", אומרת קוסקס. "מצד שני, שנינו היינו בצופים ובצבא, והתנאים האלה הם משהו שחוזרים אליו בטבעיות. הפיצוי מבחינתי הוא הטבע: הטיול הזה מאפשר לי להיות במקומות מיוחדים, שאף פעם לא הייתי בהם ולא חוויתי אותם. הטבע הוא דבר שמשכיח הכול. לדורון היה פחות קשה. ככה זה גברים, נראה לי".
לוקץ': "מבחינתי, הטיול הזה הוא הצלחה שמתגברת כל יום. למדתי להודות על כך שיש לנו בכלל אפשרות לעשות דבר כזה ולראות מקומות כאלה נפלאים. זה מזל גדול. גם כשנאלצנו לישון באוהל, נהניתי מכל רגע. אני מסכים עם רונית לגבי הטבע: זה דבר שאי אפשר לתאר. הקרחונים, המרחבים העצומים, החיות שראינו בדרך – אלה דברים מדהימים. יש מקומות שבהם הציפורים לא מפחדות מבני אדם, והן פשוט באות ומתיישבות לך ליד הצלחת".
אבל לא הכול היה מענג: באמצע הדרך בין צפון צ'ילה לדרומה עברו השניים תאונת דרכים. "פשוט עפנו מהכביש בחור נידח והידרדרנו 20 מטר", הם מספרים. "למזלנו, יצאנו ללא פגע, אבל האוטו קיבל מכה רצינית ונזקקנו לחילוץ. היינו צריכים לשנות מסלול ולהחליף את האוטו, אבל בשלב הזה כבר היינו חזק בעניינים. למדנו לזרום עם הדברים, לקבל את השינויים".
בינתיים מתכננת המשפחה להגיע לפרגוואי, ומשם לבוליביה, לפרו, לברזיל ולקולומביה. קוסקס חולמת לנצל בחו"ל את כישוריה המקצועיים ולעזור לאנשים באמצעות טיפול בשיטת תטא הילינג, המסתמכת על התת-מודע. "הרעיון שלי הוא להעביר סדנאות לאוכלוסיות שלא יכולות לממן את זה לעצמן", היא אומרת. "אני רוצה לתת לאנשים אפשרות ללמוד את הטכניקה הזו, ואז הם יוכלו לעשות שינוי בחיים שלהם וגם להשפיע על הסביבה. אחרי שהם ילמדו את השיטה, הם יוכלו לטפל באנשים אחרים". בינתיים הפרויקט לא מתרומם, אבל בני הזוג לא מתייאשים. "הכסף שחסכנו מספיק לנו לעוד שנה", הם אומרים. "אחר כך נחליט מה אנחנו יכולים לעשות כדי להמשיך - אם אנחנו עוצרים במקום מסוים ומוצאים מקור פרנסה נוסף, או חוזרים לארץ. עוד מוקדם לדעת".
ומה עם געגועים הביתה, למשפחה ולחברים?
לוקץ': "יש טכנולוגיה, אז אנחנו רואים ושומעים את כולם. אנחנו מתגעגעים, אבל החלטנו לצאת כדי ללמוד על עצמנו ועל העולם מסביב, כך שאנחנו שמים בצד את כל הדברים האחרים. אנחנו גם יוצרים לעצמנו כאן חברים חדשים".
קוסקס: "יש געגועים, אבל אנחנו מתרגלים. חצי שנה זה לא המון זמן. נראה מה יהיה אחרי שנה".
לוקץ': "חס וחלילה, אנחנו לא נחזור לארץ כל כך מהר. רק לאחרונה קיבלנו את הקרוואן שלנו, אז רק עכשיו מתחיל הבלגן האמיתי. עכשיו נוכל להיות במקומות מרוחקים באמת, לבד בטבע פראי, בלי צורך להיעזר באף אחד".
_____________________________________________
עוד באנשים:
- הללי סמדר יצאה לפני 4 שנים עם ילדיה למסע בעולם שעדיין לא נגמר
