תיאטרון פרטי: רונן הרשקוביץ רוצה להעלות הצגות ומופעים בסלון שלכם

"מה המקצוע שלי? אני מחייך אנשים", אומר רונן הרשקוביץ, שמאז שהוא זוכר את עצמו, עסוק בלגרום לאנשים לחייך. היום הוא עושה את זה כשחקן וכמי שמפעיל את פרויקט "תיאטרון בסלון", שמבקש להביא הצגות ומופעים לכל מקום בארץ במחיר נמוך יחסית. קודם לכן עשה זאת כסמנכ"ל ארגון "לתת", ולדבריו, אפילו במילואים, ברגעים הכי קשים, ניסה לגרום לאנשים לחייך. "במלחמת לבנון השנייה", הוא נזכר, "החבר'ה שלנו נהרגו ונפצעו סביבנו, אבל אנחנו המשכנו את הלחימה ואני עשיתי הכול כדי שהחברים שלי ישחררו חיוך. זה נתן לנו אנרגיה להמשיך, גם כשאתה תקוע בלי אוכל ומים. כשאתה מצליח לגרום למישהו לחייך, זה כיף".

בתפקידו הנוכחי כמנהל "תיאטרון בסלון" הוא מתרוצץ ברחבי הארץ במטרה להביא תרבות לכל אדם באשר הוא. בשבוע שעבר, לדוגמה, התחיל את יומו בתשע בבוקר, בפגישה בקריית ביאליק לגבי מופעים לגמלאים; משם נסע ליוקנעם לפגישה בהיכל התרבות המקומי; ואחר כך המשיך לפגישות ביישובים ברמת הגולן שהסתיימו בתשע בערב.

"הרעיון הוא למצוא חללים אלטרנטיביים לתיאטרון כדי לאפשר עוד אופציות של צריכת תרבות", הוא מסביר. "ביום הזה נפגשתי עם רכזי תרבות בצפון, הייתי עסוק בעשייה, וככה הצלחתי לעבור את היום, למרות העייפות. אחד הדברים הכיפיים בעשייה שלי הוא שהאנרגיה שלי מדבקת. אני לא יודע אם זה קשור לכך שאני ג'ינג'י, אבל אין ספק שיש לי אנרגיה של ג'ינג'י, וזה מדבק. כיף להדביק אחרים באנרגיות של עשייה. כשעושים משהו שאוהבים ומאמינים בו, אפשר לעבוד 24 שעות רצוף. אני רואה את עצמי כשגריר של תרבות ואני מאמין שלכל אדם, בכל מקום, יש זכות לקבל תרבות. זה החזון שלי. אני מביא מופעים והצגות לכל מקום בארץ. אנחנו נכנסים לכל סוג של חלל ושומרים על קו מחיר נגיש כדי להביא תרבות לכולם".

לראות את האנשים השקופים

הרשקוביץ (42) נולד בראשון לציון, בן בכור לזוג אנשי חינוך. את בית הוריו הוא מתאר כמלא צחוק ואהבה למוזיקה ולתיאטרון. "מאז שהייתי ילד, אהבתי תיאטרון", הוא מספר, "אבל רק בגיל יחסית מאוחר, באמצע שנות ה-20 שלי, הלכתי ללמוד משחק. למדתי אז רפואה, וערב אחד הלכתי להצגה בהבימה שבה שיחק יוסי בנאי. במהלך ההצגה נפל לי האסימון שזה מה שאני רוצה לעשות: להיות על הבמה, להגיע ללב של האנשים. עזבתי את לימודי הרפואה ועברתי לחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב".

במקביל ללימודיו שיחק בתיאטראות שונים וגם שימש כדובר של אגודת הסטודנטים במהלך המאבק על הפחתת שכר הלימוד שהתנהל ב-1998. ב-2001 פנה אליו מי שהיה בזמנו יו"ר התאחדות הסטודנטים, ערן וינטרוב, שמונה למנכ"ל ארגון "לתת", ואמר לו שהוא חייב אותו לצידו. הרשקוביץ הסכים לבוא לעזור למשך חצי שנה, ונשאר שש שנים, במהלכן כיהן כסמנכ"ל הארגון.

"כשהתחלתי את התפקיד, היו לנו 700 מתנדבים, וכשעזבתי היו כבר 15 אלף", הוא אומר. "זו הייתה אחת התקופות המרגשות שלי. הפערים שיש בחברה שלנו לא נתפסים. אנחנו כל כך עסוקים בריצה היומיומית, שאנחנו לא רואים את הדברים האלה. צריך לעצור לפעמים ולראות את האנשים השקופים שנמצאים בכל מקום. במהלך התקופה ב'לתת' המשכתי לשחק, וזה היה קשה מאוד. הייתי יושב במשרד מהבוקר עד הערב, משם טס להצגות ולפעמים חוזר אחריהן למשרד ונשאר עד השעות הקטנות של הלילה. ב'לתת' יש עניינים של חיים ומוות, ואם היה עיכוב בשליחת מארז מזון לניצול שואה שגר בבאר שבע, אני אוותר על ענייניי הפרטיים ואסע לתת לו אוכל".

איך עוזבים מקום שבמשך כל כך הרבה זמן נתת לו את כל כולך?

"אחרי שחזרתי ממלחמת לבנון השנייה, החלטתי שאני עוזב ושהגיע הזמן לעשות מה שאני רוצה. כך נולד 'תיאטרון בסלון', שהוא שילוב של שני העולמות שבהם אני חי - עולם התיאטרון והנושא החברתי".

את אנשי הצוות גייס, לדבריו, באותה דרך שבה גייס מתנדבים ל"לתת": "אני מדביק אותם באמונה שלי". הצטרפו אליו שחקנים ואנשי צוות טכני, נוצר קשר עם משרד התרבות, ובשש השנים האחרונות הוא עומד מאחורי הפרויקט. "אנחנו מציעים מגוון רחב הצגות, מופעי בידור, מפגשים ומופעים מוזיקליים", הוא אומר.

אתה נתקל בהתעקשות על שמות מפורסמים?

"זה קורה. אנחנו חיים בעידן של הערצה לסלבס, אז יש לפעמים מתח בין פרסום לאיכות, שלא תמיד הולכים יחד. אנחנו מנסים לדחוף קדימה את האיכות, אבל בצוות שלנו יש גם מפורסמים כמו דני שטג, דביר בנדק, דרור קרן, אבי גרייניק, עידן אלתרמן ואלכס אנסקי".

כשאתה מחייך באמת

הוא עצמו משתתף במופע "קומיקזה", שאותו הוא מתאר כ"מופע בידור מאולתר, חכם, מצחיק ומהיר בהשתתפות הקהל". לדבריו, המופע הועלה כבר יותר מ- 2,000 פעם. לצד הרשקוביץ משתתף גם איציק לילך, ומדי פעם מתארחים אמנים נוספים. "הקונספט של המופע הוא אלתור", הוא מסביר. "כדי להיות מאלתר טוב, צריך להקשיב, לוותר על האגו שלך, לקבל רעיון של מישהו אחר ולזרום. כשאתה מחייך באמת, הקהל מחייך אליך בחזרה".

מתוך המופע "קומיקזה"

מה היה המקום המוזר ביותר שהופעת בו?

"חוץ ממוצבים בדרום לבנון? בבית של זוג שחגג עשר שנות נישואים. הבעל רצה להפתיע את אשתו במשהו ייחודי, אז באנו ועשינו הצגה רק לשניהם. זה היה מאוד מוזר. בכל מופע שלנו קיימת אינטימיות עם הקהל; יש שחקנים שזה מביך אותם, ויש כאלה שזה מחזיק אותם בחיים, כי הקהל רואה כל דבר, ואם אתה לא חד לגמרי, ומישהו נרדם באמצע, אתה רואה את זה. הקרבה הזו גורמת לשחקנים להיות דרוכים כל הזמן".

יש הבדל בקהל במקומות השונים?

"כולם מקבלים את אותו מוצר, אבל האוכלוסייה שונה. יש מקומות שיותר פתוחים להתרגש ויש מקומות שיותר שומרים על עצמם ויותר סגורים. יש גם קהל שחווה כבר הרבה דברים, כמו הקהל התל-אביבי, והדרישות שלו אחרות. כל פעם סף הדרישות עולה, כי סף הגירוי עולה".

מה דעתך על הסערות סביב שרת התרבות, מירי רגב?

"התרבות מורכבת מפסיפס של כולנו. לאף אחד אין בעלות על התרבות וגם לא על התקציב שלה, שהוא מכספי משלמי המיסים. הכיוון של צנזורה בתרבות או תרבות מולאמת הוא מסוכן, ואסור לנו להיכנס לזירה הזו. גם אם אני לא מסכים עם דעתה של רגב, אלחם על זכותה להשמיע את דעתה ואני מצפה ממנה להילחם על זכותו של כל אחד אחר להביע את דעתו. גילה אלמגור ועודד קוטלר הגיבו מדם ליבם, כי התרבות היא בדמם, וגם אם אני לא מסכים עם זה, זכותם להתבטא. צריך לזכור שיש הבדל בין אמנים לבין שרה. השחקן יכול לצעוק, אבל השרה, שהיא שליחת ציבור, צריכה להגיב בצורה ממלכתית ומתורבתת. ההתבטאות של השרה שהיא תגיד מה מותר ומה אסור, זה ממש חוסר הבנה של הדמוקרטיה. אני חושב שהיא צריכה להצניע את הלהבות שהיא נורא אוהבת להבעיר ולנסות להרגיע את הרוחות במקום לייצר עוד ועוד דרמות כמו שנראה שהיא נורא אוהבת לעשות".

בין כל הפעילויות שלך, יש לך זמן גם לחיים פרטיים?

"זה קשה. כדי להפעיל את 'תיאטרון בסלון' אני מוותר על משחק במקומות אחרים, וזו הקרבה. אני גם מנהל את התיאטרון וגם משחק בו, כך שאני למעשה עושה עבודה כפולה. אני גומר לעבוד במשרד בחמש אחר הצהריים, מתקלח, מתארגן ויוצא להצגה כשחקן עד אמצע הלילה. הנפגעת העיקרית היא אשתי. היא אמנם תומכת ומאמינה בי, אבל זה קשה לה. כשיהיו לנו ילדים אני מניח שזה יקבל פרופורציות אחרות, כי אני לא הולך לוותר על גידול הילדים שלי. המקום של להיות אבא מאוד חשוב לי, ואני מאמין שאדע לשלב בין כל הפעילויות".

______________________________________________

עוד באנשים:

• המתנחל לשעבר שהפך ליקיר המיינסטרים הישראלי
• בת זוגו של השחקן דימה טולפנוב על יומו האחרון
• הגננת מהדרום שחולמת להפוך לסטנדאפיסטית