את יעל פרימר רובכם בוודאי לא מכיר, שכן היא עדיין לא עשתה את הפריצה הגדולה שתהפוך אותה לפנים ידועות בכל בית, אבל אולי זה עוד יקרה. פרימר (33), בוגרת בית צבי, השתתפה לאחרונה בהצגה "מתחת לעור" במרכז הגאה בתל אביב, שעסק ברומן בין קטינה נאצית לאסירה יהודייה במלחמת העולם השנייה, הפיקה את הצגת הילדים "שקופי - השקט שבין הפעימות" (בכורה חגיגית תתקיים בבית דני ב-15 בפברואר) ושימשה כדוגמנית הלבשה תחתונה וכפרזנטורית של נעלי ילדים.
במישור האישי היא מתמודדת עם סיפור לא קל, שהתחיל לפני מספר שנים. חברה שלה ביקשה להכיר לה בחור וציינה שיש לו בת מנישואים קודמים. לא נתוני פתיחה אידיאליים, אבל גם לא משהו שאי אפשר להתמודד איתו, מה גם שהאישה לשעבר והבת עברו לחיות בחו"ל. תוך זמן קצר גילתה פרימר שהסיפור קצת יותר מורכב מהרגיל.
"היחסים ביניהם לא התחילו כמשהו חריג", אומרת השחקנית. "הם נפגשו, היו יחד, התחתנו, ותקופה קצרה לאחר מכן התברר להם שזה לא מתאים. בשלב זה הם גילו שהיא בהריון. הוא היה בן 26, והיא הייתה מבוגרת ממנו בכמה שנים. תוך כדי ההיריון היא סילקה אותו מהבית, אבל לא הסכימה בשום אופן להתגרש".
כשבתם הייתה בת שנה החליטה האם לעזוב את ישראל. פרימר נכנסה לחיי האב כשלוש שנים לאחר מכן. "די מהר אחרי שהכרתי אותו, הבנתי עד כמה מורכבת מערכת היחסים שלו עם אמה של בתו. הבנתי שאני פשוט תקועה עם אשתו הקודמת. על אף שהם כבר שנים לא יחד, היא סירבה לשחרר אותו מהנישואים, ויש עם זה בעייתיות בכל מיני תחומים".
חוששים לקנות את הגט
השנים עברו, ופרימר ובן זוגה החליטו להינשא. הם אמנם לא יכלו להתחתן כדת וכדין, אבל קיימו טקס סמלי עם משפחה וחברים, ובהמשך הביאו לעולם שני ילדים. האישה הראשונה התעקשה על סירובה להתגרש.
"עם הזמן ניסיתי להיכנס לעניינים בדרך שלי", אומרת פרימר. "ניסיתי לתקשר איתה. כל פעם שהיא הייתה מתקשרת והייתי עונה לה, היא לא ממש הייתה בעניין של לדבר איתי, אבל הייתי מתעקשת לשאול מה שלומה ואיך היא מרגישה. לאט-לאט היא קצת התרככה. לקח הרבה זמן עד שהיא נרגעה מספיק כדי לענות לי. יום אחד פשוט שאלתי אותה למה היא לא נותנת לו גט. מאז המניפולציות כוונו גם אליי. מדובר באישה מאוד אינטליגנטית ומתוחכמת, והיו כמה פעמים שהיא בכתה לי וסיפרה כמה קשה לה. הייתה שם המון דרמה, אבל אין מה לעשות, לבן זוגי יש ילדה ממנה, והדבר האחרון שאנחנו רוצים זה שהיא תמנע מאיתנו לראות אותה".
אחרי התייעצויות עם מספר עורכי דין הגיעו בני הזוג למסקנה שהמצב יותר מסובך ממה שנראה, ואין ברירה אלא להשלים איתו. "בגלל שהאקסית חיה במדינה אחרת, קשה למצוא פרצה שתאפשר לבן זוגי להתגרש ממנה ועדיין לשמור על זכויות האבהות שלו. בינתיים הילדה גדלה, והיא עדיין לא מתקשרת איתנו באופן עצמאי אלא נתונה כמעט לגמרי לשליטת אמה. זה מאוד קשה בשביל בן זוגי, וגם בשבילי.
"ביקום מקביל אולי היינו משלמים כסף, קונים את הגט וסוגרים את העניין, אבל אנחנו חוששים מהאפשרות הזאת. הפתרון שמצאתי הוא פשוט לחיות עם זה, לקיים דיאלוג עם האקסית עד כמה שזה מתאפשר ולקוות שיום אחד הנושא ייפתר איכשהו. אולי יום אחד משהו יסב לה אושר מספיק גדול כדי שהיא תוכל להניח לנו לחיות בלי המטען הזה ולפתוח דף חלק, כמשפחה. הלוואי שיום אחד הילדה תבוא לארץ, תדפוק בדלת שלנו ותגיד שהיא עוברת לגור איתנו בישראל".
איך את מגדירה את התיקון שלך?
"אני מגדירה אותו כמסע. בהתחלה לא היה לי קל. כשגיליתי שבן זוגי עדיין נשוי, זה עורר תהיות על כל מיני דברים כמו רכוש וכסף, אבל כשהבנתי שאני הבחירה המוחלטת והוודאית שלו, המילה 'נשוי' בתעודת הזהות פחות הפריעה לי. הבנתי שאפשר לחיות עם זה. מעולם לא חשבתי לפרק את החבילה, אבל ברגעי חולשה או במהלך ריבים קרה שהצבתי את הבעיה הזו מול עיניו. הבעיה היא שזה לא תלוי בו. אפשר לומר שניסינו כמעט הכול, ונשאר לנו רק להבין שזה לא בידיים שלנו ושצריך לנסות לעשות עם זה את הכי טוב שאפשר".
