ד"ר סוס הוא אחד מסופרי הילדים הגדולים בכל הזמנים. מחקר שנערך בארה"ב לפני שנים אחדות גילה כי אחד מכל ארבעה ילדים פותח את שלב הקריאה בחייו עם ספר של הדוקטור. הוא יוצר מבריק עם דמיון מפותח ויכולת חריזה פנומנלית. הוא אחראי למשלים מחכימים כמו "הקרב על החמאה" ו"המלך צב-צב" ולסיפורים מעוררי השראה כמו "הלורקס" ו"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים". אבל לא הכל היה מצחיק וצבעוני בחייו האמיתיים של הדוקטור.
1. הוא ישב במעצר
I'd like another drink I think
Another drink to make me pink
I think I'll drink until I stink
I'll drink until I cannot blink
תאודור סוס גייזל היה בן למשפחת ברומאסטרים. סבו הקים את המבשלה המשפחתית, ואביו ירש אותה. אין פלא, אם כך, שגם טד הצעיר נטה אחר האלכוהול, חיבר שיר חביב בשבחיו (שבית ממנו מופיע כאן למעלה), וסירב להתרגש מחוק היובש שנחת על ארה"ב ב-1920.
כשנכנס חוק היובש לתוקף נסגרה המבשלה של משפחת גייזל. שנה מאוחר יותר סיים טד את לימודיו בתיכון במסצ'וסטס ונרשם ללימודים בדארטמאות' קולג' בניו המפשייר. הוא הצטרף לאחד ממועדוני האחווה המקומיים ונמנה עם חברי מערכת מגזין הקולג' ההומוריסטי "ג'ק-או-לנטרן", או "ג'אקו" – המגזין שהצמיח בין היתר גם את הסופר זוכה הפוליצר נורמן מקלין, התסריטאי זוכה האוסקר באד שולברג, מייסד "סאטרדיי נייט לייב" באק הנרי ואחרים.
על פי קתלין קודלינסקי, מחברת הספר "Dr. Seuss: Young Author and Artist", גייזל נודע במסיבותיו העליזות: "טד תמיד הביא צחוק לקהל, ולעתים תכופות הביא גם אלכוהול". באחת הפעמים, כשהרעש מהדירה כבר היה בלתי נסבל עבור השכנים, הוזמנה למקום המשטרה. השוטרים פרצו למקום ועצרו את כל הנוכחים בעוון הפרת חוק היובש. טד בילה לילה ראשון בכלא.
בזכות התערבותו של נשיא המכללה שוחררו הסטודנטים מהמעצר במהירות וללא הגשת כתבי אישום, ואף הורשו לסיים את לימודיהם. אך היה לזה מחיר: הסטודנטים נדרשו לכתוב להוריהם מכתב ובו הם מתוודים על מעשיהם, וכן לוותר על כל התפקידים בהם החזיקו במכללה. זה כלל, כמובן, את תפקיד העורך בפועל שמילא גייזל במגזין ג'אקו.
אבל טד לא התכוון לוותר על הכתיבה. הוא בחר בשם עט שהיה שמו האמצעי ושם נעוריה הגרמני של אמו. באותו יום נולד ה"סוס" (Suess, מבוטא "זוס"). וכשסוס החל לכתוב למגזין "ג'אדג'", הוא כבר היה לדוקטור.
2. הוא צייר ציורי עירום
ב-1935 התפרסם ה"Bedroom Companion" – אוסף קריקטורות שלו תרם גם טד גייזל הצעיר. כמו שאתם כבר יודעים, לא על ספר זה נבנתה תהילתו של סוס, אבל מעניין למצוא בו שני איורים של הדוקטור. באחד מהם נראית אישה על אי בודד,
מתוסכלת מכך שהאדם היחיד על האי מלבדה הוא ילד בן 13 שלא יכול לספק את צרכיה; בשנייה מתפעלים שני ציפורי קוקייה מנקבת קוקייה המגיחה משעון קיר.
סוס פרסם במהלך השנים קריקטורות למבוגרים במגזינים שונים, וגם אליהן השתחלו מפעם לפעם עירום ורמיזות מיניות, כמו בקריקטורה המציגה אישה חשופת חזה כפיתיון במלכודת לגברים (לצד הכיתוב המבריק והדו-משמעי "Booby Trap").
ד"ר סוס נטש בשלב מוקדם יחסית את הכתיבה למבוגרים. זה קרה ב-1939, לאחר כישלון ספרו "The Seven Lady Godivas" שבו סיפר מחדש את האגדה על ליידי גודייבה. כיאה לסיפור, העוסק באצילה הרוכבת בעירום ברחובות קובנטרי, סוס עיטר את הסיפור באיורי עירום נשי (כפול שבע).
הספר היה חלק מהחוזה בין סוס להוצאת "רנדום האוס", שהותירה לו להוציא ספר מבוגרים אחד. הספר נחל כישלון חרוץ ומכר רק כרבע מהמהדורה. סוס לא הופתע: "ניסיתי לצייר את הבחורות הכי סקסיות שיכולתי, אבל הן יצאו מוזרות". ובכן, כל מי שראה אי פעם ציור של ד"ר סוס לא יכול להתפלא על כך. כך או אחרת, אי אפשר להתלונן על הכישלון – סביר להניח שבזכותו קיבלנו ד"ר סוס שכולו מסור לכתיבה לילדים.
3. הוא תיעב יפנים
מלחמת העולם השנייה הפכה את סוס לקריקטוריסט פוליטי. הוא החל לפרסם את איוריו במגזין "PM" הניו יורקי. לצד קריקטורות שהוקיעו גילויי אנטישמיות וגזענות כלפי שחורים, פרסם סוס קריקטורה שהציגה
אמריקאים ממוצא יפני כגיס חמישי, חבורת בוגדים שאוחזת חומר נפץ וממתינה לאות הפעלה מהמולדת. ימים ספורים מאוחר יותר החליטה ממשלת ארה"ב לכלוא את 112,00 אזרחיה היפנים שחיו בחוף המערבי במחנות עקורים.
באותה שנה פרסם סוס קריקטורה נוספת, בה הציג את היטלר לצד אדם יפני ושאל את הקורא "מה עשית היום כדי להציל את מדינתך מהאנשים האלה?". היפני ייצג לכאורה את הקיסר הירוהיטו, אך כפי שאפשר ללמוד מקריקטורות אחרות של סוס היה זה למעשה מעין "יפני גנרי" לעין האמריקאית, עם שיניים בולטות ועיניים שאינן אלא קו דק. זו היתה דרכו של סוס להעתיק את התיעוב האמריקאי כלפי היטלר אל היפנים.
במהלך המלחמה, טוען הביוגרף ריצ'רד מיניר, סוס הגן על הקריקטורות האנטי-יפניות: "אם אנחנו רוצים לנצח, אנחנו צריכים להרוג יפנים. נוכל להתחזות לחברים אחר כך עם אלו שיישארו".
עם השנים התרכך סוס ואף פרסם קריקטורות אנטי-גזעניות רבות. רון למות', יוצר הסרט "ד"ר סוס הפוליטי", טוען שהוא אף הביע חרטה על חלק מיצירותיו. למות' סיפר כי הביוגרפים של סוס סיפרו לו ששנים מאוחר יותר היוצר "התחרט על חלק מהקריקטורות ל-PM ועל חלק מעבודת התעמולה שעשה עבור הצבא. אני חושב שהעובדה שהקדיש את 'הורטון שומע משהו' – משל על הכיבוש האמריקני ביפן אחרי המלחמה – ל'ידידי הטוב מיצוגי נאקאמורה מקיוטו, יפן', אומרת משהו על השינוי בגישתו כלפי היפנים. למרות ש'הורטון שומע משהו' עדיין עשיר בפטריוטיזם אמריקני רדיקלי ולא מתייחס כלל להירושימה ונגסקי".
4. וגם לא חיבב במיוחד שחורים וערבים
עוד קודם לקריקטורות הפוליטיות, ד"ר סוס אייר מודעות פרסומת שגם בהן גילה יותר מטפח של גזענות. במודעות לפליט (חומר דוחה חרקים), למשל, הוא השתמש בדמויות של שחורים
שהגיעו ישר מפנטזיה אפריקאית, קומפלט עם השפתיים הבשרניות, חצאיות הקש והחיבה לבשר אדם. במודעות אחרות הוא הציג ערבים כנוודים על גמלים, ממש כמו בסטריאוטיפים המערביים שאנחנו מכירים היטב על ארץ ישראל.
5. הוא ניהל רומן שהוביל להתאבדותה של אשתו
זו רק השערה, למען האמת, אבל לא השערה מופרכת.
אשתו הראשונה של סוס, הלן, סבלה מבעיות בריאותיות ונלחמה בין השאר בסרטן, אך נהוג להאמין כי לעובדה שבעלה ניהל רומן היה חלק משמעותי בהחלטתה להתאבד. טד והלן היו נשואים במשך 41 שנים, ולזוג לא נולדו ילדים.
"הוא תפס אותי והבטנו זה בזו וההכרה היתה הדדית", סיפרה אודרי, "אתה מביט הצידה ומדבר על דברים מטופשים, אבל זה כבר לא יהיה אותו הדבר". שמונה חודשים לאחר מותה של הלן, טד ואודרי עברו לגור ביחד במלון ברינו, וב-1968 הם התחתנו.
6. היתה לו ילדה דמיונית
גם עם אודרי לא הביא סוס ילדים לעולם, ובכך דמה לסופרי ילדים אהובים רבים (לאה גולדברג וביאטריקס פוטר, למשל) שוויתרו או לא הגשימו את חלום ההורות. פיליפ נל, שחיבר את הביוגרפיה "ד"ר סוס – אייקון אמריקני", טוען כי הסיבה לכך שסוס לא הביא ילדים עם הלן היתה עקרותה. כשהתחתן עם אודרי כבר היה בן 64, ויתכן שהחליט לוותר.
הגייזלים ידעו לספר, למשל, שפרל יודעת לעשות יופי של נזיד אויסטרים עם ציפוי שוקולד. את ספרו "500 הכובעים של ברת'ולומיאו קאבינס" מ-1958 הקדיש ד"ר סוס לבתו, שהיתה אז לפי ההקדשה "בת 89 חודשים, בדרך ל-90".
7. הוא לא אהב ילדים
לא רק שלד"ר סוס לא היו ילדים – מסתבר שהוא גם לא חיבב אותם במיוחד. וזה, להזכירכם, אחד מסופרי הילדים האהובים והמצליחים בכל הזמנים.
מצד שני, אנשים מעטים הסבו לילדים עונג כמו ד"ר סוס, אז מה זה בכלל משנה.
__________________________________________________________________________________________________________
עוד באותו נושא:
- הדברים שאלביס פרסלי היה מעדיף למחוק מהביוגרפיה
- חייו של ג'ון לנון היו רחוקים משיריו על שלום ואחווה
