"ניר פורז היה חברי הטוב והקרוב ביותר. החברות שלנו החלה במעמד של מדריך וחניך בחוג הכנה לצה"ל, ונמשכה אל תוך השירות הצבאי בקשר מיוחד מאוד. כבר בתחילת הדרך, כשהיה בי"ב, זיהיתי בניר כושר מנהיגות וקסם אישי מעורב בחוש הומור, אינטואיציה מדהימה, רגישות ועוצמות אדירות. לא היה אפשר היה להתעלם מהחניך הזה, שרצה להוביל ולהיות ראשון בכל דבר.

"אביו של ניר נפל כטייס קרב במלחמת יום כיפור, ולכן קורס טיס ירד מהפרק. ניר התלבט בין סיירת מטכ"ל ליחידת החילוץ של חיל האוויר, ואחרי שישבנו ודיברנו על כל היתרונות והחסרונות הוא החליט לבסוף ללכת לסיירת מטכ"ל. יחד איתו התקבלו עוד שישה חניכים שלי מאותו מחזור. הגיבוש החל בפסח 1989, וניר ארגן לי מתנה מיוחדת בשם כולם - אולר רב תכליתי תוצרת שווייץ ושתי חולצות טריקו שעליהן היה רשום: ליובל, בברכת לוחמים, מחזור אוגוסט 1989. יש לי אותן עד היום.

"הקשר האישי המיוחד ביני ובין ניר התהדק עוד יותר לאחר הגיוס. בתחילה במכתבים שהוא כתב לי ואחר כך בפגישות כאשר יצא הביתה. הוא היה מגיע אליי לאימונים, פוגש את החבר'ה הצעירים, מייעץ להם, ושנינו שוחחנו ארוכות על עתידו בצבא. בסופו של דבר, הוא קיבל הזדמנות לצאת לקורס קצינים כדי לחזור לאחר מכן ליחידה ולשמש כמפקד צוות.

"נהגנו להיפגש בכל הזדמנות שהייתה, בדרך כלל אחת לשבועיים־שלושה, וכל אחד מצא אצל השני אוזן קשבת ויכולת לשתף מהרהורי לבו. היה בינינו פער של שבע שנים, אבל ניר היה בוגר מאוד בנפשו. בסיום הטירונות, ניר קיבל צוות של מחזור גיוס נובמבר 1991 והוביל אותם כמפקד עד לסיום המסלול.

"ב־10.10.94, יום שני בערב, נפגשתי איתו. הוא היה אז בחופשה של שבוע מהצבא ורצה לקבל החלטה לגבי עתידו: האם להשתחרר כעת ולאחר מכן לחזור ליתרת השירות שעליה התחייב או להמשיך את השירות ברצף. הוא סיפר לי באותה פגישה שבבוקר הלך לחוף הצוק, שכב על החול ועצם עיניים. אפשר היה לשמוע בקולו עד כמה נהנה מהרוגע הזה. רגעים מיוחדים של שקט בתוך עשייה אינטנסיבית ומסוכנת שהייתה מנת חלקו.

"אני זוכר שנפגשנו במסעדת 'עופקורס' ברחוב משכית בהרצליה. ניר בחן היטב את התפריט וכרגיל הזמין מנות מיוחדות וחדשות. הוא אהב להתנסות בדברים חדשים, זה היה המוטו שלו. דיברנו על הנושא שהיה חם אז בכותרות, האם לסגת מרמת הגולן, וגם על הדרבי הצפוי בשבת בין הפועל ומכבי תל אביב. ניר היה אוהד הפועל ואני הייתי באותו זמן מאמן הכושר של הפועל תל אביב. הוא גם שיתף אותי בשאלות לגבי כמה חיילים בצוות שלו, אבל זה היה נדיר שהוא דיבר על הצבא.

"באותו רגע עלתה פתאום במוחי שאלה לא קשורה, שאני לא יודע להסביר אותה עד היום. אמרתי לו: 'תחשוב איזה אומץ נדרש כדי להיכנס לבית שבו יש מחבלים המחזיקים בן ערובה'. זה היה בדיוק יום אחד לפני שהחייל נחשון וקסמן נחטף. התחיל ויכוח בינינו, מי צריך לעשות פעולה מהסוג הזה. אני אמרתי שהימ"מ, היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור, וניר טען שסיירת מטכ"ל, או כפי שהם קוראים לעצמם 'היחידה'. כל אחד נשאר איתן בדעתו, ואחר כך המשכנו לדבר, איך לא, על בנות.

"הספקתי גם לשתף אותו בתוכנית שלי להקים בית ספר לילדים מגיל שלוש עד 18 שבו הם ילמדו נושאים שחשובים לחיים בשיטות לימוד מתקדמות. באותה שנה התחלתי בלימודי התואר השני שלי במינהל חינוך באוניברסיטת חיפה, מתוך מטרה לקבל את ההכשרה המושלמת לניהול בית ספר. אני זוכר שניר התלהב מאוד. נפרדנו, כרגיל, בחיבה. אני זוכר שחשבתי כמה ניר הוא בן אדם מקסים.

"למחרת, יום שלישי, הודיעו בחדשות שהחייל נחשון וקסמן נחטף, וניר הוקפץ לבסיסו. שלושה ימים לאחר מכן, ביום שישי 14.10.94 הוא עמד בראש הכוח הפורץ במבצע לחילוץ נחשון. פעולה כזו כרוכה בסיכון עצום. ניר מיקם את עצמו בראש הכוח, הצליח להוביל את הצוות שלו לסרוק את הבית מבפנים, ואז נורה בראשו מצרור שירה לעברו אחד החוטפים. סיפרו לי שהוא ניסה לקום על רגליו אבל כשל ונפל. הצוות שלו המשיך בלחימה, ויחד עם הצוותים האחרים ניהל קרב שבו חוסלו החוטפים. בדיעבד התברר שעם תחילת הפעולה חיסלו החוטפים את נחשון. אירוע הזוי שעלה בראשי בארוחת הצהריים האחרונה שלי עם ניר הפך למציאות.

"הידיעה על מותו הייתה שבר גדול. תקופה קצרה אחר כך הוענק לו צל"ש מהרמטכ"ל על אומץ לבו תחת אש. הוא הונצח במבני ציבור, בתי כנסת, פלוגות שקמו בצבא על שמו וחיילים צעירים רבים שמספרים את סיפורו המיוחד. הוא היה בן 23 במותו. הבטחה אדירה שהספיקה להתגשם רק בחלקה".

השורה התחתונה:

"איבדתי את החבר הטוב ביותר שלי. מאז אותו לילה, אני עובר בבתי ספר ובתנועות נוער ומספר לדור הצעיר על אדם נדיר ויוצא דופן שהכרתי, ששמו ניר פורז. אדם שהקריב את חייו בניסיון להציל חייל אחר. יהי זכרו ברוך".

________________________________________________________________________________________________________________________________________

מה הסיפור שלכם?

אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו- צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: farkash33@gmail.com

___________________________________________________________________________________________________________

לכל אדם יש סיפור: