ציור אינטואיטיבי

אושרת בן שמשון (39) מתל אביב, בעלת משרד ליחסי ציבור

"הציור משקף המון דברים שעוברים עליי בחיי היום יום, וגם נותן לי תשובות לגבי דברים שאני מתלבטת לגביהם. הרבה פעמים אני מורחת צבעים על הבד בלי לדעת לאיזה כיוון זה הולך. אחרי זה אני עושה זום אאוט, מסתכלת על הציור, מצליחה לראות כל מיני דברים שאני מרגישה, ומגיעה לתובנות".

מתי ה"טיפול" התחיל?

"לפני שנתיים אמא שלי שלחה לי פרסום על סדנה לציור אינטואיטיבי. זה נפל בדיוק בתקופה שבה הרגשתי שאני רוצה יותר להתחבר לעצמי ולעשות משהו טוב בשביל עצמי. נרשמתי לסדנה וגיליתי דברים מדהימים. למשל, איך נגיעת היד בבד, בחירת הצבעים ואופן המריחה מושפעים מאוד ממצב הרוח.

"הסדנה נמשכה כחצי שנה ומאז אני ממשיכה לצייר בבית. אני מוצאת את עצמי בשעות לא שעות, לפעמים אפילו באמצע הלילה, נתקפת דחף חזק לזרוק צבעים על הבד ולהוציא את כל מה שאני מרגישה. מצד אחד, זאת תחושה משחררת, מצד שני, היא גם נותנת לי תשובות על כל מיני דילמות בחיים. לפעמים אני נמצאת בסערת רגשות ולא ברור לי בכלל מה אני רוצה מעצמי, אבל בעזרת הציור התמונה מתבהרת לי ואני יודעת איך לפעול. לפעמים התמונה מאפשרת לי לראות את המצב ולקבל אותו. ההבנה והקבלה יוצרות אצלי תחושות שלווה ורוגע".

מה עם פסיכולוג?

"היו תקופות שהלכתי לפסיכולוג, אבל אין ספק שלציור יש לא מעט יתרונות. פסיכולוג זה עדיין מישהו זר שנמצא מולך ואת לא מרגישה משוחררת איתו עד הסוף. גם המסגרת מאוד נוקשה: יש לך 50 דקות ואת לא יכולה לגלוש מעבר לזה. ציור זו חוויה יותר חופשית ורגשית, שבה את יכולה להתחבר לעצמך טוטאלית. בשיחה עם פסיכולוג את גם נמצאת איתו אחד על אחד, כשאנשים אחרים לא עדים לשיחות. בציור, אנשים אחרים יכולים לראות את התוצאה ולתת לה פרשנות מעניינת. לפעמים הם יכולים לראות דברים שהיו נעלמים מעיניי ומעיני הפסיכולוג עם יחד".

טלנובלות ואופרות סבון

צביה גולן (66) מגבעתיים, פנסיונרית

מה עוזר לך?

"במקום כורסת הפסיכולוג, יש לי את כורסת הטלוויזיה. אני צופה כל ערב בשניים-שלושה פרקים של סדרות שונות ובורחת לעולם אחר. מבחינתי זו תרפיה אמיתית. זה מנתק אותי לכמה שעות מכל הלחצים והבעיות של היום, אפילו אם למשל מישהו הרגיז אותי בסופר. זה ממש כמו כדור הרגעה בשבילי. יש אנשים שלוקחים ואליום, אני צופה בסדרות.

"אחרי הצפייה אני קמה ומרגישה שלווה ומשוחררת. זה גם נותן לי תמיד תקווה, כי כל יום אני מחכה לפרק הבא שישודר למחרת. אני חולה על 'היפים והאמיצים', אוהבת מאוד את הטלנובלה המקסיקנית 'מישהו צופה בך', ועד היום אני קצת מאוכזבת שהפסיקו לי את 'צעירים חסרי מנוח'".

מה באמת קורה כשהסדרה נגמרת?

"זה מבאס. יש כמה ימים של דאון, אבל בסופו של דבר עולה סדרה חדשה שאת מתחברת אליה. אני חושבת שזה ממש כמו בטיפול פסיכולוגי, שאומרים שאחרי תקופה ארוכה כדאי להחליף פסיכולוג. זה שינוי, אבל שינוי לטובה".

היית פעם אצל פסיכולוג?

"לא, אף פעם לא הרגשתי צורך. הסדרות עושות לי את העבודה כבר 15 שנה. אם יש דבר שעובד, למה לקלקל?"

אפייה

ורדית גבע-ברזניק (43) מניר בנים, מזכירת ראש המועצה האזורית באר טוביה

"בכל פעם שאני מרגישה חוסר שקט נפשי, אני הולכת למטבח ומשתדלת להכין את העוגיות הכי מסובכות שיש. אני יושבת כמה שעות על כוס קפה, ממלאת את העוגיות בריבה, ונרגעת.

"תמיד אהבתי לאפות, אבל זה התחיל להיות תרפיה נפשית לפני עשרים שנה, כמה שנים אחרי שהתחתנתי עם בעלי הראשון. מערכת היחסים בינינו הייתה דינאמית וטעונה, תמיד מלווה בברוגז-שלום, ובשלב מסוים מצאתי את עצמי בורחת לאפייה. באחת עשרה בלילה, כשהבעל והילדות הלכו לישון, במקום להיכנס למיטה כועסת, נעלבת ועצבנית, הייתי מסתערת על המיקסר ומתחילה להכין עוגיות.

"מה שהרגיז זה שבעלי נורא אהב לאכול את העוגיות ולא הפסיק להתגאות בהן. אומנם, זה משמח שאוהבים את מה שאת מכינה, אבל במקרה שלו, זה תמיד אכל אותי קצת מבפנים. הייתי מסתכלת עליו נהנה, ומרגישה שהוא אוכל את פרי המריבה שלנו".

איך זה עוזר לנפש?

"דבר ראשון, זו ההתעסקות עצמה. האפייה מרגיעה וגורמת לחשוב בבהירות. התחלתי לחשוב בצורה יותר ממוקדת מה אני רוצה בחיים ומה לא, ואחת ההחלטות שקיבלתי הייתה להתגרש. היום אני חיה כבר חמש שנים עם בן זוג אחר, וטוב לי, אבל עדיין האפייה ממשיכה לשמש לפעמים כסוג של מפלט".

ולמה לא פסיכולוג?

"הלכתי לפסיכולוגית בתקופת הגירושים שלי, בעיקר כי היה לי חשוב לדעת שאני עושה מה שצריך בעבור הילדות. הפסיכולוגית בעצמה המליצה לי להתמקד באפייה, ואפילו הציעה שאקח את זה צעד קדימה: שאנסה להסב את האפייה למקצוע כי זה יקנה לי העצמה נשית. אבל כבר הייתי שקועה בעבודה תובענית ולא ראיתי את עצמי מסוגלת להתמסר לדבר נוסף.

"היום אני לא מרגישה צורך ללכת לפסיכולוג. אני זקוקה לתרפיה נפשית במינונים קטנים, והאפייה בהחלט עונה על הדרישות".

מטקות וחוף הים

נתי לנדאו (34) מתל אביב, רכזת מערכת במגזין "לאשה"

"אני הולכת לים לפחות ארבע פעמים בשבוע. הרבה פעמים אני לובשת בגד ים עוד במשרד ונוסעת לחוף ברגע שאני גומרת לעבוד. הים משכיח ממני את כל הצרות ואת כל הדברים שחסרים לי בחיים. רחש הגלים מאפשר לי להתנתק מהבעיות והמטקות מאפשרות לי לפרוק מתחים. ברגע שכף רגלי דורכת בחול הזהוב, אני מיד מחייכת".

מתי ה"טיפול" הזה התחיל?

"הגעתי לתל אביב מכרמיאל בשנת 1998 ומיד התאהבתי בים. באותה תקופה חייתי עם בן זוג ושנינו נהגנו לשחק מטקות. לפני שבע שנים, בדיוק אחרי שנפרדנו, בחור שנוהג לשחק מטקות עם קבוצה קבועה זכר שהוא ראה אותי משחקת ושיש לי פוטנציאל. הוא הזמין אותי להצטרף, לימד אותי כמה מהלכים, ומאז פיתחתי מנהג קבוע: אני מגיעה לחוף לקראת ערב, יושבת על החומה כעשרים דקות, מביטה בכחול של המים ומשחררת אנחת רווחה. אחרי זה אני טובלת במים, משחקת מטקות כשעה, ובסוף מתיישבת על החוף וצופה בשקיעה.

"השהות בים תורמת לי המון לביטחון העצמי. אני שחקנית מצטיינת במטקות ונחשבת לאחת מהטובים בחוף. כולם סוגדים לי, כולם רוצים לשחק איתי, וזה מחפה על הרבה חסכים שאני מרגישה התחומים אחרים. לרוב אני אדם פרטי וסגור, אבל בים אני מרגישה הרבה יותר רגועה ומשוחררת. אני מצליחה לשתף אחרים בדברים אישיים שקורים לי, ולפעמים מגיעה בעזרתם לתובנות".

מה קורה בחורף?

"גם בחורף יש הרבה ימים נעימים, ואז אני מגיעה לים בטייץ ונעלי ספורט. בימים גשומים במיוחד אני כבויה לגמרי. מחכה בקוצר רוח שתצא כבר השמש".

היית פעם אצל פסיכולוג?

"לא. פסיכולוג עולה לא מעט כסף, ואילו הים הוא בחינם. בנוסף, הים מספק לי שלושה דברים במקביל: טיפול נפשי, בילוי חברתי ותחליף נהדר למכון כושר".

מדיטציה

מיכל פאר (32) מרמת גן, קוסמטיקאית רפואית

"מדי בוקר אני עושה מדיטציה. נכנסת לחדר סגור בבית, יושבת שילוב רגליים בדממה מוחלטת, מתרכזת בנשימות ובתחושות, ומנסה לא להיסחף במחשבות. לאט לאט אני מקבלת תחושה שבכול נפתח אצלי בגוף. אחרי שעה ללא תזוזה, אני קמה, פותחת את הדלת ומרגישה שאני צועדת לתוך עולם חדש".

איפה גילית את המדיטציה?

"לפני שמונה שנים, כשהייתי בהודו, פגשתי בדרמסלה מכרה שבדיוק חזרה מסדנת ויפאסנה והייתה בעננים. מדובר בסדנה שבה עושים מדיטציה ושותקים במשך 10 ימים. ניסיתי, אבל לא יצאתי בתחושות חיוביות. אחרי שלוש שנים החלטתי לתת לזה צ'אנס נוסף, הלכתי לסדנה בארץ, והתמכרתי. מאז אני נוהגת ללכת לסדנת ויפאסנה אחת לשנה, ובשנה האחרונה התחלתי לתרגל את המדיטציה על בסיס יומי. מאז שאני עושה את זה, המודעות שלי לחיים השתנתה בצורה ניכרת. בעלי מעיד שהפכתי לאדם רגוע יותר, וגם אני חושבת שהפכתי סובלנית יותר כלפי אנשים אחרים".

איך זה קורה?

"במהלך התרגול את לומדת להתבונן בתחושות בלי להגיב כלפיהן. למשל, כשעולה בך תחושה של כאב, במקום להגיב כלפיו בדחייה או בשנאה, את מתבוננת בו בשוויון נפש. בסופו של דבר את רואה איך הוא חולף, וזה מלמד אותך עד כמה הדברים החיים הם ארעיים. היום, אם משהו לא מסתדר בחיי האישיים, אני פחות מתוסכלת או עצובה מבעבר. אני יודעת שמדובר במצב זמני. זה תקף גם לגבי חוויות טובות, ואני יודעת שגם הן לא יימשכו לנצח. הטכניקה הזאת מזכירה לך לאהוב יותר ולכעוס פחות".

ומה עם פסיכולוג?

"כשהייתי בכיתה י' הלכתי לפסיכולוג מפני שסבלתי במשך תקופה קצרה מהפרעות אכילה. אני משערת שהטיפול עזר לי במידה מסוימת, אבל אני מרגישה שאני זקוקה למשהו שהוא לא דיבורי. מילים יכולות לתאר דברים בצורה מוגבלת, לעומת תחושות שפועלות בצורה עמוקה ורחבה. אני גם מרגישה שאני יכולה לעזור לעצמי הרבה יותר מאשר אדם זר".

התייעצות עם מתקשר

אתי אביעד (53) מכפר סבא, מטפלת הוליסטית

"עבדתי למעלה מעשרים שנה כפקידת שכר, עד שיום אחד הבנתי שאין לי שום סיפוק עצמי ושאני רוצה דברים אחרים בחיים. התחלתי ללמוד טיפול הוליסטי, רייקי ואנרגיה יהודית. במסגרת הלימודים הגעתי למרכז 'ליבלוב', ושם התוודעתי למתקשרים. מאז אני הולכת למתקשר בערך פעמיים בחודש, בכל פעם שיש לי בעיה או התלבטות לגבי דבר מסוים".

איך זה עובד?

"אני רואה את התהליך כאינטואיציה פנימית בתוספת תקשור עם ישויות עליונות. אני מגיעה למתקשר, מספרת לו על בעיה שמציקה לי או על התלבטות לגבי הדרך שאני צריכה לבחור. המתקשר, שגם מתעסק בקבלה, פותח ספר ומקבל ממנו את התשובות בעזרתן של ישויות מלמעלה. מאחר שאני דתייה, אני מעדיפה לראות בישויות הללו סוג של מלאכים או רבנים שהלכו לעולמם".

באיזה בעיות את המתייעצת איתם?

"עבודה, ילדים, בריאות. אני שואלת את המתקשר אם יהיה בסדר, והוא נותן לי תשובות ומחזק אותי. לחילופין, הוא מייעץ לי כיצד לפעול. אחרי השיחה איתו אני מרגישה הרבה יותר רגועה והרבה יותר שלמה".

היית פעם אצל פסיכולוג?

"ממש לא. פסיכולוג הוא בסך הכול בן אדם. היות שאני אישה מאמינה ומרגישה שהמתקשר מקבל את המידע מישויות מלמעלה, אני יותר שלמה עם התשובות שלו. יש בו יכולת להקשיב ולדבר ממש כמו פסיכולוג, רק שאצלו יש גם בונוס".

ריצה

שיר רוטמן (34) מקנדה, מנהלת מדיה חברתית

"לפני שלוש שנים התחלתי לרוץ מתוך מטרה לחטב את הגוף. המצב הנפשי שלי באותה תקופה היה על הקרשים. אבא שלי נפטר לפני עשרים שנה ואמא שלי נפטרה לפני חמש שנים וחצי ממחלה פתאומית. הריצה הכניסה אותי לשלוות נפש, עזרה לי להתמודד עם הקשיים, וגרמה לי להיות יותר ממוקדת בחיים.

"אני זוכרת איך במהלך הריצה חשבתי לעצמי שמאז גיל 22 לא הייתי בקשר רציני, ושאם אני רוצה זוגיות, אני צריכה להתחיל לפעול בעניין. מיד אחרי זה נרשמתי לאתר היכרויות באינטרנט, וכך הכרתי לפני שנה וחצי את ארוסי, שהוא ישראלי שגר בקנדה. אפילו את הדייט הראשון שלנו תכננתי תוך כדי ריצה. חשבתי שזה יכול להיות נחמד אם אבוא לקבל אותו בשדה התעופה עם בלונים.

"הריצה גם עוזרת לי להתמודד עם משברים. לפני כמה ימים, למשל, האחים שלי הודיעו לי שהדירה של אמא נמכרה. עברתי עם החבר שלי לקנדה רק לפני חודש וחצי, והבשורה הזאת לוותה בהמון רגשות. הרגשתי שאני נפרדת מאמא שלי ומישראל גם יחד. תוך כדי ריצה לא הפסקתי לבכות, ושחררתי בעזרתה את כל הכאב".

היית פעם בטיפול פסיכולוגי?

"הייתי בטיפול אחרי שאמא שלי נפטרה, אבל עזבתי אחרי חצי שנה. הבנתי שזה לא מקדם אותי לשום מקום. אצל פסיכולוג דשים יותר מדי בעבר. להתמקד חודשים ארוכים במה שקרה כשהיינו בני שמונה, זה נראה לי מיותר. אני מאמינה שעדיף להתעסק בהווה ולתכנן איך החיים שלך ייראו טוב יותר בעתיד. בפסיכולוגיה הולכים אחורה, ואילו בריצה פונים קדימה. שלא לדבר שזו גם דרך נהדרת לשמור על הגזרה".

___________________________________________________________________________________________________________

עוד בלאשה: