הם שטים על גבי סירות עץ פיליפיניות שנקראות "וינטה" (Vinta) וידועים בתור "נוודי-הים". לפי סיפורי עם מקומיים, לא היה איש בעולם היבשה שרצה בהם, ולכן הם שם, על פני הים. הבתים שלהם בנויים מעץ ויושבים על קביים ארוכות, שנחפרות עמוק בקרקעית האוקיינוס. וכך הם מתגוררים, בין הגלים.
הבדג'או: שטים וחיים על פני הים. באדיבות הבלוג "אנדלס ג'ורני"
אני לומד עליהם לראשונה בארוחת ערב עם חברים מקומיים, שיחד עם ההתלהבות שבה הם מתארים את אחרוני הילידים הפיליפינים שממש חיים על המים, מקפידים להזהיר אותי נחרצות לבל אגיע, בשום מצב, לאזור שבו הם חיים.
בפיליפינים הוא ידוע כמעצב תכשיטים בלתי צפוי, שמהסטודיו שלו יוצאים עגילים, סיכות וטבעות בהשראת חיות ים, עצי אשוח, סריגים ומה לא. האנס ברומן השיק לפני כשנה קו תכשיטים בהשראת ספרו של גיבור התרבות הפיליפיני, חוזה ריזאל, ובתערוכה האחרונה שלו, שהושקה בחודש שעבר במנילה, הוא חשף טבעת תלת-ממדית ודי משונה מזהב לבן, שאבן-ירח משובצת בה, בהשראת אחד מכיסאות הרטאן (סוג של דקל טרופי) הנודעים של מעצב-העל הפיליפיני, קנט קובונפו.
רואים את הדמיון?
הכסא נודע של קנט קובונפו. באדיבות הבלוג ארכי-אקספו
הטבעת של ברומן.
על הבמה: תחרות MIPIM. באדיבות הבלוג של MIPIM
תחרות MIPIM המקורית מתקיימת מדי שנה בקאן, צרפת, ונחשבת לאחת התחרויות החשובות בתחום הנדל"ן. הוורסיה האסיאתית של MIPIM מתקיימת אף היא מדי שנה, אך במלון גרנד הייאט בהונג קונג, והשנה השתתפו בה 117 מגדלים מכ-12 מדינות, כמו הודו, אינדונזיה, יפן, דרום קוריאה, תאילנד ווייטנאם.
המגדל הפיליפיני היחידי בתחרות: זואליג. באדיבות הבלוג ספוט
המגדל הפיליפיני היחידי שהשתתף בתחרות, נקרא "זואליג" (באנגלית Zuellig), ולא – זה לא זליג מהגשש. זואליג ממוקם במרכז העסקי של מנילה, ונחשב לאחת מיצירות הנדל"ן "הירוקות" ביותר באסיה.
המעצב הפיליפיני אנטוניו בודג'י מפורסם בזכות יצירותיו האלגנטיות והעכשוויות, ששמות דגש על שימוש בחומרים בני-קיימא. הוא היה בין המעצבים ה"ירוקים" הראשונים, לפני ש"להיות ירוק" הפך לטרנד.
יצירה אלגנטית של בודג'י. באדיבות ה"אינקוויירר"
בימים אלה עובד בודג'י יחד עם שני מעצבים פיליפינים נודעים אחרים - קנט קובונפו (שעליו כתבתי בעבר), ורויאל פינדה, שעמו פתח משרד עיצוב משותף - על פרויקט גרנדיוזי לחידוש ועיצוב מחדש של נמל התעופה של מנילה. בשנה שעברה זכה המקום המיושן בתואר "נמל התעופה הגרוע ביותר", אז יש לשלושה הרבה עבודה.
לאחר שפאריס הילטון, דונלד טראמפ וורסאצ'ה שמו את חותמם על עיר הבירה הפיליפינית בפרויקטים יוצאי דופן של ענקית הנדל"ן סנצ'ורי פרופרטיס, מגיע תורו של בית האופנה האיטלקי מיסוני. בתור התחלה, צפו בקליפ הפתיחה שמציג את הפרויקט הנוצץ:
הבניין המדובר, שייקרא "אקוואה ליבינגסטון", הוא הרביעי מתוך שישה בניינים בשכונת "אקוואה" הראוותנית, הממוקמת במרכז מנילה ועתידה לספק לדייריה מפלי מים, יער טרופי, טיילת ומעבורת אישית. זו הפעם הראשונה בתולדות בית האופנה האיטלקי, שהוא מקבל על עצמו פרויקט עיצוב פנים לבניין מגורים בסדר גודל כזה. מיסוני כבר עיצב בית מלון, אבל לא פרויקט מגורים שכולו בדמותו.
"אין דבר כזה זבל, כל דבר הוא משאב", כך טוען נסטור ארכיבל, מהנדס אלקטרוניקה ויועץ בכיר בעיריית סבו, עיר בפיליפינים, שבנה בית "ירוק" והפך אותו לאחד המבנים הכי פופולריים במדינה. מאות תיירים ותלמידים מגיעים לכאן מדי שבוע, כדי ללמוד איך לחיות ירוק. צפו בסרטון כדי להבין:
בית עם חורים. באדיבות האתר של נסטור ארכיבל
כמעט כל רהיט או כלי במתחם ה-"Eco House" הורכב תוך שימוש בחומרים ממוחזרים ובפסולת של אנשים אחרים, כמו פחיות של משקאות קלים, בקבוקי יין ריקים, וכלי פלסטיק משומשים מכל מיני סוגים.
הבית המחורר ברקע, והילדים על ספסלים מעץ ממוחזר. באדיבות האתר של נסטור ארכיבל
בנייה מפחיות.
ג'ייק גאלו הוא תרנגול צעיר וחכם במיוחד, עם מגרעה אחת: הוא נעלב בקלות יתרה מבני אדם. כשאביו Elmer הלך לעולמו, מתחיל ג'ייק התרנגול לעיין ביומן שכתב אביו, המתעד את השתלשלות ההיסטוריה של שנות ה-70, כאשר העולם הגיב בפורענות על כך שלפתע התרנגולים החלו לדבר, לקרוא ולחשוב כמו בני אדם. הפאניקה האנושית הביאה לרציחתם של מיליוני תרנגולים בדם קר, עד שאלה קיבלו סוף-סוף שוויון זכויות. בעודו מגלה אילו ימים נוראים עברו על אביו, מהרהר ג'ייק בתחושותיו ומעלליו שלו, עד שבסופו של דבר הוא מתגבר על הדעות הקדומות שלו, כלפי בני האדם.
ארנסט המינגווי נשאל פעם על ידי עיתונאי, "מהו רומן טוב?"
הסופר האמריקאי הנודע ענה: "זהו סיפור טוב, אם זה כמו מלון מנילה".
והוא ידע על מה הוא מדבר, אחד האורחים המפורסמים של "מנילה", שחוגג בקרוב 100 שנים להיווסדו.
"מלון מנילה", שהוכרז ב-97' כאתר מורשת היסטורי, משקף חלקים נכבדים מהתרבות והמסורת הפיליפיניות. למעשה, זהו מוסד שהשתתף בעיצוב ההיסטוריה של מדינת האיים הרב-גונית, ומאז פתיחתו ב-1912, הוא חווה על קירותיו ועל מאות חדריו שתי מלחמות עולם הרסניות, הקמתה של רפובליקה, עלייתה ונפילתה של דיקטטורה (המרקוסים), שתי מהפכות עממיות ומאות נשפים ממלכתיים.
מלון מנילה לפני מלחמת העולם השנייה.
אני בספק רב אם אי-פעם אספיק לבקר בכל האיים הטרופיים שמציעה הפיליפינים - יש לה 7,107 כאלה - אבל מבין אלה שבהם הספקתי לבקר, פוארטו-גאלרה (Puerto Galera) הוא אחד האהובים עליי. לאחר שלושה ביקורים חלומיים, שבהם חשבתי שאני כבר יודע כמעט הכל על האי, גילה לי יפתח וקנין, מומחה התיירות הישראלי המוביל לפיליפינים, שמתגורר כאן זה כמה שנים, על סודות חדשים ועתיקים החבויים במעמקי האי, הרחק מהחופים הלבנים רוויי המלונות הראוותניים והמסיבות המשכרות.
חופיו הלבנים של פורטו-גאלרה. צילום: שי ילין
מסיבות משכרות.
"פאגקור סיטי", שמתקראת "עיר הבידור (וההימורים) של מנילה", אמורה להיחנך בעוד שנתיים ולהפוך תיכף ומיד לעוד תשובה אסיאתית מוחצת (אחרי מקאו) ללאס וגאס. עיר ההימורים הזו אמורה להשתרע על פני שמונה קילומטרים רבועים, בהשקעה של כ-15 מיליארד דולר. הכסף הגדול הזה יבוא מתאגידים פרטיים שונים, שכל אחד מהם מקים בה קומפלקס ראוותני משלו.
בין השאר בונים כאן את הקומפלקס "בלה גרנדה", שיכלול כמעט 20 אלף מ"ר של הימורים נטו, עם 350 שולחנות מזל ו-1,900 מכונות מזל, שלא לדבר על 880 חדרי מלון 5 כוכבים.
