המבנה שנהרס ברחוב נחלת בנימין 124. מאחור: שלד הבניין שנבנה ברחוב השוק. 13 בנובמבר 2013

מחלקת התיירות של עיריית תל אביב שבה ומזמינה בזמן האחרון את הציבור, בדף פייסבוק ייעודי, לסיורי "טעם  וצבע" ברחובות שלנו. 80 שקלים לסיבוב (כולל שלוש טעימות. אחת מהן של בורקס). אבל בקצב חלוקת היתרי הבנייה ברחובות שלנו, נראה שבקרוב מחלקת התיירות תפשוט את הרגל. לא יישאר טעם, והצבע יהיה אפור. מוקד הרעש מתרכז כעת בחלקו הדרומי של רחוב נחלת בנימין.

נחלת בנימין 124, מתכוננים להריסה.

רחוב צ'לנוב, 10 בנובמבר 2013

במפרץ חניה קטן ברחוב צ'לנוב,  מעט דרומית לרחוב וולפסון, על מכולה קטנה, נשען לו סתם כך ביום חול, קולאז'. אין לי מושג מי יצר אותו, מי זרק אותו ובוודאי שלא מדוע. אבל לא יכולתי להפסיק להסתכל. זה מסעיר כמו להיכנס למישהו הביתה בלי רשות. צילומים, ציורים, הדפסים, אנשים, מצבים, אסוסיאציות, המון סיפורים לא מפוענחים. אוצר. אז כמו שאומר מודי בר-און: תבלו.

רחוב פרנקל, 6 בנובמבר 2013

התריס של המזנון הקטן ברחוב פרנקל 28 היה סגור כל השבוע. ותיקי השכונה כבר החלו לדאוג. בדרך כלל התריס פתוח ורבקה ויהושע אשכנזי יושבים בחדרון שמאחוריו מבוקר עד ערב (לפעמים, האמת, מנמנים לפי תור על הכורסה השחורה בפינה). כשמגיע לקוח הם קמים ומכינים לו על המקום סנדוויץ' טרי של דג מלוח, עם חמאה, עגבניה ובצל (היו גם ביצים קשות וטונה).

רבקה ויהושע אשכנזי בתמונה מזמנים אחרים. רחוב פרנקל, 6 בנובמבר 2013

היום התריס התרומם. חלפתי שם במקרה, בדיוק כשרבקה ובתה היו עסוקות במיון ובניקיון. אלא שאז התברר שהתריס התרומם רק לשעה קלה כדי להיסגר לעד.

רבקה אשכנזי ובתה עושות סידורים אחרונים.

רחוב הרצל, 18 בנובמבר 2012

בסתיו זה מובן מאליו. החנויות מתמלאות:

רחוב כפר גלעדי, 5 בנובמבר 2012

יש לבת, יש לבן:

רחוב כפר גלעדי, 9 באוקטובר 2012

וגם למי שמתקשה לבחור:

רחוב כפר גלעדי, 9 בנובמבר 2012

אבל החכמה ברחובות שלנו היא לא לקנות מטריה בחורף, אלא לתפוס אחת בקיץ.

דרך שלמה, 10 ביולי 2013

אם רשתות המזון הן כמו הבורסה, סוג של נייר לקמוס למשהו טוב או רע שעתיד (או לא) להתרחש, אז הרחובות שלנו עומדים, כך נראה, בפני איזה בום. התפוצצות אוכלוסין, אולי. אחרת קשה להסביר את פלישת הרשתות דווקא לשכונה הקטנה הרוויה במרכולים פרטיים.

רחוב קורדובירו, 30 בספטמבר 2013

"הלו גברת, זה אני, זה אני עשיתי את זה", נשמעה מעל ראשי קריאה מפתיעה כשעצרתי לצלם את גומת העץ המחופה בקרשים ברחוב קורדובירו. הרמתי את הראש. גבר מבוגר חובש כיפה הציץ מהמרפסת שבקומה השנייה. "את מה עשית?" שאלתי. "את הקרשים האלה", הוא אמר והצביע לעבר הגומה. לפני ששאלתי למה, מיהר להסביר. "מסריח", הוא אמר והצמיד שתי אצבעות לנחיריים. "החתולים מחרבנים פה, הכלבים מחרבנים פה. פניתי למוקד, פניתי לעירייה, פניתי למשטרה, לאף אחד לא אכפת". ברקע הדהד קולה של מכונה לשטיפת מדרכות בלחץ מים, שבדיוק חלפה ברחוב הקטן.

שדרות וושינגטון, 16 בספטמבר 2013

קודם כל קצת היסטוריה: עבודות השיקום והשדרוג של שדרות וושינגטון החלו, ברעש לא קטן, לפני כשנתיים:

השלט מאחל "תתחדשו" ומבטיח: סוף אוגוסט 2012

לפרויקט הוקצבו בתקציב העירוני של שנת 2011 חמישה וחצי מיליוני שקלים. העבודות החלו בראשית 2012 ובמשך כמעט שנה תושבי השכונה אכלו:

שדרות וושינגטון, 15 ביולי 2012

שדרות וושינגטון, 16 במאי 2012

בתחילת נובמבר 2012 נדמה היה שבא הקץ ליסורים ואפשר לברך על המוגמר. ברכתי אז בפוסט שמח יחסית:

שדרות וושינגטון, 1 בנובמבר 2012

עם הסתייגויות מסוימות, כמו למשל מצב הספסלים החדשים:

ספסל חדש וכבר מטונף מנשורת העץ שמעליו.

כוחות ביטחון והצלה באזור הקריסה. רחוב הרצל 62, 11 בספטמבר 2013

עכשיו אלה רק זכרונות. לפני שלושה שבועות חלפתי ברחוב הרצל ועצרתי כדי לצלם:

רחוב הרצל, 22 באוגוסט 2013

אז, נתפסתי למילים: בס"ד, בסיעתא דשמיא, המודפסות על גבי שקי החול שניצבו בעגלה רתומה לטרקטור לצד עוד בניין ההולך ומשתפץ ברחובות שלנו. חשבתי על השם היפה "רחמים". אחר כך פניתי לעגלת האשפה הסמוכה:

רחוב הרצל, 22 באוגוסט 2013

גם 62, מספר הבית שהושלך לעגלה, הונצח. מנהל העבודה, או מי שזה לא היה, אמר לי: "צלמי את הפועלים, לא את האשפה".

רחוב פלורנטין, 10 בספטמבר 2013

לא קשה לתאר את החרון הציבורי שהיה גואה כאן, אם באיזה חור בעולם מישהו היה מציע בובה של נתניהו כבובת נגיסה לכלב. אבל אצלנו, אם אפשר להרוויח שני גרוש, אין מצפון. ואסד לא לבד. באותה החנות מציעים גם מהדורה מיוחדת של סדאם, קדאפי ואחמדינג'אד כבובות "נשוך אותם" לכלבים:

רחוב פלורנטין, 18 באוגוסט 2013

אחמדינג'אד, אגב, זוכה לטיפול דוחה גם ממי שמגדירים עצמם "עמותת אירן-ישראל לקידום יחסי הידידות בין שני העמים":

דרך יפו, 8 באוגוסט 2013

עם כאלה ידידים, מי צריך אויבים?