רחוב פרנקל, 6 בנובמבר 2013
התריס של המזנון הקטן ברחוב פרנקל 28 היה סגור כל השבוע. ותיקי השכונה כבר החלו לדאוג. בדרך כלל התריס פתוח ורבקה ויהושע אשכנזי יושבים בחדרון שמאחוריו מבוקר עד ערב (לפעמים, האמת, מנמנים לפי תור על הכורסה השחורה בפינה). כשמגיע לקוח הם קמים ומכינים לו על המקום סנדוויץ' טרי של דג מלוח, עם חמאה, עגבניה ובצל (היו גם ביצים קשות וטונה).
רבקה ויהושע אשכנזי בתמונה מזמנים אחרים. רחוב פרנקל, 6 בנובמבר 2013
היום התריס התרומם. חלפתי שם במקרה, בדיוק כשרבקה ובתה היו עסוקות במיון ובניקיון. אלא שאז התברר שהתריס התרומם רק לשעה קלה כדי להיסגר לעד.
רבקה אשכנזי ובתה עושות סידורים אחרונים. רחוב פרנקל, 6 בנובמבר 2013
"מה קרה?", שאלתי, "התעייפתם?". רבקה מנידה בראשה. "לא התעייפנו", היא אומרת. "אבל מספיק לנו. ארבעים שנה. יהושע לא מרגיש טוב. הוא בן 91. וגם הסבתא", היא מוסיפה בחיוך ומכוונת לעצמה, "כבר לא ילדה". אחר כך בלחישה היא מוסיפה: "אהה, זה כבר לא היה כדאי. שלוש ארבע לחמניות ביום, בשביל זה לבוא? עכשיו יהיה זמן לנכדים", ואחר כך היא מתפנה להזיז ולזרוק ולארוז, דברים שעושים כשסוגרים עסק של ארבעים שנה.
שרידים אחרונים. רחוב פרנקל, 6 בנובמבר 2013
וינטלטור בן ארבעים לפחות. רחוב פרנקל, 6 בנובמבר 2013
הכיור בפינת המזנון. רחוב פרנקל, 6 בנובמבר 2013
שיהיה במזל. רחוב פרנקל, 6 בנובמבר 2013
רגע עצוב. אבל אולי בני הזוג הקשישים יוכלו למצוא נחמת מה בכתרים שקשרו להם העיתונים, לפני שנים, כשעוד היו בתל אביב מקומונים:
קטעי עיתונים המשבחים תלויים לראווה. רחוב פרנקל, 6 בנובמבר 2013
שורדים בגאווה. אטרציה תקשורתית. רחוב פרנקל, 6 בנובמבר 2013
בחנות הצמודה בחור צעיר מסיר כתמי צבע משיפוץ טרי. "מה יהיה פה?" אני שואלת אותו. "גלריה", הוא אומר. "גלריה?" אני תמהה בקול. "גלריה לרהיטים", הוא מדייק. וכשמתברר גם לו שרבקה סוגרת לתמיד, הוא מהרהר בקול באפשרות לשבור את הקיר המשותף ולהתרחב. "זה תלוי בבעלת הבית", אומרת לו רבקה, "אנחנו בדמי מפתח". שכנה לא צעירה מגיעה להיפרד. פניה מאדימות ועיניה דומעות.
בשביל להוריד את התריס נדרשת עזרה. רחוב פרנקל, 6 בנובמבר 2013
אחר כך בחור צעיר, שעבר במקרה, נענה לבקשה ומסייע לרבקה להוריד את התריס. ואז היא מתכופפת ונועלת, כמו בכל יום, את המנעול החובק שתי טבעות ברזל על שפת המדרכה.
רחוב פרנקל, 6 בנובמבר 2013
אחר כך רבקה ובתה נפרדות בחיבוק מהשכנה הדומעת ופונות עם התיקים העמוסים למונית שממתינה להן בפינת הרחוב. כך זה מסתיים. כך עזבו גם האחים ג'רסי,
בעלי הפיצוחיה הנהדרת, שפעלה במשך יותר מחמישים שנה, ארבעה בתים משם, עד שהפכה בשנה שעברה לחנות לדלתות מעוצבות. אלה החיים: פחות ופחות אטרקציות במסלול הקבוע של תיירי יום שישי, המבקשים לעצמם ברחובות שלנו קצת טעם של פעם.
מצד שני, אם רבקה ויהושע מכרו רק שלוש ארבע לחמניות ביום, כנראה שהזכרונות טעימים יותר מסנדוויץ' לקרדה.
רחוב פרנקל, 6 בנובמבר 2013
והגורל צוחק: אצל רבקה ויהושע הרחוב עדיין נקרא עמק יזרעאל, ולא בשמו הג'י.פי.אסי ידידיה פרנקל.
