דיווה, אישה גדולה מהחיים, נסיכה גותית, מוזה, מתלבשת אוונגרדית עם יופי מכשף - אלו רק חלק משמות התואר שמלווים את רונית אלקבץ בקריירה הענפה שלה כשחקנית, במאית, נשיאת ארגון הנשים "אחותי", דוגמנית ואחת מאיקונות האופנה היציבות והבולטות שידעה תעשיית האופנה הישראלית בעשורים האחרונים, והיום היא חוגגת 50.
>> הורידו כאן את האפליקציה החדשה של Xnet לאייפון או לאנדרואיד
הרבה לפני שהסלבס המקומיות הבינו את חשיבותה של אופנה ככלי מיתוג, אלקבץ כבר מכרה את נשמתה ללנוון. כמי שהעידה על עצמה בשיחה עם Xnet "כבעלת טעם רדיקלי ודומיננטי", אלקבץ סללה לעצמה נתיב קרייריסטי מסוגנן, אפל ואקסטרווגנטי, שהפך אותה לאחת המתלבשות המעניינות והבולטות בייחודיותן בנוף הישראלי, אבל גם לאחת הדמויות השנויות במחלוקת בגזרה זו. פאשניסטות באות ופאשניסטות הולכות, אבל הסגנון הקונטרוברסיאלי של אלקבץ ימשיך לככב גם בעשור הבא, ורק אלוהים יודע מה היא מבשלת לנו שם, בקדירת המכשפות שלה.
עוד בערוץ האופנה
- חיסכון עם סגנון: הדרכים הכי אופנתיות להוציא פחות כסף על המלתחה
- מותק, הילדה התבגרה: המהפך האופנתי הבועט של טיילור סוויפט
- אלמה דישי: "יש אנשים שחושבים שאני לא יפה, אבל זה לא קשור אליי"
את הסטייל האינדיבידואלי שגיבשה אלקבץ לאורך השנים מרכיבים שילובים מעניינים בין פריטי וינטג' לבגדים של מעצבי על, כמו אלבר אלבז, חברה הטוב מלנוון, דריס ון נוטן ומארני, ויחד עם זאת היא שומרת נאמנות גם למעצבים ישראלים כמו יניב פרסי, שמלביש אותה כבר ארבע שנים ברציפות, ומעצבת האביזרים סמדר עזריאל מהמותג פאולה ביאנקו. בעבר סיפרה בראיון כי היא יוצרת את הצלליות שלה בכל רגע נתון, ממציאה אותן באופן אינטואיטיבי לפני שהיא עוזבת את הבית. הוסיפו לכך השפעות ומוטיבים קלאסיים מימי הביניים, וציטוטים אופנתיים משנות ה-20 וה-40 של המאה ה-20 - והרי לכם מתכון מדויק לסגנון אישי מוערך. "בגדים מספרים לי סיפורים", אמרה בראיון ל"הארץ" ב-2010. "אני תמיד יכולה לשמוע דרכם שיח קטן, אני רואה מבט, אני שומעת קול נקישות של כפכפים, אני רואה חמוקיים או צלליות. משהו שהולך אחריי או מקדים אותי".
את הסימנים המוקדמים לסגנון המזוהה איתה נטעה אלקבץ כבר בתחילת הקריירה שלה כדוגמנית, אי שם באמצע שנות ה-80. בהפקות אופנה שהתפרסמו אותם ימים בעיתונים ומגזינים כמו "חדשות", "מוניטין" ו"את", התגלתה אלקבץ כדוגמנית בעלת מראה שהיה זר לחלוטין למודל היופי ששלט בישראל. אל מול הבלונד הפופולארי של דוגמניות כמו ספיר קאופמן, נעמדה אלקבץ מול המצלמה עם שיער עבות שחור, עור חלבי, גבות כהות ודומיננטיות וריסים ארוכים, שהתיישבו במרכז פניה כמו זוג מניפות, ושימשו כתפאורה מושלמת למבטה המסתורי.
צלמת האופנה מירי דוידוביץ' היתה הראשונה לזהות את המראה האחר של אלקבץ, שהיתה אז צעירה בת 23 עם אפס ניסיון בדוגמנות. "היא היתה הדוגמנית העיקרית שלי באותה תקופה", נזכרת דוידוביץ', שצילמה את אלקבץ להפקות אופנה ולקטלוגים של מעצבות כמו טובהל'ה, אילנה אפרתי ובילי היימן. "היא הדוגמנית המושלמת בעלת אלף הפנים. היא מצחיקה ודרמטית, ילדותית ורצינית, ומלבד היופי שלה, היא בין הבודדות שיודעות להציג בגד. היתה לה הבנה מאוד עמוקה איך ללבוש בגד, איך הוא נראה כשהיא זזה ואיזו כוריאוגרפיה תוציא ממנו את המיטב מול המצלמה. גם היום, זה חוש השמור לבודדות".
מעצבת האופנה אילנה אפרתי, שבחרה באלקבץ בשנת 1987 לצילומי קטלוג הסתיו שלה, אומרת כי הדימוי האניגמטי והמיסטי של אלקבץ היה זה שמגנט אותה אליה והוביל לשיתוף הפעולה ביניהן. "היא הפגינה אישיות חזקה, כזו שמוסיפה ערך לצילום", אומרת אפרתי. "על אף שהיא עסקה אז בדוגמנות, היא שידרה ערכים שהיו שונים מאוד מאופיין של הדוגמניות שדיגמנו אז. השוני הזה בלט גם בפיזיות שלה. מאוד אהבתי את הקונטרסט בין העור הבהיר והשיער השחור עורב, יחד עם האופי הלא שגרתי שלה, שתרם הרבה על הסט".
קריירת הדוגמנות של אלקבץ לא ידעה ימים ארוכים, וכבר בתחילת שנות ה-90, עם השתתפותה בסרטים כמו המיועד (1990), אדי קינג (1992) ושחור (1994), היא בגדה בה עם עולם המשחק והפסיקה להצטלם לקטלוגים, אבל במקביל, שימשה כמוזה למעצבת הגר אלמביק, שהיתה אז חברתה הטובה ביותר. "רונית היתה המוזה שלי שנים רבות", אומרת אלמביק. "היא היתה אומרת לי בדיוק מה צריך לעשות ואיך הבגד צריך לשבת על הגוף. היא מבינה אופנה באופן המדויק ביותר". "אני זוכרת שהיא ביקשה ממני לעשות לה תמונות לבוק שלה כשחקנית", מוסיפה דוידוביץ'. "כבר אז היא הודיעה שהיא לא רוצה להצטלם יותר כדוגמנית".
