מעצבת התלבושות לי אלמביק לא ציפתה שדווקא על סט הסרט "גט" היא תפגוש את אהבת חייה. ככה זה בסרטים טובים, מתישהו יגיע הטוויסט בעלילה שישאיר אותך חסר מילים. "אני תמיד אומרת לשלומי ורונית (אלקבץ, יוצרי הסרט, א"י) שהם פתחו לי את הלב לקולנוע בעבודה על סרטם הראשון 'ולקחת לך אישה', ופתחו לי את הלב לאהבת חיי בסרט 'גט'", אומרת אלמביק, 38, שהקשר שלה עם האחים למשפחת אלקבץ הפך לעמוד תווך ברזומה המקצועי שלה, וכעת גם בחייה האישיים. היום היא בהיריון ראשון מבן זוגה, המוזיקאי ירון (רוקו) אשכנזי, סולן להקת "השקרנים", שהיה עוזר הפקה בסרטם האחרון של השניים. "במהלך הצילומים רונית היתה אומרת לי: 'את לא רואה שהוא בעניין שלך?' ואני, מהצד, בכלל לא הבנתי איך היא רואה את זה. היא גם מביימת, גם משחקת, אז איך היא, מכל האנשים, שמה לב לזה".

>> הורידו כאן את האפליקציה החדשה של Xnet לאייפון או לאנדרואיד

אל רשימת הסופרלטיבים שחולקו ל"גט – המשפט של ויויאן אמסלם", יש להוסיף גם את עבודתה המצוינת של אלמביק כמעצבת התלבושות. הסרט, המגולל את המאבק של ויויאן אמסלם (אלקבץ) לקבלת גט מבעלה אליהו (סימון אבקריין), הוא כתב האשמה חריף נגד בית הדין הרבני. זהו סרט חשוב, לא פשוט לצפייה, תיאטרלי בסגנונו, המציב את גיבוריו לכל אורכו בלוקיישן אחד, בין ארבעת קירותיו הלבנים של בית הדין הרבני. אלמביק מספרת כי דווקא השפה המינימליסטית של הסרט דרשה ממנה עבודה דקדקנית ומאתגרת יותר, על מנת לסייע לצופה להתחבר אל הדמות באמצעות התלבושות. "אני רואה את העבודה שלי כמי שמנחה את הצופה להבין את הדמויות טוב יותר", היא אומרת בראיון ל-Xnet.

"גט", זוכה פרס אופיר לשנת 2014, הוא החלק השלישי והאחרון בטרילוגיה של האלקבצים, וגם נקודת ציון בקריירה המקצועית של אלמביק, שהחלה את דרכה כמעצבת תלבושות לקולנוע בשנת 2003, עם סרטם הראשון של האחים אלקבץ, 'ולקחת לך אישה', לצדה של מעצבת התלבושות הוותיקה לאורה שיים (שחתומה גם על עיצוב התלבושות לסרט השני בטרילוגיה, "שבעה"). מאז הפכה אלמביק לאחת ממעצבות התלבושות העסוקות בארץ, עם תיק עבודות עמוס בסרטי קולנוע עטורי שבחים, ביניהם, "בית לחם", "אור", "הרחק מהיעדרו", "עדות", "הנותנת", "כלת הים", "מדוזות", "פלאות", "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" ו"מפריח היונים", שאף זיכה אותה בפרס אופיר בשנה שעברה. בנוסף, היא מעצבת תלבושות לטלוויזיה, ובין היתר היתה אחראית על עיצוב התלבושות בסדרה "השיר שלנו" וב"ארץ נהדרת" ("שם עיצבתי את הדמויות של רוחל ויוקדת", היא צוחקת). בחודש הבא תוכלו להתרשם מעבודתה לעונה השנייה של "זגורי אימפריה".

עוד בערוץ האופנה

אבל קולנוע היה ונותר אהבתה האמיתית של אלמביק. לאחרונה סיימה לעבוד על שני סרטים מסקרנים נוספים: "ירח בבית 12", סרט הביכורים של דורית חכים בכיכובן של יערה פלציג ויובל שרף, ו"סיפור על אהבה וחושך" - עיבוד קולנועי לספרו של עמוס עוז, בבימויה של נטלי פורטמן, שצולם בשנה האחרונה בירושלים ובצפון הארץ ועורר סקרנות רבה לאור שהותה הממושכת של פורטמן בישראל. "נטלי מדהימה ואדם סופר מקצועי", מפרגנת אלמביק. "היא מאוד נחמדה, אבל היא באה לכאן לעבוד, לא לחפש חברים, וזה הופך את העבודה איתה למאוד ברורה. אין שיחות סרק כמו על סטים של סרטים ישראליים".

איך התנהל תהליך העבודה ביניכן?

"היא אמרה לי שהיא בוטחת בי ונתנה לי יד חופשית. יחד ניתחנו את הדמויות באופן מאוד מדויק, והיא אישרה את הדברים הסופיים. העובדה שהיא נתנה לי חופש החזיקה אותי, כי מאוד נחמד להרגיש ביטחון בעבודה שלך".

אבל עם כל הכבוד לפורטמן, שסיימה זה מכבר את עבודתה בתל אביב ועזבה את הארץ, לא יהיה זה מוגזם לומר כי הפרויקט השאפתני ביותר של אלמביק היה להפוך את ויויאן אמסלם לדמות קולנועית באמצעות הבגדים. מי שצפה בטרילוגיה ודאי הבחין במעבר ההדרגתי שלה מפאם פטאל של סוף שנות ה-70 בחיפה, לאישה המובסת שמופיעה בגט. "ויויאן אמסלם היא באיזשהו מקום רונית אלקבץ", אומרת אלמביק. "לשתיהן יש 'גרייס'. ויויאן היא אומנם אישה פשוטה, אבל היא מסוגננת ומוקפדת, אלגנטית מאוד".

איך את מסבירה את העובדה שדמות כמו אמסלם, ספרית מחיפה, מתלבשת כאילו נפלטה מהמסלול של לנוון?

"נזהרנו שרונית לא תלבש מותגים שניתן לזהות, כמו נניח לנוון, אבל כן, ויויאן אמסלם היא פיינשמקרית. היא גם מאוד מכבדת את בית המשפט, וחשוב לה להיראות טוב. החיבור האישי של רונית ללנוון, הוא חלק ממנה. אני לא יודעת אם אלבר (אלבז, המעצב הראשי של לנוון, א"י) מושפע מרונית או לא, אבל יש ביניהם קשרי חברות. ובגלל שיש בוויויאן קצת מרונית, אפשר להרגיש את הנגיעות גם בבגדים".

מה היו הדגשים של אלקבץ בנוגע לסגנון הלבוש של הדמות?

"רונית אוהבת שהבגדים חותכים לה את המותניים, אבל מה שהוביל אותנו לאורך הסרט זה הבדים. יש הרבה סריגים קלילים שמכסים אותה, ומדי פעם הבלחות של צבע, כמו בד כתום עם הדפס פרחים, או חולצה אדומה, שהיא הפריט הראשון שרכשנו לסרט. עם זאת, הדגש בסרט היה בעיקר על נעליים. אני לא יודעת אם שמים לב, אבל ויויאן מחליפה במהלך הסרט 20 זוגות נעליים. החלק העליון היה מאוד פשוט ושמר על צבעוניות אחידה, בעוד שבנעליים היתה חגיגה והתפרעות. יש אפילו שתי סצנות עם קלוז אפ על הנעליים".

"אני מאוד אוהבת את לי, יש לה טעם משובח ומזג נעים, ודיאלוג שיש בו הרבה מאוד התחדשות", מעידה אלקבץ עצמה על מעצבת התלבושות שמלווה את עבודתה הקולנועית לאורך השנים. "היא מפתיעה מכל מיני כיוונים, ויש לה מבט מאוד מיוחד על כל דבר. בשבילי זה עונג לשתף איתה פעולה ולחפש את העולם היצירתי, הרגשי, הרוחני והאינטלקטואלי דרך הבד, המרקם, הבגד".

עד כמה ההעדפות האישיות שלך כאדם נכנסות לדמות?

"אני מאוד דומיננטית, והטעם שלי רדיקלי ודומיננטי לא פחות. אין להטיל ספק בידע שלי באופנה. לולא הייתי מוצאת את עצמי היכן שאני בשני העשורים האחרים, סביר להניח שהייתי הופכת למעצבת אופנה. כך שאותי אי אפשר להלביש - צריכה להיות סינתזה ודיאלוג פנימי והבנה כדי להדליק אותי. וגם את הצד השני, מן הסתם. כי אם הטעמים לא נפגשים - אין דיאלוג. כיוון שיש לי ידע בציור אופנה, תפירה ועיצוב, לפגוש אדם כמוני יכול להיות נפלא, ויכול להיות מעיק לאנשים מסוימים. לכן אני אומרת, שהמפגש בינינו מפרה לשני הצדדים, זהו סיפור אהבה".

אמא אופנה ואמא קולנוע

הקשר ארוך השנים בין אלמביק לאלקבצים החל עוד לפני העבודה הקולנועית המשותפת. את שלומי מכירה אלמביק דרך חבר צרפתי משותף מניו יורק, ואילו רונית היתה בעבר חברה קרובה ומוזה של אמה, מעצבת האופנה הגר אלמביק. אלקבץ היתה זו שהכירה לאלמביק האם את אביב סלהוב, בן זוגה לשעבר של אלקבץ, ומי שלימים יהפוך לשותפה העסקי של הגר אלמביק ב"הגרה", המותג שהקימה ונשא את שמה, אשר ממנו נאלצה להיפרד בצער רב. אלמביק הבת מעדיפה לא להיכנס לפרטי הפרשה, אך מספרת כי יחסיה הקרובים עם רונית לא נפגעו בעקבות ההתפתחויות בזירה העסקית של אמה. "העבודה עם רונית כבמאית ושחקנית היא חוויה", היא אומרת. "בכל פעם שאנחנו יחד אני מרגישה אנחת רווחה של חזרה הביתה".

אלמביק נולדה בתל אביב וכבר בגיל שלושה חודשים עברה לדיסלדורף בגרמניה יחד עם הוריה. כשהיתה בת שש חזרה המשפחה ארצה והתמקמה בתל אביב. במקביל, נרשמה אמה ללימודים בשנקר, והילדה הצעירה היתה מבלה את שעות אחר הצהריים במחלקה לאופנה בשיעורים עם האם. "הייתי אז בכיתה ב'", היא נזכרת, "ואחרי הלימודים אבא שלי היה מביא אותי לשנקר. הייתי עם אמא בכל הביקורות, הטובות והרעות".

"על אף שנשמתי אופנה, לא הייתי מהילדות שמעצבות בגדים לבובות", היא ממשיכה. "הייתי ילדה די ממושמעת. כל מה שאימא קנתה לי הייתי לובשת. רק בגיל מאוחר יותר התפתחו הרצונות שלי. הייתי יוצרת שילובים מאוד מיוחדים ומרדתי באסתטיקה של אמא שלי". אלא שהרצון להימלט מצלה של האם, מבכירות המעצבות בישראל, לא צלח. לאחר לימודים לתואר ראשון בתולדות האמנות, ותואר שני בעיצוב נוף וגנים, החלה אלמביק לעבוד בצמוד לאמה, ולפתח קריירה עצמאית כסטייליסטית בהפקות אופנה ובקטלוגים. בין השנים 2003-2000 גם החזיקה בבוטיק "הגרה לי" ברחוב דיזנגוף, שמכר בעיקר פריטי ייבוא שאספה אלמביק ג'וניור מסיוריה במזרח אסיה.

אלא שההתנסות בעולם האופנה היתה רק תרגולת לקראת הקריירה האמיתית של אלמביק, שמחברת בין שתי אהבותיה, אופנה וקולנוע - בתחום שאותו היא מגדירה כשילוב של כל היכולות שלה: ניהול, תיווך בין אנשים ויצירתיות. האם הקולנוענים המקומיים מכירים בחשיבות המקצוע שלה? לדבריה, לא כולם. "הבמאים מתחלקים לשלושה: אלה שמאמינים בך ונותנים לך יד חופשית, אלה שיושבים איתך על כל דמות בדקדקנות מתוך הבנה בחשיבות המקצוע, ואלה שגם לא מבינים וגם לא נותנים לך יד חופשית - ובדרך כלל אני אבחר לא לעבוד איתם. אבי נשר, למשל, הוא במאי שנותן חשיבות עליונה לתלבושות, וזאת היתה חוויה לעבוד איתו".

על מה את אוהבת יותר לעבוד, סרט כמו גט, או סרט תקופתי כמו מפריח היונים?

"תמיד מתפעלים מהתלבושות בסרטים תקופתיים, אבל דווקא בסרטים כמו גט, שבהם הלבוש צריך להיות מאוד מדויק, נמצא האתגר האמיתי. השינויים המינוריים בלבוש מחזקים את המונוטוניות של המשפט, ואת התחושה שהוא נמשך כמעט נצח".

התאכזבת כשהפסדת השנה את פרס אופיר למיכל דור וענבל רוזנטל, מעצבות התלבושות בסרט התקופתי "יונה"?

"מאוד הגיע ל'יונה' לזכות, כי נעשתה שם עבודה עם הרבה מאמץ. אבל יש משהו מאוד שמרני באקדמיה, כשהפרסים הולכים ישירות לסרטים תקופתיים. ככה זה גם באוסקר, אבל כמו שאמרתי, הטריק הוא לעשות עיצוב תלבושות חזק לסרט שהוא לא תקופתי. 'ביקור התזמורת' (עיצוב תלבושות: דורון אשכנזי, שגם קטף את הפרס על עבודתו, א"י) הוא דוגמה טובה לרגע קולנועי מדהים, שקורה הרבה בזכות התלבושות".

בסטודיו שלה בשדרות הר ציון בדרום תל אביב, חלל גדול בן 280 מ"ר, אותו היא חולקת עם מעצב התלבושות אורן דר, תלויים אינספור פריטי לבוש ואביזרים שהצטברו אצלה עם השנים - החל מחליפות פשתן בהירות שתפרה עבור הסרט "מפריח היונים", וכלה בפריטים של לנוון שנתפרו בסטודיו של בית האופנה בפריז, בהזמנה מיוחדת לדמותה של פורטמן בסרטה החדש. "אני עובדת עכשיו על הסרט החדש של הגר בן אשר, שעלילתו מתרחשת בערד ואת הבגדים לגיבורה רכשתי בחנויות יד שנייה בקריות", מגלה אלמביק. "הנסיעות האלה מחוץ לעיר מסייעות לי להיכנס לדמות. זה למצוא את הדבר שלא תמצא בחנות יד שנייה בתל אביב, שמכוונות מראש להיפסטר התל אביבי".

הבחירות האופנתיות לממשלה

השיחה עם אלמביק קולחת, מסקרנת ומשעשעת, אולם ניכר כי היא מקפידה על דיפלומטיות בכל הנוגע לשחקנים, במאים ודמויות מוכרות שהלבישה. גם כשכבר נפלט לה סיפור מעניין על פיגורה מפורסמת, היא ממהרת לציין "אוף דה רקורד", אולם דווקא כשמגיעים לדבר על האזרח מספר אחת של ישראל, ראש הממשלה בנימין נתניהו, היא מוכנה לשבור שתיקה.

לא רבים יודעים זאת, אבל אלמביק היתה אמונה על המלתחה של רוה"מ בשתי מערכות בחירות: בשנת 2006, ובשנת 2009. "ביבי היה אתגר שרציתי לקחת על עצמי", מספרת אלמביק, "זו היתה חוויה מעניינת וכיפית. התפקיד שלי היה לבחור לו את החולצות והחליפות. יש לו יועצים לענייני לבוש, חברים שאוהבים להתלבש, אבל במערכת הבחירות נדרש איש מקצוע שירכיב לו מלתחה. שמתי דגש על איזו עניבה הוא יקשור לאיזה צווארון של איזו חולצה. ביבי התמסר מאוד ואני נהניתי מאוד להלביש אותו".

מי תופר לו את החליפות?

"יש לו חייט מיוחד, לא יודעת את שמו, שתופר לו את כל החליפות על פי מידה. אבל פריטים נוספים, בסגנון ספורטיבי, רכשתי לו בזמנו מפסונאבלה (מותג צרפתי שנמכר בעבר בכיכר המדינה, א"י)".

חשבת להלביש אותו במעצבים ישראלים? בכל זאת, ראש ממשלת ישראל.

"אני מאמינה שראש הממשלה היה שמח ללבוש מעצבי אופנה ישראלים, אבל אין כאן מעצבים שיוצרים חליפות אלגנטיות שהיו מתאימות לו. הסגנון שלו יותר קלאסי ואמריקאי. השאיפה תמיד היתה להראות אותו כאמריקאי, לא מכאן, כשההוראה היתה שייראה הכי טוב שאפשר".

האם עבדת גם עם הגברת שרה נתניהו?

"במערכת הבחירות הראשונה הייתי אחראית גם על המלתחה של שרה. זה היה מפגש מדהים. אני חייבת להודות ששרה מאוד חתיכה. הייתי המומה מאיזה גוף טוב יש לה. הבאתי לה דברים של רונן חן, למשל, והיא נראתה בהם מיליון דולר וקיבלה המון מחמאות. היא רצתה שאני אמשיך לעבוד איתה, אבל זה פשוט לא הסתייע".