ממש כמו העידוד לרזון חולני, ייצור נצלני במפעלים בעולם השלישי ושימוש חסר רחמים בפרוות, הלך הרוח הביצ'י והמרושע הפך לאחת הרעות החולות המזוהות עם עולם האופנה. מצד אחד הוא מוסיף זוהר למי שהצליח להשתחל לתעשיית השיק, אך מצד שני הוא מיועד להרחיק את מי שלא נמצא במעגל הסגור ונאלץ להסתפק רק בהתבוננות במתרחש ממרחק בטוח ורכישה ברשתות.
>> הורידו כאן את האפליקציה החדשה של Xnet לאייפון או לאנדרואיד
אפילו מעצבת האופנה הידועה דיאן פון פירסטנברג לא יכלה להתעלם מהאפיל הסנובי של התעשייה שבה היא פועלת, ובמסיבת עיתונאים שנערכה השבוע לרגל תוכנית הריאליטי החדשה שלה, House of DVF, שתעלה בחודש הבא בערוץ E! ובמסגרתה תיבחר שגרירה חדשה למותג האופנה מתוך קבוצת נשים מרחבי ארצות הברית, יצאה בהצהרה נחרצת בנושא: "אחד הדברים שמפריעים לי בחלק מהתוכניות שאני רואה בטלוויזיה, היא הצורה שבה מחפצנים נשים ונותנים את התחושה שרק מי שביץ' מנצחת. זו אחת הנקודות המרכזיות מבחינתי, להבהיר שאת לא חייבת להיות כלבה כדי לנצח".
פון פירסטנברג המשיכה ואמרה כי בניגוד לתוכניות ריאליטי רבות העוסקות באופנה ומדגישות את האספקט התחרותי וקר הרוח של הביזנס, היא רוצה לתת דגש על העצמה נשית ואחווה. המעצבת התארחה בעבר בתוכניות ריאליטי של אופנה כמו "הטופ מודל הבאה" ו"פרויקט מסלול", אך טוענת כי התאכזבה מהחוויה לאחר שבעריכה נחתכו הדברים הטובים שאמרה למתמודדים ונשארו רק ההערות המרושעות. אצלה, היא מבטיחה, זה לא יקרה.
עוד בערוץ האופנה
- אנשי הפרווה: המפורסמים שמקדמים בלבושם את התעשייה האכזרית בעולם
- אריתה פרנקלין: הדיווה הבלעדית חוזרת למרכז הבמה במראה חדש
- בדרך להצלחה העולמית: דורית בר אור רוצה שילבשו אותה גם בכל בית בארץ
שבועות ספורים קודם לכן חזר נושא הרשעות בעולם האופנה אל שולחן הדיונים בעקבות פטירתה של מלכת שוטרות האופנה – ג'ואן ריברס, האישה והפה הגדול. ריברס הצליחה להפוך את תדמית הביץ' למקצוע ואג'נדה שלמה, והיא חתומה על כמה מהאמירות השערורייתיות של השנים האחרונות בתחום האופנה: היא קראה לבתם של קים קרדשיאן וקניה ווסט מכוערת ושעירה, והזכירה את מחנות הריכוז בשואה כשביקרה שמלה שלבשה היידי קלום.
לצערה של פון פירסטנברג ובהתאם למורשת המפוארת של ריברס המנוחה, נראה כי הניסיון למגר את הרשע מתעשיית האופנה עתיד להתגלות כבלתי אפשרי. עבור מי שצריך תזכורת, אספנו את אנשי האופנה הביצ'יים ביותר ומעלליהם המרושעים.
הבוסית האכזרית: אנה ווינטור
התפקיד:
היא לובשת פרווה, לא מסירה את משקפי השמש במהלך תצוגות, מרימה וממוטטת מעצבים ומותגים בלי למצמץ, וכמובן – הפכה למכשפה הכי ידועה בעולם האופנה בזכות הספר "השטן לובשת פראדה", שבו חשפה אחת מהאסיסטנטיות שלה לשעבר את אישיותה הרעילה של העורכת הידועה לשמצה. בספר, שלא מעז לנקוב בשמה של ווינטור כמובן, מסופר על דרישות לא אנושיות, טלפונים זועמים בכל שעה של היום והלילה, השפלות, צעקות ואיומי פיטורים בלתי פוסקים. אין ספק, מדובר באישה שיודעת לייצר סביבת עבודה מלאת שיק. אם זה לא מספיק, במהלך השנים טענו לא מעט קולות כי ווינטור היא אחת האחראיות המרכזיות לאידיאל הרזון הנוכחי, לאחר שסירבה לצלם לשער המגזין כוכבות שלדעתה לא היו רזות מספיק.
ונקודה לזכותה: מלבד העובדה שבחודש האחרון תועדה ווינטור עם טלפון נוקיה עתיק וסיפקה לחובבי הסלולרי מהדור הישן הזדמנות לצאת מהארון, היא עומדת מאחורי שתי מגמות שכיום נראות לנו מובנות מאליהן, אך למעשה שינו את פני תעשיית האופנה: שילוב בין גבוה ונמוך (כמו בשער "ווג" המיתולוגי שבו לובשת מיכאלה ברקו מכנסי ג'ינס פשוטים עם חולצה של כריסטיאן לקרואה) וצילום סלבריטאים לשערי מגזינים – עניין שעזר ללא מעט מוצרי דפוס למכור גיליונות.
הסטייליסטית המניפולטיבית: רייצ'ל זו
התפקיד:
סיפורי הזוועה שחשפו לקוחות העבר של רייצ'ל זו – ביניהן קייט בוסוורת', קירה נייטלי, אן הת'אוויי, לינדזי לוהן ומישה ברטון – דיווחו על מציאות בלתי נתפסת שיצרה במניפולטיביות אחת הסטייליסטיות הפופולאריות והמשפיעות ביותר בעולם בעשור האחרון. על פי השמועות, הטירונות שמעבירה זו את לקוחותיה כוללת, בין היתר, הרעבה, עידוד לשימוש במדכאי תיאבון ולבסוף, מראה המשעתק כמעט בדיוק את הלוק שלה עצמה (למשל, גלביות משי ומשקפי שמש עצומים, שהפכו לאחד הלוקים הפופולאריים ביותר באמצע העשור הקודם).
אחד הסכסוכים המתוקשרים ביותר של זו היה עם הלקוחה לשעבר ניקול ריצ'י, אשר באחד משיאי הריב העלתה לעמוד המייספייס שלה פוסט שבו היא מספרת על אישה בת 35 הנוהגת לאכול רק מקלות אספרגוס ולהסתיר את הפרעות האכילה שלה תוך שהיא משתמשת בכסף שלקוחותיה מעבירים לה כדי לשלם ליחצנים על מנת שיגרמו לה להיראות בריאה. למרות שריצ'י לא נקבה בשמה של זו, הקשר לסטייליסטית נעשה מיד והרוחות סערו. בינתיים, אגב, השתיים השלימו.
ונקודה לזכותה: זו אחראית לאחד הטרנדים המרכזיים והמוצלחים שהושקו באמצע העשור הקודם וממשיכים ללוות אותנו גם היום – מראה הבוהו שיק.
הדיווה האלימה: נעמי קמפבל
התפקיד:
מצבי הרוח והטמפרמנט של הדוגמנית הוותיקה נעמי קמפבל הם כבר מזמן לא סוד. היא עזבה סטים של צילומים באמצע בעצבים, נטשה בצעקות במהלך ראיונות לתקשורות ואף הואשמה כי חבטה בראשה של העוזרת האישית שלה עם מכשיר סלולרי – עבירה שבגינה נאלצה להתייצב לביצוע עבודות שירות. לפי הסיפורים, קמפבל גם תקפה צלם איטלקי, את הנהג האישי שלה ואפילו את יועץ הגמילה שלה. כיום היא מתאמצת להציג תדמית רגועה יותר, ומספרת כי התקפי הזעם נבעו בכלל מחרדות נטישה ושנאה עצמית.
ונקודה לזכותה: לאנרגיות של קמפבל יש גם צד חיובי – היא לא חוששת להיאבק על נושאים חברתיים החשובים לה, כמו הדרתן של דוגמניות שחורות מתעשיית האופנה הבינלאומית. בנוסף, לא נשכח לה את הקליפ המושלם לשיר In the Closet של מייקל ג'קסון.
גורו הניהול הצבוע: סופיה אמורוסו
התפקיד:
בחודש מאי האחרון ראה אור ספרה הראשון של סופיה אמורוסו, #BOSSGIRL, בו היא מגוללת את סיפור ההצלחה שלה ומונה את הדרכים שבהן ניתן להפוך למנכ"לית מעוררת השראה של חברת אופנה רווחית ומלאת עובדים מאושרים ומגויסים. לצערה, בחודש האחרון נחשפו ידיעות רבות המצביעות על השברים בממלכה של אמורוסו: ירידה גדולה במכירות, פיטורי עובדים ודיווחים של מועסקים המספרים כי אמורוסו רחוקה מאוד ממה שהיא מטיפה לו – במקום ליצור מקום עבודה תומך ומעורר קנאה, היא יצרה מפעל של עובדים מפוחדים שמאמינים שרק מי שמקורב לצלחת ומתחזק קשרי חברות קרובים עם הבוסית, יכול להתקדם ולזכות ליחס הגון.
ונקודה לזכותה: אמורוסו הצליחה לגרום לענקית השופינג המקוון אסוס לשקשק מפחד, הישג לא מבוטל עבור אישה אחת שהחלה את דרכה המקצועית כמוכרת של בגדי וינטג' אונליין.
שונא האדם: קרל לגרפלד
התפקיד:
בניגוד לג'ון גליאנו, שכמעט חיסל לעצמו את הקריירה בפליטת פה אחת קטלנית, קרל לגרפלד מצליח לשחרר לעולם אמירות רעילות ואכזריות כבר שנים, מבלי שאיש יבקש ממנו לתת על כך דין וחשבון. הוא טען שהזמרת אדל שמנה מדי ובאופן כללי מקפיד להתבטא נגד שומן (למרות שהיה שמן בעצמו בעבר), הצהיר כי אנשים שמצטלמים לסלפי הם עלובים ואמר כי היה מתעצב אם היו לו ילדים מכוערים.
ונקודה לזכותו: כפי שאומר הפתגם, אם קרל לגרפלד לא היה קיים – מישהו היה צריך להמציא אותו. הוא מלהטט בין מגוון בתי אופנה ומוצרים שונים ומשונים, ומוכיח שהחיים ממש לא נגמרים בגיל 80.
