>> ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT - צפו בכל התוכניות
מעצב האופנה קרל לגרפלד ידוע כמי שמתקשה לשלוט בלשונו. על פיפה מידלטון, אחותה הצעירה של קייט מידלטון, אמר בראיון שהוא "לא אוהב את הפנים שלה" (אבל דווקא כן מחבב את אחוריה); את הזמרת אדל האשים שהיא "יותר מדי שמנה";
והזמרת לנה דל ריי חטפה ממנו בריאיון לחינמון הצרפתי Metro, כשתהה אם היא "מורכבת ברובה מהשתלות סיליקון".
כל ראיון עם קיסר האופנה בן ה-79 הוא הזדמנות מצוינת ליהנות משלל פניני לשון באדיבותו, משוללות כל סינון או צנזורה. מה הפלא, אם כן, שהראיונות איתו הפכו זה מכבר למופע היתולי או או מופע אימה - תלוי את מי שואלים - בו יש מקום רק לכוכב אחד.
לרגל תערוכה שנפתחה בימים אלו בלונדון, שבמרכזה עומד ז'קט הטוויד הקלאסי של בית האופנה שאנל, ערכה מחלקת החדשות של צ'אנל 4 הבריטי ראיון קצר עם לגרפלד, מעצב הבית של שאנל מזה 30 שנה, שמהר מאוד זלג לשיחה על מודלים של ייצוגי יופי נשי בתעשיית האופנה ועל הקשר בין בריאותן של הדוגמניות למבנה גופן הדקיק. "אופנה ומציאות הם שני דברים שונים", פסק לגרפלד. "הדוגמניות בתעשיית האופנה רזות, אבל לא כל כך רזות", אמר בהתייחסות ליוזמת הבריאות של מגזין האופנה ווג, שמכיר בבעיות המשקל של דוגמניות רבות וביקש להגביל את גיל הדוגמניות למינימום של 16 ולמשקל גוף תקין.
אבל רק כשנדרש להשיב לטענה כי תעשיית האופנה הבינלאומית, שהוא בין סנדקיה הראשיים, מעודדת הפרעות אכילה אצל נשים צעירות שמפתחות מחלות כמו אנורקסיה ובולימיה, פתח לגרפלד את פיו באמת וטען כי נשים מחוץ לתעשיית האופנה הסובלות מעודף משקל מהוות בעיה חמורה יותר מדוגמניות הסובלות מתת משקל: "אף אחד בתעשיית האופנה לא עובד עם בנות אנורקסיות. לאנורקסיה אין שום קשר לאופנה. הפרעות אכילה מתפתחות אצל אנשים כתוצאה מבעיות שיש להם עם בני משפחה או דברים כאלה. אינני יודע מה הנתונים באנגליה, אבל בצרפת יש מתחת לאחוז אחד של נשים שסובלות מאנורקסיה, ולמעלה מ-30 אחוז מהנשים סובלות מעודף משקל. הרבה עודף משקל". כשנשאל אם הוא מרגיש אחראי לבריאותן של הדוגמניות שהוא עובד איתן, אמר לגרפלד למראיינת: "אני יכול לספר לך כל מיני סיפורי מוסר, אבל אופנה ומציאות הם שני דברים שונים".
דבריו של לגרפלד עוררו בימים האחרונים מיני-סערה בעולם האופנה. הקשר בין המודלים שתעשיית האופנה מייצרת במגזינים ובתצוגות לבין הפרעות אכילה ומחלות כמו אנורקסיה ובולימיה, נידון זה מכבר בהרחבה. מדובר בסוגיה עם סנגורים וקטגורים משני צדי מאזני המשקל.
לגרפלד, כהרגלו, לא חושש להתייצב בפה מלא בצד התומך בשימור המצב הקיים. הוא טוען כי מודלים של נשים רזות אינן דבר חדש, ומביא כדוגמה דוגמניות בריטיות בולטות כמו קייט מוס או טוויגי, שהיו מודל לחיקוי בקרב נשים צעירות. הוא בטח לא רואה את עצמו כמי שאחראי להפרעות אכילה בקרב נשים צעירות. כמי שהשיל למעלה מ-30 ק"ג ממשקלו לפני למעלה מעשור, הוא מסביר כי אינו סובל מהפרעת אכילה. להפך, כיום הוא אוחז בתזונה בריאה יותר מבעבר. "מה שמסוכן יותר לבריאותן של הנערות", סיכם באותו ריאיון, "הוא הג'אנק פוד שמציגים לנו בפרסומות בטלוויזיה".
עוד חמישה ציטוטים מקוממים של לגרפלד מהעת האחרונה:
על נשים מלאות: "אף אחד לא רוצה לראות נשים עגלגלות. רק אמהות שמנות עם שקיות צ'יפס גדולות שיושבות כל היום מול הטלוויזיה אומרות שדוגמניות דקיקות מכוערות"
על הגברת הראשונה של ארצות הברית, מישל אובמה: "אני מעריץ גדול של גברת אובמה. אחד הדברים האהובים עליי היה כשהיא נשאלה אם החצאית שלה לא היתה צמודה מדי והיא ענתה 'למה? אתה לא אוהב את התחת השחור והגדול שלי?"
על גברים רוסים: "אם הייתי אישה ברוסיה הייתי מעדיף להיות לסבית, כי הגברים הרוסים מכוערים מאוד. יש מספר גברים נאים, כמו החבר של נעמי קמפבל (איש העסקים ולדיסלב דורונין, א"י), אבל אתה רואה שם בעיקר נשים יפות וגברים נוראיים" על היפנים: "יש שינוי אמיתי במראה של העם היפני. שמתי לב שהאנשים הפכו גדולים יותר מאשר קודם, כי עכשיו הם אוכלים יותר עוגות וממתקים ודברים כאלה שהם לא עשו בעבר. קודם לכן הם כולם היו זעירים. זה סוג של יופי ומראה שאתה מקבל ממזון זבל" על גידול ילדים: "היה לי קשה אם היתה לי בת מכוערת".
