לפני שמונה שנים בחרה השחקנית האיטלקייה סופיה לורן לציין את יום הולדתה ה-72 בסדרת תצלומים סמי-ארוטיים עבור לוח השנה של פירלי לשנת 2007, לצדן של דוגמניות ושחקניות הצעירות ממנה בארבעה עשורים לפחות, כמו הילארי סוואנק ופנלופה קרוז. בשנה שעברה היא הוזמנה לככב בלוח שנה נוסף של חברת הצמיגים המפורסמת. בצילומים הראשונים שנערכו לציון יובל ללוחות השנה של המותג, הופיעה לורן לבושה בקומבינזון שחור, כשהיא מתגלגלת בחושניות בין סדיני משי צחורים. בשנת 2007, בנסיבות אחרות, צולמה שחקנית הקולנוע הצרפתייה והאקטיביסטית בריז'יט בארדו בדרכה לפגישה עם ניקולא סרקוזי, אז שר הפנים הצרפתי, כדי לדון באכזריות כלפי בעלי חיים. בארדו הגיעה לבושה שחורים, ונזקקה לזוג קביים בגלל בעיות ברכיים. בצהובונים פרסמו תמונה שלה עם כיתוב מעליב: "בארדו הגיעה עם לסת נפולה ופנים מכוסות איפור, כששיערה מוזנח ומאפיר". מי האמין שבעשור השמיני לחייה, כך תיראה מי שנחשבה ל"אחת הנשים היפות ביותר בעולם".
>> הורידו כאן את האפליקציה החדשה של Xnet לאייפון או לאנדרואיד
שמונה ימים בלבד מפרידים בין ימי הולדתן של לורן ובארדו, שמציינות החודש 80. לורן, בת מזל בתולה, חגגה ב-20 בספטמבר את יום הולדתה באירוע מתוקשר שנערך במוזיאון Soumaya שבמקסיקו סיטי, שם נפתחה באותו היום התערוכה Sophia Loren Mexico: Yesterday, Today & Tomorrow. רשימת האורחים היתה סולידית יחסית, ולמעט השחקנים אנדי גרסיה ופורסט וויטקאר, לא נרשמו ידוענים בקהל. בארדו, שמציינת היום (ראשון) את יום הולדתה ה-80, ממשיכה להתרחק מעיני התקשורת לטובת פעילות למען בעלי חיים, כפי שעשתה ב-40 השנים האחרונות. כדי לשמח בכל זאת את מעריציה בצרפת מולדתה, היא העניקה בסוף השבוע ראיון טלוויזיוני מקיף לערוץ France 2, בו סיפרה כי היא תומכת בפוליטיקאית מארין לה פן (בתו של ז'אן-מארי לה פן) ממפלגת הימין הקיצוני בצרפת, וסיכמה את עברה הרומנטי הסוער בציטוט משעשע: "אני שומרת במחשבתי רק גבר אחד. את הגבר הבא".
עוד בערוץ האופנה
- פסגת היופי הישראלי: 5 דוגמניות-על מחמישה עשורים על סט אחד
- היפהפייה שחזרה מהגיהנום: אחרי שנים ברחוב, קטיה גאלי שוב מדגמנת
- חפש את המזרחי: למה הילדים בפרסומות ישראליות נראים לא מכאן?
לורן ובארדו אינן רק שחקניות קולנוע מוכשרות, אלא שתי נשים בעלות קריירה מפוארת שהשפיעו על תפיסות של יופי, סקס ופמיניזם במאה ה-20. כל אחת מהן ניסחה מודל יופי נערץ, פתייני ועשיר בניואנסים, ששימש השראה עבור נשים רבות ברחבי העולם והשפיע גם על תעשיית האופנה ודורות של שחקניות ודוגמניות שחיקו אותן והלכו בעקבותיהן. האופן שבו התאפרו, התלבשו, דיברו, נעו במרחב או הציתו סיגריה, הפך אותן לדמויות החקוקות בזיכרון הקולקטיבי של גברים ונשים כאחד. "סקס אפיל הוא 50 אחוז מה שיש לך, ו-50 אחוז מה אנשים חושבים עליך", אמרה בעבר לורן, כשנשאלה כיצד היא משמרת את הדימוי הסקסי שלה. גם היום, בגיל 80, לורן ובארדו הן אורחות קבועות בכל רשימה מכובדת של הנשים היפות, הסקסיות והמוכשרות של המאה ה-20. לרגל יום הולדתן, הפגשנו אותן לדו קרב אופנתי – הברונטית נגד הבלונדינית. מי מאיקונות הסטייל הצליחה לשמר את מעמדה לאורך השנים?
הפריצה הגדולה
בשנת 1954, סופיה לורן בת ה-20 כבר היתה שחקנית עובדת באיטליה, אך שנה זו תיזכר כשנת הפריצה שלה. היא הופיעה בסרטו של ויטוריו דה סיקה, "הזהב של נאפולי", שהקפיץ אותה לתודעה הבינלאומית, ובסרט "חבל מאוד שהיא רעה" לצדו של מרצ'לו מסטרויאני (איתו תשתף פעולה גם בהמשך, כולל בפרודיה של רוברט אלטמן על תעשיית האופנה בפריז, "משהו ללבוש", שם גילמו זוג אוהבים). שלוש שנים מאוחר יותר, לורן קטפה את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבלים ונציה וקאן על תפקידה בסרט "האורכידאה השחורה", ובשנת 1962 כבר קיבלה פרס אוסקר ראשון על תפקידה בסרט "שתי נשים". בשנת 1990 זכתה באוסקר נוסף, הפעם כתואר כבוד על פועלה בתעשיית הקולנוע.
במקביל לפריצתה הגדולה של לורן באיטליה, עשתה בריז'יט בארדו צעדים ראשונים בתעשיית הקולנוע הצרפתית. היא שיחקה בסרטים "הלנה מטרויה" (1954) ו"הרופא בים" (1955), אך היה זה הסרט "ואלוהים ברא את האישה" שהביא לפריצתה הגדולה שנה מאוחר יותר. את הסרט ביים ואדים רוז'ה, בעלה של בארדו באותם ימים, והוא גולל את סיפורה של ז'ולייט, יתומה שהכניסה למיטתה גברים רבים בניסיון לערער את הרוח השמרנית של צרפת אחרי מלחמת העולם השנייה. בארדו הציגה דמות משוחררת מינית, חצופה ויצרית, מה שהפך אותה מיד לסמל מין.
הסטייל
את הסטייל של לורן את בארדו ניתן להגדיר בשלוש מילים: איקוני, על-זמני וייחודי. כמייצגות מובהקות של אופנת שנות ה-60, קשה לדעת מי השפיע על מי – הכוכבות על האופנה, או להפך. דבר אחד בטוח: שתיהן תיווכו בין הקהל הרחב לסגנון האופנתי כפי שהתעצב במגזינים ובתצוגות, בין אם בסרטים שבהם שיחקו, או בכתבות ובצילומים שנערכו איתן במגזינים. עדיין, היה שוני גדול מאוד ביניהן: לורן היתה בעלת מראה קלאסי ויוקרתי, ואילו בארדו הציגה לוק משוחרר יותר, פרוע, חתרני.
כיצד בא הסגנון לידי ביטוי? אצל לורן היו אלה המחשופים העמוקים, שהציגו חזה מפואר שרופד על ידי חזיות מיוחדות. היא נהגה ללבוש חצאיות עיפרון צמודות יחד עם סריגים דקיקים, לצד שמלות ערב מפוארות ומדגישות מותניים, שעדיין משמשות אותה גם היום. ב-2006 נערכה ברומא תערוכה של פריטים מארונה, שם הוצגו לראווה אוסף גדול של כובעים ומעילי פרווה, מהסוג שיכול לגרום לבארדו בחילה קשה. לצד אלו הקפידה לורן על סימן ההיכר שלה: משקפיים כהים וגדולים, שכיסו עיניים מאופרות באייליינר מודגש, ושפתיים אדומות.
המראה של בארדו, לעומת זאת, היה אתלטי יותר וכלל שיער שנצבע לבלונדיני ונאסף ברישול, ואייליינר שהדגיש את עיניה. הרווח בין שיניה העניק לה נקודות סקס אפיל נוספות. בשנות ה-60 היא התלבשה על פי מיטב הטרנדים של התקופה: חצאיות מיני קצרות, סריגים צמודים ושמלות בגזרת A שהחמיאו לגופה הגבעולי. בשנות ה-70 התמלאה המלתחה שלה במכנסי ג'ינס צמודים וחולצות מכופתרות, וניכר היה כי היא דואגת פחות כיצד תיראה בעדשת המצלמה. בשנת 1974, כשמאחוריה קריירה של למעלה מ-20 שנה, 50 סרטים ומספר אלבומים מוזיקליים, החליטה לפרוש מחיי הזוהר ולהתמסר באופן מוחלט למאבק לזכויות של בעלי חיים.
ההשפעה על תעשיית האופנה
לינדה אוונג'ליסטה, קייט מוס, לארה סטון, קלאודיה שיפר, מירנדה קר, דוטזן קרוס – לכל אחת מהדוגמניות האלו יש ברזומה צילומים שנעשו בהשראת בארדו או לורן. השער והפקת האופנה של קייט מוס לווג הבריטי ביוני 2013, למשל, צולמו על ידי פטריק דמרשלייה בהשראתה של בארדו, כולל שיער פזור ומעט מנופח ואייליינר מודגש. 23 שנה קודם לכן, היה זה הצלם סטיבן מייזל שעשה מחווה אופנתית לסופיה לורן, כאשר הציב על שער מגזין ווג איטליה ליוני 1990 את הדוגמנית לינדה אוונג'ליסטה עם שיער קצר וקופצני, עיניים חולמניות, שפתיים משורבבות ומחשוף עמוק. כאמור, באותה שנה קיבלה לורן אוסקר של כבוד מהוליווד, וההפקה של מייזל היתה, מן הסתם, אות הוכרה נוסף של התעשייה.
השפעתן של לורן ובארדו על תעשיית האופנה לא הסתכמה, כמובן, רק בשערים למגזינים. סגנון הלבוש שלהן השפיע על מעצבים כמו ולנטינו, ז'אן פול גוטייה, ג'ון גליאנו, ג'רמי סקוט ורבים נוספים, אשר הזכירו את איקונות הסטייל כמי ששימשו עבורן כהשראה. בארדו גם מכרה "רישיונות" לשימוש בדמותה ובשמה, ועד היום יש בארצות הברית קו ג'ינס הנקרא "בריז'יט בארדו". מותג נוסף שחייב את הצלחתו לשחקנית הצרפתייה הוא רפטו. בארדו, רקדנית בלט בעברה, נהגה לנעול את דגמי החברה ואף הצטלמה עם הנעליים לסרט "ואלוהים ברא את האישה" – מה שהפך את המותג ללהיט עם יציאתו לאקרנים. "אנשים רצו את הנעליים שהיא נעלה בסרט", סיפר לפני שנה ז'אן-מארק גאושר, מנכ"ל רפטו, בראיון ל-WWD. "בארדו הפכה לסמל עבור נשים עצמאיות. המראה שלה שבר את הקודים המוכרים של אופנה באותה תקופה".
הגברים בחייהן
הגברים בחייהן של שתי השחקניות השפיעו על הסביבה החברתית שבה נהגו לבלות והיו, באופן ישיר ובלתי נפרד, חלק מסגנון החיים שלהן. בתחילת דרכן היתה כל אחת מהן נשואה לבמאי קולנוע, אשר קידם אותה בשרשרת המזון של תעשיית הסרטים. לורן היתה בת זוגו של הבמאי קרלו פונטי, שהכיר אותה בגיל 18 והיה מבוגר ממנה ב-21 שנה. השניים חיו יחד עד מותו של פונטי בשנת 2007.
בארדו, לעומת זאת, נישאה לבמאי רוז'ה ואדים בשנת 1952, אך הנישואים נמשכו חמש שנים בלבד. בשנת 1958 התאהבה בשחקן ז'אק שארייה ושנה לאחר מכן הם נישאו, אך כעבור שלוש שנים התגרשו. מאוחר יותר ניהלה בארדו רומנים מתוקשרים, רובם בשנות ה-60 הפרועות והמתירניות, בין היתר עם המוזיקאים ג'ימי הנדריקס, מיק ג'אגר וסרז' גינזבורג. בשנת 1966 נישאה למיליונר הגרמני גונטר זקס, אך גם זוגיות זו הסתיימה לאחר שלוש שנים בלבד.
במשך תקופה ארוכה לקחה בארדו הפסקה מנישואים והקדישה את זמנה לפעילות למען בעלי חיים, עד שבשנת 1992 נישאה לבעלה הרביעי והנוכחי, ברנאר דורמאל, יועץ לשעבר של מנהיג הימין הקיצוני ז'אן-מארי לה פן. מי שתהה מה בין האקטיביסטית אוהבת החיות לפוליטיקה ימנית, גילה ברבות השנים כי מי שמנפנפת בתמיכה בזכויות בעלי החיים, לא בהכרח מאמינה גם בזכויותיהם של בני האדם. בארדו הואשמה בהסתה לגזענות, שבגינה נשפטה ואף נקנסה מספר פעמים, התנגדה להגירה מוסלמית לצרפת, תקפה את הקהילה ההומוסקסואלית ואף יצאה בתקשורת נגד השחיטה היהודית בטענה כי זו שחיטה ברברית.
איפה הן היום?
בפסטיבל קאן האחרון אי אפשר היה לפספס את סופיה לורן על השטיח האדום. נכון, השחקנית המיתולוגית עברה שורה ארוכה של ניתוחים פלסטיים שלא השאירו זכר מהיופי ההוא, אבל ההתנהלות שלה מול המצלמה, הסטייל הנצחי והחיוך הממזרי עדיין שם. בעוד לורן מתחזקת את הזיכרונות, נראה כי לבארדו חשוב להזדקן בכבוד. הקמטים הזרועים על פניה מוכיחים כי אזמל מנתחים לא עבר שם, והשיער המאפיר מוסיף לה אנושיות. היא עסוקה בקידום חוקים נגד התאכזרות לבעלי חיים, כמו החוק לאיסור סחר בפרווה בישראל,
שטרם אושר בכנסת. בגיל 80, נראה כי שתי איקונות הקולנוע הגדולות מציגות שני מסלולים מקבילים: האחת רוצה לשמר את מעמדה כמו פעם, השנייה זורמת עם קצב החיים ומקבלת על עצמה את תכתיבי הגיל. שתי הבחירות מסקרנות, אישיות ופמיניסטיות בדרכן, מסיבה פשוטה: כל אחת בחרה בעצמה לכתוב את סיפורה באופן התואם את סגנון חייה.
