בקיץ 2003 הכרתי את קטיה גאלי. היא היתה הדבר הכי יפה, טהור ואצילי שנראה בדוגמנות הישראלית באותן שנים. פני חרסינה מעוגלות וחלקות, שפתיים בשרניות עם קווי מתאר משורטטים, עיניים ירוקות מסנוורות בבהירותן, עור שמייתר לחלוטין את השימוש במייק אפ ושקט פנימי שצף ועולה בפניה.
>> הורידו כאן את האפליקציה החדשה של Xnet לאייפון או לאנדרואיד
זו היתה הפקת האופנה הראשונה שלי כעורכת, ואילו קטיה כבר היתה סיפור הצלחה ותיק וחובק עולם. בשנת 97', כשהגיעה לראשונה לארץ, כבר היה בידיה תיק עבודות שהולם את מי שהחלה לדגמן בגיל 15, ומאז לא עצרה לרגע. היא היתה דוגמנית שבאה לתת עבודה. לא מקטרת, משתדלת, מתמסרת למשימה, נהנית ממנה. קטיה אהבה להצטלם יותר מכל דבר אחר בעולם, והמצלמה החזירה לה אהבה.
כולם בתעשייה רצו לעבוד איתה, אבל אף אחד לא ראה את הבור הגדול שנפער בתוכה, ואת הצניחה ההדרגתית שלה לתוכו. אף אחד לא העלה בדעתו שבהפסקות הקטנות בין הסטים, היא היתה בורחת לפינה מבודדת, משתמשת בהרואין, וחוזרת להצטלם כאילו כלום לא קרה. אף אחד בתעשייה לא הצליח לקרוא את הכתובת על הקיר, שהחלה מתבהרת רק כשלוש שנים מאוחר יותר, כשקטיה כבר היתה מכורה קשה. זה היה הסוד הגדול שאיתו התהלכה שנים, הפער שבין הדימוי הענוג שקנה לה מקום של כבוד על שלטי חוצות ובקמפיינים הגדולים, לבין הנרקומנית שהפכה להיות במציאות. במשך שנים היא התנהלה כקטיה הכפולה, עד לנפילה הגדולה.
הסוד הנורא נחשף
שלוש שנים מאז נפגשנו לראשונה, התמונה כבר היתה ברורה - משהו רע מאוד עובר על קטיה. בסוכנות שלה באותה תקופה, MC2, הבחינו בפצעים שהחלו מכסים את עורה וברזון החולני שלה. חשדו שהיא אנורקסית, ניחשו שמשהו רע מרעיש את עולמה, אולם לא הצליחו לזהות את תופעות הלוואי המוכרות של הסם. באותה תקופה החלו גם התנהגויות מוזרות, היעלמויות מסתוריות, הברזות מימי צילום. קטיה החרוצה והמסורה הפכה לדוגמנית שאף אחד לא רוצה לקחת לצילומים. וככל שהיא עבדה פחות, היא התדרדרה יותר, עד להיעלמותה הסופית יחד עם בעלה.
לפני שש שנים היא נצפתה ברחוב במקרה על ידי הסטייליסט סיימון אלמלם, שמיד הבין את חומרת מצבה. הוא דיווח על כך לחבריו הקרובים בתעשייה, מיקי בוגנים, הצלם יניב אדרי, מעצב השיער יניב זאדה – כולם עבדו איתה רבות בימי ההצלחה שלה ונחרדו לגלות מה עלה בגורלה. בוגנים החליט לעשות מעשה ויצא לחפש אותה באזור התחנה המרכזית הישנה, וקטיה נמצאה.
למשך תקופה קצרה נדמה היה שהיא ניצלה. בוגנים קרא לאדרי ולעוד חברים רבים, והיא זכתה מכולם לחיבוק גדול. הם נתנו לה כסף, דאגו לה לאוכל ולבגדים, ושיכנו אותה במלון בנחלת בנימין. קטיה היססה ופחדה, אבל בסופו של דבר הסכימה ללכת לגמילה שהוצעה לה. אלא שאז השמועה על הדוגמנית שהפכה לנרקומנית שחיה ברחוב החלה להסתובב, ובאחד המוספים הגדולים החליטו לתחקר את הסיפור לכתבה ולהתחקות אחר עקבותיה. קטיה הבינה שמחפשים אותה, שחושפים אותה, והיא ברחה. היא לא היתה מסוגלת לקבל עזרה מהאנשים שהכירו אותה כמודל של יופי ועבודה קשה, ולא יכלה לחיות עם הבושה שבחשיפה.
מלחמת ההישרדות ברחוב
ושוב איש לא ידע מה עלה בגורלה. הפעם הבאה ששמעתי משהו על קטיה, היתה זו השמועה שהיא מתה. אני זוכרת שביקרתי באותם ימים בתערוכה של יניב אדרי בחולון. שתי הקומות של החלל רוצפו בעבודות מתקופות שונות בקריירה הענפה שלו כצלם. אני נעצרתי מול תמונה אחת, הדפסת ענק של קטיה גאלי, מתוך הפקה שעשינו יחד למגזין קוסמופוליטן. אני זוכרת איך עמדתי מול התמונה המרגשת בקדרותה, ולא ידעתי אם קטיה חיה או מתה. ניסיתי לקרוא בפניה משהו שלא הצלחתי לראות באותו יום צילום בבריכה בסביון. רציתי לשאול את דמותה המצולמת מה עובר עליה, או איך היא מרגישה.
בזמן שחלף קטיה המשיכה לשרוד ברחוב יחד עם בעלה. איתו החלה את ההתדרדרות ואיתו הגיעה אל שפל המדרגה. היא הפכה לאחת מהגברים. סוחרת סמים שמסתובבת עם חבורות של סוחרים. החיים ברחוב, ללא קורת גג, ללא מיטה להניח בה את הראש, הפכו לשגרה עבורה, עד שהגיעה המשטרה. היא נעצרה על סחר בסמים וכמעט הגיעה לכלא, אולם בשל עברה הנורמטיבי, הסכים בית המשפט לחלופת מעצר במסגרת טיפולי גמילה.
קטיה ניצלה. כבר שנתיים שהיא נקייה, אחרי שיקום ארוך בכפר טיפולי, שם למדה ריפוי באמנות והחלה מציירת. את החיים שלה היא קיבלה בחזרה. היא עובדת במרכז סיוע לבחורות שעברו מסע דומה לשלה, מתגוררת בדירה זעירה בחיפה ולאחרונה אף הוחתמה כדוגמנית מן המניין בסוכנות של אלינור שחר, שרואה בניהול הקריירה של קטיה שליחות. מבעלה התגרשה, ילדים לא הספיקה לעשות ואת מעמדה כדוגמנית מבוקשת איבדה, אבל להצטלם היא עדיין יודעת, והמצלמה עוד זוכרת לה חסד נעורים.
11 שנים מאז פגשתי אותה לראשונה על סט צילומים, אנחנו נפגשות שוב בנסיבות דומות וכל כך שונות. הפעם מדובר בהפקת אופנה מיוחדת ל-Xnet, הצילומים הראשונים שלה מאז נעלמה מעולם האופנה. את הצוות על הסט היא מכירה היטב, כולם אנשים שצילמו אותה רבות בעבר והושיטו לה יד כשנפלה לתהום. כולם כבר יודעים את הסוד שלה, והיא מרשה לעצמה להיפתח מול המצלמה. היא בוגרת יותר, מנוסה יותר, מחושלת יותר ובכלל, אי אפשר לקחת מקטיה גאלי את המקצוענות שלה כדוגמנית, אבל עכשיו, מבעד לפנים הענוגות, ניתן לראות את המסע שעברה. היא כבר לא קטיה הכפולה. לא עוד קולב יפה שאין לאף אחד מושג מה עומד מאחוריו, אלא גיבורה שעברה דרך ארוכה וטראגית, רק כדי להבין שהדימוי החיצוני לא יכול לשמור עליה מפני הסערות שמתחוללות בתוכה. כעת נשאלת השאלה הגדולה, האם עולם האופנה מסוגל לקבל אותה יחד עם כל המטען הכבד שהיא נושאת עימה. האם בתעשייה שכולה דימוי נוצץ ופוטושופי על גבול האידיאל, יקום הלקוח שירצה לפרסם את המותג שלו עם הפנים האמיתיות שלה?
הפקת אופנה
דוגמנית: קטיה גאלי לאלינור שחר
צילום: יניב אדרי
סטיילינג: סיימון אלמלם
איפור: מיקי בוגנים אקדמיה לאיפור
שיער: יניב זאדה
עיבוד תמונה: קרן סעד
ע. סטיילינג: ליהיא אבישר
ע. איפור: גלית לגזיאל
