ממש ברגע האחרון, לפני כשלושה שבועות בלבד, החליט מעצב האופנה ירון מינקובסקי לקחת חלק בשבוע האופנה והרים קולקציה יש מאין. "בתקופה הזאת עוד הספקתי לנסוע לניו יורק לקבל השראה, ולקפוץ לסטודיו של מעצב הטקסטיל צורי גואטה בפריז כדי לייצר שני תכשיטים מיוחדים לתצוגה". עבודתו של גואטה נחשפה כבר במערכת הלבוש הראשונה שפתחה את התצוגה: שמלת מקסי עשויה קשקשי משי בצבעי לבן, חום ומוקה, ששולבה בתכשיט מסיליקון לבן שהתמזג עם השמלה והשתלשל מהצוואר ועד לקו הטבור.
עוד בשבוע האופנה בתל אביב
זו הופעת הבכורה של מינקובסקי בשבוע האופנה גינדי תל אביב. בשנה שעברה הוא לקח חלק בשבוע האופנה TLV של אופיר לב. לדבריו, הקולקציה עוצבה בהשראת שורשיו הישראליים וכמצופה, היא מורכבת משמלות ערב בלבד. "זה מסע רעיוני שעשיתי לעצמי לאורך ארץ ישראל", מספר מינקובסקי מאחורי הקלעים. "המסע החל עם השראה ששאבתי משלוש הדתות: יהדות, נצרות ואיסלם, אבל משם התרחקתי לחיפוש מוטיבים ישראליים בעבודה שלי".
"להציג בשבוע האופנה לא תורם למכירות שלי", הוא אומר בטון החלטי. "אבל זה מסייע לי לפתח את היצירתיות שלי כמעצב. זה כמו לנסוע על כביש מהיר, לעצור בתחנת רענון ולהמשיך הלאה בפול גז".
נקודת האור
עבודות היד. על אף שהחל את עבודתו על הקולקציה רק לפני כשלושה שבועות, מינקובסקי לא ויתר על עבודות היד, והדבר ניכר כמעט בכל פריט שעלה אל המסלול. כוחו של המעצב הוא ביצירת טקסטיל עצמאי, אם על ידי חיבור של אלפי סיכות ביטחון קטנות, שיצרו טקסטורה מנצנצת למרחוק, ואם זה במקרה של שמלת קשקשים בצבע חום מוקה, שהדגישה את גופה של הדוגמנית במשחקי שקיפויות. העבודה של מינקובסקי ראויה להערכה, אך אנו ממליצים לו לאמץ לעצמו כוח עזר צעיר ומרענן, שידע לקחת את עבודות היד העמלניות שלו למחוזות חדשים ויצירתיים יותר.
נקודות החושך
העומס. אם יש מוטיב מובהק כלשהו שליווה את התצוגה כולה, הרי שזוהי תחושת הכבדות וההעמסה שאפפה כל אחת מהשמלות שצעדו על המסלול. המשפט הנודע "פחות זה יותר" מעולם לא נשמע כאן, וקשה להאמין שאת כל הרבדים המוגזמים האלה הספיק מינקובסקי להוציא תחת ידיו בשלושה שבועות בלבד. העבודה הסזיפית של המעצב בהחלט מוערכת, אבל היינו מעריכים אותה הרבה יותר אם מינקובסקי היה יודע לשחרר את הדגם בזמן, כמה שלבים מוקדם יותר, ומינוס כמה אפליקציות.
העריכה. על אף ההסברים של המעצב בכל הנוגע לקונספט שהנחה אותו בעבודה על הקולקציה, התחושה שעלתה מצפייה בתצוגה היא שלא ממש מדובר בקולקציה, אלא באוסף עצום של שמלות שנועד להפגין את מלאי החומרים, הסבלנות והחריצות של המעצב. מבעד לכמויות סיכות הביטחון, הפאייטים, קשקשי הבד, אפליקציות הפרחים, האבנים וסרטי הסאטן, קשה היה להבחין בקו מובהק כלשהו שגיבש את כל אלה לכדי תצוגה.
