רגעים ספורים לפני פתיחת התצוגה של מותג האופנה קום איל פו נודע ל-Xnet כי המותג היקר לכל הדעות, שלא פעם זכה בביקורת על תג המחיר המצורף לאג'נדות החברתיות שלו, מתכנן להשיק ליין מוזל של בגדים. הלקוחות הוותיקות של המותג ודאי זוכרות כי בשנות ה-90 כבר ניסה המותג את קונספט הקו המוזל, אולם עם השנים הרעיון הלך והתפייד ומחירי הפריטים הלכו ונסקו.
עוד בשבוע האופנה בתל אביב
הקו המדובר יושק בהמשך השנה, אך הערב עלתה אל המסלול הקולקציה החדשה של המותג. בעוד התצוגות האחרות שנערכו היום הסתפקו בדוגמניות, בקום איל פו יישרו קו עם תשוקתם רבת השנים למתיחת הגבולות והייצוגים, והוסיפו לצד הדוגמניות גם נשים בשלות שצעדו על המסלול.
"הצוות שלנו קיבל החלטה אמנותית להוסיף לצד הדוגמניות הרגילות נשים אמיתיות", אומרת מאחורי הקלעים סיביל גולדפיינר, "ובאופן ספציפי, נשים מעל גיל 50 בעלות שיער לבן. נשים שלא צובעות את השיער שלהן הן אמיצות, הן מצהירות בפה מלא שהן לא מנסות להיראות צעירות יותר, הן שלמות עם מי שהן, זו אמירה פוליטית חזקה, אנחנו תמיד אוהבים לתת אלטרנטיבה לתעשיית האופנה כמו שהיא". קום איל פו לא הסתפקו באמירה זו, והוסיפו גימיק נוסף כאשר את התצוגה פתחה וסגרה מקהלת נשים שהרכיבה הדי.ג'יי אליוט (שהיתה אחראית על כל פסקול התצוגה) בשירת א-קפלה של הלהיט Royals של הזמרת לורד.
נקודות האור
תרגום הקונספט העיצובי. צוות העיצוב של קום איל פו עובד על פי נושא שנתי, אשר כל הקולקציות של אותה השנה סובבות סביבו. השנה, מספרת גולדפיינר, נבחר נושא הרגשות והאיכויות הנשיות שלא זוכות להערכה ונלקחות כמובנות מאליהן, בעיקר בכל הנוגע לצד המטפל והסועד של נשים – האישה כגוף מכיל שמפיק חום ואהבה. בפועל התבטאה ההשראה בגזרות סינר ששולבו בתוך הבגדים (מוצלחת במיוחד היתה טוניקת אריג ששולב בה פנל בצורת סינר) ובאבזור דמוי מטפחת לבנה א-לה אחות רחמנייה. זה היה יכול להיות קלישאתי ולהזכיר את קולקציית האחיות המפורסמת של לואי ויטון מקיץ 2008, אך פריטי הקולקציה עצמם היו חזקים מבחינה עיצובית ולבישים מספיק כדי להימנע ממראה תחפושתי.
משחקי השכבות. שילוב מוצלח בין פריטים מהוקצעים לסטיילינג מדויק יצר מראה שכבות לביש ואלגנטי, שכבר הפך למזוהה עם המותג. הפריטים היו חזקים ומקוריים בנפרד, והחיבור ביניהם רק הוסיף להצהרה האופנתית. אהבנו במיוחד את שמלות הסרפן בדוגמת המשבצות הפסטלית, את חולצות השיפון המשובצות והחולצות הגבריות הלבנות ששולבו מתחת לפריטים רבים, את מכנסי הברמודה ואת הז'קטים המפוספסים.
הצבעוניות. צבעי פסטל שהלכו והתגברו עד לגוני ביניים של טורקיז ירקרק וצהוב הפכו את התצוגה של קום איל פו למפגן של צבעוניות קיצית ונעימה. גם החשיפה של הגוונים השונים לאורך התצוגה יצרה תחושה הרמונית ומתעצמת.
נקודות החושך
האמירה החברתית. בפועל, לא נותר הרבה על הבמה מהקונספט המקורי והמכליל של "נשים אמיתיות". כל אלו שנבחרו לעלות אל המסלול היו בהירות עור ובעלות גזרה חטובה – לא ייצוג של נשיות על שלל צדדיה השונים. מבחינה בימתית, אין ספק שזו היתה החלטה נכונה שאף הפכה אותן לקבוצה מובהקת עם אמירה ויזואלית, שחוזקה על ידי ההחלטה להלביש את כולן בבגדים לבנים (בניגוד לאלו שלבשו הדוגמניות). מבחינת אמירה חברתית, קשה להגיד שקום איל פו מימשו את ההבטחה לשבור את השגרה האסתטית.
הפינאלה. כחצי שעה לפני העלייה למסלול התעורר ויכוח בין יועצות המותג, ביניהן הסטייליסטית מעיין גולדמן, לבין מפיק שבוע האופנה מוטי רייף. על הפרק עמד סיום התצוגה: להעלות את "הנשים האמיתיות" להשתחוויה עם פרחים בזרועותיהן או לא. "זה הכי יכנע, זה ארכאי, כמו תמי בן עמי שמגישה פרחים באירוע של ויצו", זעק רייף, בעוד גולדמן מנסה לשכנע אותו לדבוק בקונספט שעליו החליט הצוות הקריאטיבי של המותג. היא ניצחה בוויכוח, וחבל שכך. אם התצוגה היתה מסתיימת בחזרתן של בנות המקהלה אל המסלול, במקום בעלייתן של הנשים הבוגרות עם פרחים, היה נשמר אפקט הקוליות עם הקריצה ששלט בתצוגה אך בסופה גלש למחוזות הקיטש.
יעל רגב
