>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
לפני כשבועיים הוקרן במסגרת פסטיבל סרטי האופנה ASVOFF
במרכז לאמנות פומפידו בפריז, הווידיאו-דאנס הקצר Calypso, סרטם של הסטייליסטית טניה ג'ונס ובן זוגה, צלם האופנה האיטלקי סטפאנו גלוצי, שנוצר בהשראת עבודת המחול של הכוריאוגרפית הישראלית נעה שדור.
Calypso
מאז נוסד בשנת 2008 על ידי בלוגרית האופנה המשפיעה דיאן פרנה, הפך ASVOFF לאחד הפסטיבלים החשובים והבודדים בעולם לסרטי אופנה. סרטם של ג'ונס וגלוצי יוצג גם בינואר הקרוב בברצלונה, במסגרת אסופת סרטים נבחרת מתוך הפסטיבל.
זהו שיתוף הפעולה השלישי בין שדור לג'ונס, חברות קרובות שלמדו יחד בתיכון עירוני א' בתל אביב - ג'ונס במגמה לאמנות פלסטית, שדור במגמה לקולנוע ומחול. בשנים האחרונות הן החלו לשתף פעולה, כאשר ג'ונס מתפקדת כמעצבת התלבושות בעבודות המחול של שדור. Calypso הוא עבודתן המשותפת האחרונה, במופע שיעלה בחודש הבא במרכז סוזן דלל בתל אביב.
כבר תריסר שנים שג'ונס, 31, חיה באיטליה ופועלת כסטייליסטית בכירה במוסף האופנה D של היומון החשוב לה רפובליקה. אל איטליה, פירנצה ליתר דיוק, הגיעה בגיל 18 בעקבות עבודתה של אמה, מעצבת האופנה המיתולוגית תמרה יובל ג'ונס, ששבה באותם ימים לעבוד עם מעצב האופנה האיטלקי רוברטו קוואלי. האם היה זה תכתיב גנטי ידוע מראש? ג'ונס בספק. "אני מאמינה שמשהו מתוך הבית חדר אליי ואל אחותי הצעירה ג'ואנה, אבל אני לא יודעת להסביר איך ומה", היא מספרת.
אבל פירנצה היתה משעממת מדי לנערה בת ה-18. היא החליטה לעשות קורס צילום וחודשים ספורים לאחר מכן עקרה למילאנו, שם גם הכירה את בן זוגה ב-11 השנים האחרונות, צלם האופנה סטפאנו גלוצי. מאז הם משתפים פעולה יחד בהפקות אופנה ל-D וכן בקמפיינים שונים. "אני וסטפאנו חיים על הקו מילאנו-פריז ועובדים טוב", אומרת ג'ונס. "עכשיו אני משתתפת גם ברבעון חדש בשם Studio, שמחבר בין פוליטיקה, אמנות, תרבות ואופנה. אבל יש הבדל בין מוסף שבועי המתפרסם בעיתון יומי לרבעון אופנה. זה קהל אחר. אני יוצרת מתוך ידיעה שעליי להגיע לאנשים, אבל אני לא מנסה לרצות את כולם, אלא לעניין את עצמי. למזלי, העובדה שאני סטייליסטית על בסיס פרילאנס, שעובדת במספר מקומות, מאפשרת לי לעשות משהו אחר בכל מגזין. אני תמיד אומרת שיש את העבודות שמהן חיים, כמו עבודה לחברות אופנה דוגמת פינקו, מקס מרה ופטריציה פפה, שעבורן אני משמשת כיועצת, לבין כתבות אדיטוריאל, שפונות יותר לנשמה. אני מאמינה שכאשר אתה עושה רק עבודות מסחריות - אתה נעשה שטוח".
איזה הפקות אופנה שראית לאחרונה עוררו בך עניין?
"מאוד אהבתי את הפקת המחוכים שצילם סטיבן מייזל עם הדוגמנית סטלה טננט בווג האיטלקי. בעיניי זו אחת ההפקות הטובות של מייזל בשנים האחרונות. כמו תמיד, הרפרנס שלו מאוד ידוע. הוא לא ממציא. אבל צריך לקחת את ההפקה הזו כהשראה. אני לא רוצה לחזור לנשים במחוכים, אבל כן מעניין לבחון את הנושא הזה מבחינה אסתטית".
בשתי העבודות הקודמות של הצמד ג'ונס את שדור, הרכיבה ג'ונס את התלבושות לרקדניות מ"רדי מייד" (בגדים מוכנים שליקטה והתאימה לצורכי המופע), אולם הפעם התהליך היה מורכב יותר. ג'ונס יצרה ארבע מערכות לבוש לרקדניות בהשראת דימויי נשים מארבע תקופות שונות בהיסטוריה: רקדניות קאן קאן של תחילת המאה, מרילין מונרו, שנות ה-50 ולהיט שנות ה-80 - סרט הקולנוע פלאשדנס. כולן זכו לטיפול אישי מידיה, כולל שיבוץ רקמות מיוחדות עליהן שקדה שעות רבות.
"זה כמו דיאלוג בין נשים על נשיות", מסבירה ג'ונס את הרעיון שהנחה אותה בעיצוב התלבושות למופע. "זה הזכיר לי מסע שמתחיל בגיל העשרה ולא מסתיים לעולם, קלישאות שמלוות כמעט כל אישה. לא היה ניסיון לחקות תקופה, אלא להראות קפיצות עדינות בזמן באמצעות הבגדים".
תהליך העבודה השוטף של ג'ונס מול שדור נעשה בהתכתבויות אינטרנט רבות, שלוו בשיחות עמוקות, והצגה של רפרנסים ממגזינים ישנים ומסרטי קולנוע. "הגעתי ארצה ארבע פעמים עד שבאמת נכנסתי לזה", מסכמת ג'ונס את התהליך.
היה מעניין אותך לפתח את עיצוב התלבושות למחול לאופנה לבישה?
"אני לא מעצבת, אני סטייליסטית. אני מבשלת עם מה שיש במקרר, ולא מתיימרת לגדל ירקות. אני חושבת שהעבודה של סטייליסט ומעצב היא מאוד שונה, ורואים את הגלישה הזו ברמה של הקריאטיביות בבתי האופנה. למשל, הקולקציות של איזבל מארה ובלמן נראו לאורך מספר עונות אותו הדבר, כיוון שעמנואל אלט (כיום עורכת ווג פריז, א"י) היתה אחראית בזמנו על הסטיילינג של בלמן, והיא הביאה איתה לתוך בית האופנה השפעות דומיננטיות מבחוץ, למשל מאיזבל מארה".
יש לך קווים אדומים כסטייליסטית?
"אסור שלסטייליסט יהיו קווים אדומים. קו אדום זו סגירת דלת. אני חושבת שאחד הקשיים שהיו לי כשהגעתי לאיטליה היה קוד הלבוש המקומי. למישהי שמגיעה מישראל, מקום שבו אנשים מתלבשים איך שהם רוצים, פתאום דווקא השחרור הישראלי הזה עבד לטובתי. אז לא סוגרים את הכפתור האחרון בז'קט".
היית מצלמת הפקת אופנה עם ילדות בנות עשר?
"תלוי מה מחפשים. כל הרעש סביב המגמה הנוכחית היא תקשורתית בלבד. מסתובבות 1,500 מגמות אופנה בו זמנית, וכל אחד עושה מה שהוא רוצה. אין חוקים. בשנים האחרונות יצא לי לעבוד עם דוגמניות בנות 15 בעבודות הראשונות שלהן. הרגשתי שאני לא מקבלת מהן כלום, ולכן לאחרונה החלטתי לפנות לדוגמניות בוגרות יותר, כאלה שהיו פופולריות בשנות ה-90, כמו כריסטן אוון וטאשה טילברג".
