בשנת 1982 שחררה חברת האופנה טופר את הסלוגן "העולם שייך לצעירים" וחשפה את האמת הגדולה של התרבות המודרנית. אכן, העולם שייך לצעירים ומי שמזדקן אינו רלוונטי יותר. ובכל זאת, סיסמאות לחוד ומציאות לחוד. דווקא בעולם האופנה המשתנה תדיר זוכים המעצבים הוותיקים לכבוד ומעמד בלתי מעורערים.
ביום חמישי האחרון קיימו המעצב גדעון אוברזון ובתו המעצבת קארן אוברזון את תצוגת הקיץ המסורתית שלהם. אוברזון האב, מוותיקי תעשיית האופנה הישראלית, נראה צעיר וחיוני מאי פעם. ואם הוא מסמן את חוד החנית המקומית, מקבילו העולמי הוא ללא ספק קרל לגרפלד – שניהם החלו לעצב בגיל צעיר מאוד ונחשבו מיד להבטחה ולבעלי כשרון פנומלי; שניהם נמצאים בכותרות לאורך עשורים; ושניהם שומרים על מראה נערי וממשיכים לעצב בגאון. קבלו אותם ראש בראש: זקן השבט הבינלאומי מול המקומי, אחד מהם מוכיח שאפשר להזדקן בכבוד ואילו השני יוצא אט-אט מהאופנה.
הקולקציה
השוואת הקולקציות האחרונות של שני המעצבים מוכיחה כי בעוד על איכות בגדיהם של השניים אין ויכוח, לגרפלד מצליח לשמר את מורשת העיצוב שקדמה לו אך גם להצעיד את חזונו קדימה לעבר העתיד. אוברזון, לעומתו, קצת קפא על שמריו.
הסגנון הקלאסי-אלגנטי שהוצג בתצוגת הקיץ של אוברזון אולי תואם את טעם לקוחותיו, אך הוא אינו תואם את זמננו. גם כשהוא מנסה לשלב בבגדיו טרנדים עכשוויים כמו בלוקים של צבע ופסים רחבים בסגנון פראדה, או לחלופין בגדי תחרה לבנים דוגמת אלה שיצרו דולצ'ה וגבאנה, התוצאה ארכאית ולא חדשנית. מעמדו הרם של המעצב נגזר ממניין שנותיו בתעשייה, ולא מיכולתו להתקדם עם צו האופנה.
כנגד זה ניצבת תצוגת קולקציית הריזורט של שאנל בעיצובו של לגרפלד, שנערכה בשבוע שעבר. הקולקציה אומנם מיועדת גם היא לעשירים השבעים, אך היא מצליחה לשלב בין ישן לחדש ובין פריטים איקונים המזוהים עם בית האופנה לרעננות עיצובית מחויכת. לגרפלד מוכיח, אחת ולתמיד, כי כתב יד ייחודי אינו מתיישן עם השנים.
הוותק
גדעון אוברזון נולד ב-1943 באיטליה. הוא למד בבית הספר של איגוד האופנה העילית בפריז והחל לעצב ב-1961, כשחזר לישראל. כבר ב-1962 זכה בפרס מכון הייצוא וסומן כמעצב מבטיח, וב-1968 פתח את בית האופנה הראשון שלו. הקריירה הארוכה של אוברזון רצופה פרסים וציונים לשבח. לצד הקו העצמאי שלו הוא עיצב עבור חברות האופנה ניבה, בגד עור, רוזן, משכית ואחרות, הקים מפעל בגדי ים בשנות ה-80 והתחרה על השליטה בתחום מול חברת גוטקס הוותיקה. ב-2002 הפך להיות גם המעצב הראשי של גוטקס, במקומה של מייסדת המותג לאה גוטליב, ונשאר בחברה עד 2009.
קרל לגרפלד נולד עשור קודם, ב-1933, בהמבורג שבגרמניה. הוא עבר לפריז כשהיה נער צעיר, והחל לעצב ב-1955. כבר בתחילת דרכו המקצועית זכה בתחרות עיצוב וקיבל מיד הצעה למשרת אסיסטנט בבית האופנה בלמן, שאותה עזב לאחר שלוש שנים. אז עבר לבית האופנה פאטו, שבו שימש כמנהל האמנותי ועיצב קולקציות קוטור. ב-1961 החליט להתמקד בבגדי רדי-טו-וור, והפך לעצמאי. אחד מבתי האופנה ששכרו את שירותיו היה קלואה הצרפתי, שם תיפקד על תקן המנהל הקריאטיבי. ב-1967 חבר לבית האופנה פנדי, שבו הוא מתפקד כמנהל הקריאטיבי עד היום. ב-1983 מונה גם למנהל הקריאטיבי של שאנל, ואף הקים קו עצמאי הנושא את שמו.
הלוק
שני המעצבים שומרים על נעוריהם בקנאות. לאוברזון גזרה דקיקה וזקופה המרמזת על פעילות גופנית מסודרת, והוא שומר על מראה איטלקי קלאסי של מכנסי ג'ינס כהים, חולצות מכופתרות מודפסות ומוקסינים מעור. שיערו האפור מלא וגזור בקפידה, ואת עיניו מקשטים משקפיים אדומים המשווים לו מראה שובב.
לגרפלד, לעומת זאת, הוא דמות ציורית מהמעלה הראשונה. בשנות ה-90 היה שמנמן ועטה חליפות אוהליות של מעצבים יפניים כיוז'י ימאמוטו, אך בשנת 2000 החל משטר דיאטה במטרה להידחס לחליפות הצנומות שעיצב הדי סלימן לדיור ועתה הוא צנום מתמיד (ב-2002 אף פרסם ספר בשם "הדיאטה של קרל לגרפלד"). משקפיים כהים, קוקו לבן, צווארונים לבנים מוגבהים וכפפות עור של אופנוענים הפכו לסימני ההיכר שלו.
סגנון החיים
דינה וגדעון אוברזון הכירו מילדות ונישאו כשהיה בן 19. הם עזבו לפני כשנתיים בית רחב ידיים ברמת השרון ומתגוררים כעת במתחם סיטי וילג' בצהלה, בדירה שעיצבה עבורם בתם דנה. הדירה מאובזרת בחפצי אמנות כגון ציורים של יגאל תומרקין. בני הזוג אוברזון ידועים כמארחים ואוהבי חברה, אך בתחום האופנה לא נקשר שמו של המעצב למילייה זה או אחר ולא ידוע על קשרי חברות עמוקים שיצר עם העוסקים בתחום.
גם לגרפלד החליף בשנים האחרונות את אחוזתו הענקית ברובע דה ל'אוניברסיטה בדירה בשכונת קווי וולטייר שבגדה השמאלית בפריז, המורכבת מארבע דירות שחוברו יחדיו. הקומה העליונה מאובזרת ברהיטים מעוצבים ובחפצי אמנות, ובקומה התחתונה נמצאת ספרייה ענקית. בניגוד לאוברזון, לגרפלד אינו טיפוס חברתי ואף מציין זאת בעצמו. סיפור האהבה היחיד שנקשר בשמו היה בתחילת שנות ה-70, עת התאהב בנער שעשועים צרפתי בשם ז'ק דה באשה, שנפטר מאיידס ב-1989. לגרפלד טען כי יחסיהם אפלטוניים.
שיתופי הפעולה
לפעמים נדמה כי אוברזון שואב את הריגוש האמיתי משיתופי פעולה עם חברות ואנשים שונים. הוא מלמד בשנקר, שם השיק פרויקט עם בוגרי בית הספר בשנה שעברה, ועבד גם עם קבוצת נשים אתיופיות. ב-2010 הוא הספיק ליצור כיסויים מסוגננים למחשבי hp ולעצב דלתות לחברת רב בריח, שטיחים לחברת כרמל, מוצרים עבור חברת כיתן ומשקפי שמש.
גם לגרפלד חובב שיתופי פעולה, וב-2004 היה חלוץ המעצבים שיצרו קולקציה עבור H&M. מאז הספיק לעצב עבור המותג האיטלקי הוגאן ועבור נעלי רפטו, ולשתף פעולה גם עם סקיי TV, שוורצקופף, נבחרת הכדורגל של צרפת, חברת שמפניה ועוד. לאחרונה עיצב בקבוקי דיאט קוקה קולה המעוטרים בדמותו וביים סרטון עבור ארטיק מגנום עם השחקנית רייצ'ל בילסון.
המוזה
למרות שאוברזון נמצא בחוד החנית של מעצבי האופנה הישראלים, הוא אינו מזוהה עם מוזה זו או אחרת. כמעצב ותיק הוא עבד עם מיטב דוגמניות הארץ, בין היתר עם תמי בן עמי, אך באופן כללי נוטה טעמו לדוגמניות בעלות מראה אירופאי קלאסי עם גזרה דקיקה וגבוהה. זכורה במיוחד הכרזה המעט אירוטית של קולקציית בגדי הים שלו בכיכובה של הדוגמנית פזית כהן
מ-1987. בשנים האחרונות עבד רבות עם הדוגמנית נופית שבח.
בניגוד מושלם לאוברזון, כשמקישים בגוגל את המילים "קרל לגרפלד" ו"מוזה" מופיעות מיד כ-1,590,000 תוצאות. המעצב נוהג להיצמד למוזה, לטפח אותה, ולעבור הלאה ברגע שהוא מואס בה. הדוגמניות קלאודיה שיפר ופרייה בהה אריקסן, הזמרת לילי אלן והשחקניות מישה ברטון, לייטון מיסטר, רייצ'ל בילסון ובלייק לייבלי הן רק חלק מהרשימה הארוכה. גם בדוגמנים גברים הוא נוהג באופן דומה, וב-2009 נטש את בראד קרואנג, שהיה נושא ספר צילומים שיצר, ועבר לדוגמן הצרפתי בפטיסטה ג'יאביקוני.
הנמסיס
שני המעצבים אוחזים בסיפור נמסיס מיתולוגי ברזומה שלהם. לאוברזון מיוחסת יריבות עם המעצב ג'רי מליץ, ולמרות ששניהם טענו לא פעם כי מעולם לא היה ביניהם סכסוך, הם נחשבים לצ'ילבות של התעשייה. האגדה מספרת כי שני המעצבים היו חברים, עד שב-1964 ביקש אוברזון ממליץ, שהיה מעצב טקסטיל, לעצב עבורו בדים. האחרון מתח ביקורת נוקבת על בגדיו של הראשון וכך הסתיים הקשר ביניהם.
במקרה של לגרפלד, הנמסיס הוא לא אחר מאיב סאן לורן האגדי. השניים נפגשו בגיל צעיר, לגרפלד בן 21 וסאן לורן בן 18, בתחרות איגוד הצמר העולמי. שניהם זכו – לגרפלד בפרס המעיל וסאן לורן בפרס שמלת הקוקטייל, והפכו מיד לחברים קרובים. אך עם השנים הפכה החברות ליריבות, אולי בעקבות התחרותיות בענף האופנה. הקרע הסופי, אומרות השמועות, נקשר בשם אהובו של לגרפלד ז'ק דה באשה, שהיה חבר של שניהם.
