השנה: .1961 מונית צהובה עוצרת בשעת בוקר מוקדמת בשדרה החמישית בניו יורק, ליד חנות הפאר טיפאני. יפהפייה שברירית בשמלה שחורה אלגנטית נשלפת מתוכה. היא לובשת כפפות שחורות ארוכות, לצווארה ענק פנינים ואת עיניה מסתירים זוג משקפי שמש שחורים גדולים. ביד אחת היא אוחזת כוס קפה חד פעמית ובשנייה קרואסון עטוף בשקית. האישה הצעירה מתבוננת ברעב בחלון הראווה ונוגסת בחוסר תיאבון בקרואסון. קאט. זוהי הפתיחה של "ארוחת בוקר בטיפאני", שהפך לסרט פולחן של חובבי האופנה והנציח שני אייקונים על-זמניים: כוכבת הקולנוע אודרי הפבורן והשמלה השחורה הקטנה. לרגל יום הולדתה ה-85 של השמלה השחורה, חזרנו אחורה לחקור את שורשיה וגלגוליה לאורך השנים. פרק ראשון בסדרה: כך הכול התחיל.
שנות ה-20-30: קוקו שאנל – מהפכנית שמקדימה את זמנה
ב-1926 יצרה קוקו שאנל שמלה שחורה באורך הברך בגזרת A, שהייתה מחויטת ונינוחה בעת ובעונה אחת, ואפשרה לנשים שהיו חנוטות עד אז בשמלות מחוך ארוכות ומסורבלות לחשוף רגליים ולהרגיש מודרניות ומשוחררות. הבחירה בשחור, שהיה מזוהה עם בגדי אלמנות או נזירות, הייתה נועזת וחדשנית והרימה לא מעט גבות, אבל הדגם החדשני התקבל בזרועות פתוחות וכבש את לבן של נשות אירופה וארה"ב. מהרגע בו גילו נשות העולם את ההמצאה שמאפשרת להן להיראות תמיד במיטבן, הלכה השמלה השחורה וביססה את מעמדה בראש סולם העדיפויות האופנתי. בשנות ה30- הכריזה ווליס סימפסון, הדוכסית לבית ווינדזור שהייתה אז אייקון אופנה, ש"אין דבר אחר ללבוש מלבדה".
שנות ה־40: אדית פיאף – הסגפנות של תקופת המלחמה
מלחמת העולם השנייה גורמת לירידה תלולה באיכות החיים ולצורך בפתרונות חסכוניים. מעמדה של השמלה השחורה מתחזק בהיותה אופציה פשוטה, אלגנטית וזולה למי שידה אינה משגת, כמו גם אלטרנטיבה לא מנקרת עיניים בעבור נשות העשירון העליון. עידן הפילם נואר מחזק את מעמדה, ושחקניות הוליוודיות כג'ואן קרופורד וגרטה גרבו בוחרות בה כבגד אולטימטיבי להעצמת הופעתן הדרמטית. מי שהפכה את השמלה השחורה לחלק מאישיותה ולאייקון צרפתי היא הזמרת המיתולוגית אדית פיאף, שנהגה לעמוד בשמלה שחורה פשוטה על במה חשופה כשאלומת אור מכוונת אליה. השילוב של קולה העוצמתי והופעתה הדרמטית הפך את השמלה לסמלה המסחרי ולשם נרדף לשיק צרפתי.
בפרק הבא: סופיה לורן, ז'קלין קנדי וקתרין דנב בשמלה שחורה קטנה.
