למרות שלעתים אני נהנית לפנטז על עצמי הופכת למרתה סטיוארט המקומית (רק בלי להעלים מס), הלחץ הקל בחזה וקוצר הנשימה לעת ליל מבהיר לי שדרך ארוכה עוד לפני. לא נעים להודות בזה (והרי ברור שהמשפחה קוראת), אבל הפסח הזה הצליח להלחיץ אותי. לפני כמה חודשים אח שלי הרים טלפון והזכיר לי שאמרתי שהשנה אני מארחת. זיכרון סלקטיבי, מה לעשות. הרמתי את הכפפה אחרי תקופה שבה אני נהנית בטירוף לארח (ומתלהבת מהאפליקציה דוּדל, עליה כתבתי ב"שישה לששי"), ואיכשהוא יצא שהגענו לסך של 24 אנשים.
בכל שנה באות אלינו שתי המשפחות ליום ההולדת של הילדים, ובזכות טבלאות מפורטות עד מופרעות (לדעת חברותי, לדעתי זה הכי שפוי) למדתי שלבשל ל-35 אנשים זה ממש לא עניין גדול, והנה אני משלימה עם הסטייה/נטייה שלי וחושפת אחת לדוגמה:
רשימת הבישול שלי. הכי חשובה עמודת ה"אחרי": מסקנות לשנה הבאה. ויש עוד עמוד קניות
כדי לשמור על שפיות צריך לפרק את הארוחה למה יש לאדם הסביר בצלחת. בארוחה שלפנינו בניתי על קערת מרק, שתי פרוסות פשטידה, שני סלטים, קינוח אחד. משביע את הדעת ואת הבטן. אם מניחים שבפשטידה יש 12-16 פרוסות, מבינים שזה מספיק. לפי הכוח שלי יומיים לפני אני מחליטה אם לאפות בעצמי או לקנות. הוספתי פסטות (ואחר כך ברגע של חולשה תירסים, שלא נאכלו) לילדים, וזו בהחלט היתה כמות מספקת. במקרה הזה מדובר על ארוחה חלבית, מוגשת בסגנון בופה, בשעה מאוחרת יחסית, שבה לא צריך לפוצץ אנשים - הם עוד צריכים לנהוג הביתה. עבור 24 אנשים שאוכלים ואוכלים הרבה לפני האוכל, נראה לי שלארוחה יספיקו מנה בשרית אחת, תוספת, סלט וקינוח. ושיהיה קצת מבחר.
אבל להושיב את כולם לשולחן? בדירה של פחות ממאה מטר?? אתגר. לפחות צלחת פסח מעוצבת ויפהפייה רכשתי.
צלחת פסח "וולקאנו", של סהר בצרי. רדיד סיליקון וזכוכית עדינה
אני רוצה לגעת קודם כל בסוגיית הכלים: פסח הוא לא רק חג האביב - הוא גם חג הזבל. לא תספיקו לומר "ולא-סיפק-צרכינו -במדבר-ארבעים-שנה" וכבר עשרות אלפי אנשים יקנו ויזרקו מליוני כלים חד-פעמיים, שלא רק שייקח להם מאות שנים להתכלות, אלא גם יעלו מאות שקלים. ולא, זמני ההִתכלות אינם הכל. גם העובדה ש-30 איש מחסלים מאה כוסות פלסטיק היא שיקול, וגם אלפי המשאיות שייסעו לאתרי האשפה עם השקיות. על תופעת צרכנות היתר כתבתי בפוסט על סידור הבית, מהמשפחה שלי ביקשתי להימנע ממתנות ובמקום זה הפלתי על כל אורח תיק בישול כלשהו - ובאמת יש הרגשה בחג הזה שכולם מאבדים את הצפון בקניות.
ולא שהחג יצא לי זול. אבל החלטתי שאני מפעילה שיקולים של כדאיות: לקנות עכשיו דברים שישמשו אותי (ועוד איך!) בעתיד, במקום לאסוף הכל מאלפי מקומות. אם זה שולחן מתקפל (150 שקל), עוד ארבעה כסאות מתקפלים (90 שקל!) או סט כלים, כולל כוסות, ל-24 אנשים (252 שקל!!!), שבזכות היותם מזכוכית אוכל גם להגעיל אותם בעתיד אם אצטרך.
שולחן עורך
לפני תשע שנים אירחתי את ליל הסדר הראשון שלי (בתמונה למעלה). היינו 21, נדמה לי. הכל היה נפלא ויפה, את הכלים הביאה חמותי וצבעי השולחן היו לבן וזהב. מה שהכי זכור לי מהלילה ההוא, מעבר לזה שבשנייה האחרונה נזכרתי בכל מיני דברים "קטנים" כמו חרוסת, כרפס, ביצים ועוד דברים שלא נחשבים אבל ממלאים אותנו לפני האוכל, הוא שנשאר המווון אוכל. כמות האנשים הלחיצה אותי (היה לי רק ילד אחד בן חצי שנה ועדיין לא למדתי לערוך רשימות מפורטות להסעדה המונית) והתבשיל העיקרי לא הצליח. אבל השולחן היה מקסים, בלבן וזהב, צבעי כלי הפסח של חמותי. על כל צלחת הנחתי אגוז מלך על קליפתו, בו קדחתי חור (כן, גם בעיני עצמי אני פסיכית לפעמים) והשחלתי פתק עם השם על חוט זהב. סידורי הפרחים היו לבנים, עם אצטרובלים שריססתי בספריי זהב (מוצר חובה בכל בית!).
שתבינו, עריכת שולחן היתה סוג של הפרעה בשנות העשרים שלי - יש מצב שהוצאתי שליש מהרווחים שלי מרדיו וטלוויזיה על ארוחות שחיתות, מחזיקי מפיות, מפות שולחן וכל מיני קשקושים אחרים. אפילו קיבלתי במתנה ספר המוקדש לסידורי שולחן בשםTable Chic, שאותו השאלתי למישהו ברוב טפשותי לפני עשור ומאז לא חזר (אם יוחזר עד סוף החג יש מצב למחילה).
השנה אני הולכת על בטוח. קודם כל אני מזכירה לעצמי בכל הזדמנות (ובכל רצון לסטות ולשנות ולהוסיף) שיש מספיק אוכל. שאחרי מצה, ביצה, תפוח אדמה (אחותי החורגת), חרוסת (בת דודה שלי), חסה, עוד מצה, ואחרי מרק עוף עם קניידלך (אשתו של אבא שלי) ואחרי קציצות דג (אלוהיות, דודה שלי) וקציצות פרסה וכבד קצוץ (גם הדודה) - לא נשאר מקום לאוכל. באמת. מספיק שתהיה מנה עיקרית (אוקיי, שלוש: אני צלי ופילאף וגיסתי עוף לילדים) תוספת (גיסתי) וקינוחים (בת דודה שלי ואשתו של בן דודה שלי) בקטנה, כדי שכולם ישכבו על הספות (שאלוהים יודע איפה אני אתקע אותן) ויטפחו על בטנם בסלידה עצמית של "כמה אכלנו".
הלחץ נבנה בעיקר משני אתגרים: איך זה יתבצע ואיך זה ייראה.
כדי לענות על השאלה הראשונה שמחתי על כך שהכנתי כבר לפני שנים שרטוט של הבית שלי. יתרונות של מעצבים. לשולחן האוכל המתארך שלנו, שיכול להושיב 10, נוסף שולחן מתקפל חדש, אחד מושאל מחברה ועוד אחד מהשכן החתיך מלמטה. סוגיית הכסאות (וכאן אנחנו מתחברים לנושא השני - אני שונאת שכל כיסא נראה אחרת אבל אין לי תקציב לכסות את כולם בבד סטייל אולם חתונות) גם היא נפתרת בעזרת גירוד מכל הבא ליד, השאלה מהשכן והתעלקות על אח שלי. שמעון השכן מלמעלה הבריז לי עם ערימת כסאות הפלסטיק שלו, כשברוב חוצפתו החליט גם השנה לארח את הסדר. אמרתי לו שאנחנו חייבים לסכם על שנה-שנה, אחרת זה לא יילך. אני גם בונה עליו אם יחסר אוכל.
וכאן מתחיל החלק הכיפי.
החלטתי ללכת השנה על שילוב של סגול וירוק. ההחלטה התקבלה די מהר, כנראה בהשפעת פרויקט שאני עובדת עליו עכשיו בפתח תקווה, כי סגול אינו בדרך כלל פייבוריט שלי, אבל אני מתעסקת איתו כל כך הרבה שהוא פשוט נתקע לי בראש, ואחרי הכל, עם פרחים סגולים (ליזיאנטוס למשל) אפשר ליצור אפקט מרשים וחגיגי. כשחיפשתי שולחנות בסגול וירוק מצאתי שולחן שעוצב לאחת הארוחות הרשמיות של ברק אובמה (כן כן):
צילום: Lynn Sweet.
כשהיקשתי ירוק וסגול בחיפוש בפינטרסט (אלא מה) הנה מה שמצאתי:
חסה!
הרעיון של סידור פרחים עם כרפס מצא חן בעיני מיד! המשכתי לחשוב על חסות סגולות, בתקווה שיחכו לי כאלו מהממות אצל הירקן ביום חמישי או ששי:
חסות סגולות
ואז החלטתי ללכת על סידור של ירקות. נוסיף לחסות קצת גבעולי ריחן סגולים (שאפשר למצוא אצל הירקן, בחנות הפרחים וגם אצלי בחצר הבניין!), ובתור פרחים - ארטישוקים. ואז הראתה לי מאשה, לקוחתי היקרה, צילום מתערוכת הפרחים שהיתה ברעננה בדיוק לפני שנה, של סידור מהמם (של ברוך נוטוביץ', מתברר) ובו ארטישוקים:
ממש חטפתי שוק! מתוך תערוכת הפרחים ברעננה, מיכל הפקות. צילום: מקסין לויטה
אילו היו ברשותי זמן ותקציב לא מוגבלים, הייתי מזמינה לי כמה אוחזי כרטיסי שמות שכאלו לשים על הצלחות:
ארטישוק ניר של imeon, שזה נועמי אחורנית..
נועמי מכינה עוד פריטי נייר מהממים לגמרי ואפשר לקנות אותם, אולי לחג הבא, בחנות שלה.
האמת, מאז פורים התגעגתי לנחלת בנימין. אצתי רצתי לשם וקניתי עשרה מטרים של בד אורנגזה סגולה, ומצאתי בד דמוי רשת שישמש כראנר ירוק. קניתי ממנו ארבעה מטרים וחתכתי אותו לרצועות של 50 ס"מ, שיהיה יפה במרכז השולחן. באיקאה קניתי כוסות סגולות לנרות (שבעה שקלים לאחת. האמת, לא קניתי מספיק) וכמה עציצים סגלגלים (12 שקלים אחד). דווקא שני כלי הזכוכית הסגולים המהממים (אחד מהדודה של הגפילטע, השני מהבן שלה) נעלמו לי ואין לי מושג לאן.
סגול וירוק בחזרה גנרלית ראשונה
בשבת טיילנו בנחל השופט, והפריחה של כליל החורש סיפקה לי את הצבע החסר:
כליל היופי של האביב בנחל עין השופט
נזכרתי במפיות בד נתלשות מגליל (כמו מגבות נייר!), שקניתי לפני כמה חודשים, שאמנם אחרי שימוש וכביסה אאלץ לגהץ אותן (הזוועה!), אבל הן מוסיפות נגיעת צבע מקסימה ומורידות עוד קצת זבל (למרות שמוסיפות כביסה, אני יודעת):
הבדים נגזרו אחרי מדידות וחישובים קפדניים של אורכי שולחנות. סגול עמוק, ירוק תפוח וורוד עז
חיפשתי עוד סידורי שולחן ופרחים בצבעים האלו ומצאתי סידור מרכז-שולחן בסגול וירוק מתוך הבלוג של מארגנות הפרחים משיקאגו, סקארלט פטל:
סידור פרחים מלכותי בסגול, ורוד, כחול וירוק. צילום: Scarlet Petal
ועוד סידור שולחן סגול-ורוד-ירוק:
בבלוג המעולה הזה של שפית המתוקים מלודי ברנדון (היש שם אמריקאי יותר מזה?) תמצאו סידורי פרחים וארגוני שולחן מלאי חן, כולל שיתופי פעולה מרשימים עם חברות שהן מעצבות גרפיות:
מתוך My Sweet and Saucy. באיי תנועה באם המושבות יש המון לוונדר. לא אני אמרתי
בבלוג החתונות המעוצב ביותר של "סטייל מי פריטי" תמצאו סידורי שולחן ובכלל רעיונות נפלאים. כשאני משוטטת שם אני לא יודעת אם האמריקאים האלו משוגעים על כל הראש או פשוט משקיענים בצורה מעוררת השתאות.
לסיום עוד כמה רעיונות: סידור שולחן מרכזימענפים של עצים. אפשר להתיז עליהם קצת ספריי בכל צבע - זה מאוד מרשים.
אם אתם בעניין של כסאות אחידים אפשר לתלות עליהם משהו נחמד, כמו כאן:
נחמד, אבל למי יהיה זמן לזה? צילום: אליז הול
מתוך בלוג החתונות, צילום של אליז הול. בסיום הסיבוב בנחלת בנימין מצאתי את "שוקה" - חנות צעצועים חדשה יחסית, בה קניתי את המתקן המטורף הזה ל"עיצוב ביצים". למי שיש סבלנות (ואין יותר מדי אורחים) אפשר להגיש לילדים ביצים קשות בצורת ארנבונים, מכוניות, דובים ומה לא.
ביצה בצורה של ארנבת!
גם לעיצוב השולחן אני ממליצה לבחור קודם כל הרכב של שלושה צבעים בערך. הוא יכול להיות מבוסס על הכלים שיש לכם או על המפות, ואפשר לשדרג כל שולחן בעזרת מפיות נייר יפות, קצת סרטי סאטן, בדים, ניירות ופרחים או ענפים, אפילו מהשכונה. בשבועות האחרונים אספתי מרחובות העיר ענפים של עצים פורחים שנגזמו, שקישטו לי את הבית למשך כמה ימים. כך, גם במותם הסבו למישהו אושר גדול (באיי התנועה של אם המושבות יש המון לבנדר פורח, אבל לא שמעתם את זה ממני). ב-Xnet היו כמה כתבות על זה בשבוע האחרון. כרגיל, בלוח שלי בפינטרסט תמצאו עוד תמונות של סידורי שולחן (רובם בסגול וירוק, מה לעשות), ורעיונות מקסימים לפתקי שמות.
ותסלחו לי על הדביקות, אבל אחרי השולחן היפה והאוכל הנהדר, אין כמו מפגש משפחתי המוני לשמח לבב אנוש. ליום ששי הכינותי מראש, ברוח לילות הסדר של הצד של האיש, חידונים נושאי פרסים (טופי במקום אגוזים. הורס את השיניים באותה המידה), כמה בקבוקי יין והרבה מצברוח טוב. את התמונות מבטיחה להעלות פה (אולי יחד עם התמונות מפורים שאני עוד חייבת לכם) אחרי החג.
חג אביב שמח!
רונית
