הדרך להחזיק בחיים את המאבק על שחרורו של חייל צה"ל, גלעד שליט, לא עברה רק במסדרונות הכוח של מקבלי ההחלטות. היא עברה קודם כל, ומעל לכל, במישור הציבורי והתקשורתי: לשכנע את הציבור הרחב, דרך התקשורת הממוסדת וגם בלעדיה, ששליט חייב לחזור הביתה. הלחץ הציבורי עשה את שלו. אם ישוב שליט הביתה היום, בריא ושלם, הרי שאפשר להכתיר את הקמפיין הפוליטי המוצלח ביותר שנעשה במדינת ישראל, בעשור האחרון ואולי מעולם.
תקשורת חזותית היא כלי מרכזי ביצירת אווירה ציבורית. דימוי חזק (לוגו, סיסמה, צבע) יודע להיחרט בזיכרון הקולקטיבי ולא להימחק מהתודעה. בדיוק מה שהמאמץ לשחרור שליט היה זקוק לו. בחמש וחצי השנים הללו הצליחה משפחת שליט לרתום מעצבים גרפיים - מקצועיים כמו חובבים – ליצירת דימויים כאלה, שעבדו מאחורי הקלעים היכן שצריך לפעול: בתת-מודע של המוח והבטן של אזרחי המדינה. הסרטים הצהובים התנופפו מהמכוניות, תמונתו של החייל מישיר פנים למצלמה הטרידה את העין בכל רחבי הארץ, "גלעד עדיין חי" הופיע על רקע דגל המדינה בסטיקרים ובדגלים ובפרסומות טוקבקים, "הצילו" בפונט שמתחזה לכתב-ידו של שליט, מחוות פייסבוק שהגיעו לשיא ביום הכיפורים האחרון, ועוד. קשה להאמין שהתת-מודע של האזרח בנימין נתניהו ושל מקורביו לא נחשף גם הוא לאימפקט הזה, כשהיה צריך להכריע אחת ולתמיד על שחרור אלף מחבלים תמורת שליט. מהקמפיין המאסיבי הזה נתניהו נפטר עכשיו אבל יש לו אחרים על הראש, וגם בגדודים שלהם יש מעצבים גרפיים שאוהבים אתגרים.
בדרך הזו ביקשנו להתייחס ליום שחרורו של גלעד שליט. זה לא היה פשוט: כמה מטובי הגרפיקאים ניסו את כוחם ולא הצליחו לשגר חץ אל הלב הישראלי. הם ויתרו. שישה מעצבים מגישים את ההתייחסות האישית שלהם, לאירוע שרק בדיעבד תתברר ההשפעה שלו על החברה הישראלית. לכן, יכול להיות שצריך לבחון את העבודות שלהם לא רק היום, אלא בעוד שנה נניח, כדי לראות אם הצליחו להגדיר בדימוי אחד את משמעות היום הזה.
איתי כ"ץ
- ריכוז הפרויקט: עודד בן יהודה
1. יוסי למל:"במשך עשרות שנים נאבקים הפלסטינים על זכות הפליטים לשוב לישראל, והמושג "זכות השיבה" מהווה סלע מחלוקת מרכזי בסכסוך בינינו. בה בשעה הם החזיקו עד היום בגלעד שליט ומנעו ממנו עצמו את הזכות הזאת. השתמשתי במונח זה בכותרת, על דרך ההיפוך. בזכות מימוש השיבה של גלעד, ותמורתו שיבתם של למעלה מאלף פלסטינים, נפתח צוהר גם לשיבה להמשך המו"מ המדיני".
2. דני מירב, "הטייס":"על רקע העתירות לבג"ץ של המשפחות השכולות ויקיריהן שאבדו, ומולן אבא של גלעד שמפחד שדחייה תעלה לו בחיי בנו, יש כאן ילד אחד שכל מה שהוא רוצה כבר 5 (!) שנים זה לחזור הביתה".
3. איציק רנרט:"שלחנו את שליט, כמו אלפי חיילים אחרים, לצבא ולמלחמות שלא תמיד הן מלחמות אין ברירה. מקריבים, ומקווים שאלוהים יחנון אותנו וידלג על הילד הפרטי שלנו. אז הפעם זה הצליח, גם אם באיחור מה. מולך הביטחוניזם החליט לרחם על המקריב וגם על הקורבן. נקווה רק שיצחק שרד בשלום את הטראומה של חמש שנים מערערות על המזבח".
4. יעל פרומר (הכרזה הגדולה בראש העמוד):"הזעקה השקטה של אביבה שליט ניכרת בכל פרט בפניה, אם בדמיון הפיזי בין אם לבנה ואם בעיניה הכמהות 'גלעד שלי'. הכרזה נוצרה בספטמבר, לפני הידיעה על חתימת ההסכם, כתרגיל בעיצוב, ומביעה את הרצון האמהי לחבק את גלעד בבית".
5. אביטל סנטו: "גלעד שליט ישב מספיק זמן בכלא, יש להניח לו לנפשו ולא לכלוא אותו בתוך ההמולה התקשורתית".
6. אביגיל ריינר ושלומי נחמני (הכרזה מצד ימין למעלה): "שורות השיר של דליה רביקוביץ' עשויות לאפשר הצצה אל הנעלם הגדול: חייו של גלעד שליט מכאן ואילך - חזרתו של הגוזל אל הקן".
7. תמר מושקוביץ (הכרזה התחתונה בצד ימין של העמוד): "בתוך כל הפסטיבל התקשורתי הנוכחי, כשכל ערוץ ואתר מנסים לסחוט עוד צופה ועוד הקלקה עם דיווחים רגשניים וגועשים מהציפייה המתוחה ממצפה הילה, כשמנגד נזרקים לאוויר תיאורי פיגועים גרוטסקיים מהעבר, והורים שכולים מיואשים וטוקבקיסטים זועמים עולים על גדותיהם - ובאופן כללי נראה שהעולם בעוד שנייה יוצא מדעתו - בא החיוך של אביבה".
