רחוב בן עטר, 12 ביולי 2015
על ספי מדרכות, בשיפולי קירות הבתים, הן קשורות, קמוטות ועייפות כתולעים זקנות, שותות מי מזגנים ושתן כלבים, אוכלות בדממה עלים נושרים ופיסות נייר, מתפוררות בבדידותן, ממתינות לבעלים שכבר לא יבואו. נטושות.
רחוב פלורנטין, 9 בספטמבר 2012
אם יש ברחובות שלנו עמוד, יש עליו שרשרת עצובה:
ברחובות שלנו, 2011-2015
רחוב גנני, 10 ביולי 2015
מסתלסלות, תלויות על סורגים, גדרות, עמודי חשמל, הן מחכות כילדים בשער הגן ברבע ל... נו, נו, מתי ההורים כבר יבואו:
רחוב קורדובירו, 11 ביולי 2015
ברחובות שלנו, 2011-2015
יבואו, אל דאגה, יבואו ממש בקרוב, עם מספרי ברזל גדולים, לומר שלום. שלום ולא להתראות. העדר הרופס סומן בימים האחרונים בצבעי "מכבי שלנו, מכבי תל אביב", הקורצים מכל פינה ומבשרים על בואו הקרוב של הקצב:
רחוב בן עטר, 8 ביולי 2015
רחוב הרצל, 9 ביולי 2015
רחוב פלורנטין, 9 ביולי 2015
רחוב אוריאל אקוסטה, 10 ביולי 2015
קריצה צהובה ממש מכל פינה:
ברחובות שלנו, 9-11 ביולי 2015
ברחובות שלנו, 9-11 ביולי 2015
צהבת:
ברחובות שלנו, 9-11 ביולי 2015
מגיפה:
ברחובות שלנו, 9-11 ביולי 2015
קדחת צהובה:
ברחובות שלנו, 9-11 ביולי 2015
כך שבהחלט אפשר להכריז על תופעה:
ברחובות שלנו, 9-11 ביולי 2015
אלא שזיהויה של תופעה וסימונה הוא כידוע גם הבשורה על מותה הוודאי. מכאן ברור שעוד אלמנט אנושי, גם אם דוחה, ייעלם בקרוב מהרחובות שלנו. רק שעכשיו קוראים להם "המרחב הציבורי". ומכיוון שהמרחב הוא ציבורי, מיד מתגייסת מקהלת הכן והלא, ופוצחת בזמר הבעד ונגד: "יוזמה מבורכת!", כותב אדיר בידרמן בקבוצת הפייסבוק של תושבי השכונה. "יש שרשראות שקשורות על עמודים כבר 20 שנה!". צודק.
רחוב השוק, 16 ביולי 2015
רחוב החלוצים, 9 ביולי 2015
רחוב גנני, 10 ביולי 2015
רחוב שטרן, 11 ביולי 2015
שנים על שנים, עד כדי איחוי עם מנשא הבטון:
רחוב קורדובירו, 11 ביולי 2015
אבל בחירתם של פרנסי העיר להיתפס בווליום כל כך צהוב דווקא למכשול הזה במרחב הציבורי, היא גם הרמה להנחתה. "כן", מתרעמת יוליה צמח, "כי כל הזבל ברחוב לא מהווה מכשול במרחב הציבורי. שיתחילו לטפל קודם בדברים מהותיים במרחב הציבורי": גם היא צודקת. כי מה יותר "מכשול במרחב הציבורי", שרשרת נטושה על עמוד או חניה פרועה על מדרכות?
רחוב שטרן, 11 ביולי 2015
זה מכשול:
רחוב אוריאל אקוסטה, 10 ביולי 2015
"מה מפריע שהשרשרת קשורה לעמוד?", שואלת צמח, "זה פשוט נועד לשמור לנו על חניה ליד הבית".
כך שומרים חניה ליד הבית. ברחובות שלנו, 2012-2015
ואם אין מתקן ציבורי קרוב, מארגנים אחד פרטי:
רחוב בנבנישתי, 10 ביולי 2015
לפעמים צריך להביט על החיים במשקפיים של עורך דין. דיון מעניין: מרחב ציבורי מול בעלות פרטית. יש בסיס לטענות. מצד אחד מעודדים בעיר שימוש בדו גלגליים, מצד שני לא מסדירים להם די מקומות חנייה, ומצד שלישי רבות הגניבות. כך שבעלי הגלגלים נאלצים לקשור את כוחות הסוס שלהם בשרשרת עבה, או מנעול חזק, לכל דבר שנטוע היטב בקרקע:
רחוב העליה, 10 ביולי 2015
רחוב מסילת וולפסון, 1 ביולי 2015
רחוב שטרן, 22 ביוני 2015
דרך שלמה, 10 ביולי 2015
רחוב פרנקל, 11 ביולי 2015
וכשמתעורר ויכוח, תופסים צד. בידרמן: "אני רואה את כל השרשראות כמטרד ברחוב. שכל אחד יקח את מה ששלו ולא יקשור את זה לאיזה עמוד או עץ". אלון בר: "אין לי איפה לשים שרשרת ברזל כבדה ומלאה בפיפי של כלבים פלורנטינים, במהלך היום, כשאני נוסע".
לך תרים שרשרת כזו. רחוב בן עטר, 8 ביולי 2015
זה צודק וזה צודק, כך הגענו למרחב קפקאי (אם להיתלות באילן גבוה). "איך אני אמור להגן על האופנוע שלי מגנבות?", שואל בר, וממשיך להתלונן על הקושי לסחוב אתו כל היום שרשרת מסריחה וכבדה ("15 קילו +"). "תחליף אותה באחת לא כבדה וללא בד", מציע לו בידרמן. "אני לא חושב שהעירייה צריכה לספוג מטרד ברחוב בגלל שאתה רוכש משהו כבד". בר: "לא תהיה כבדה, לא תהיה אפקטיבית ויחתכו לי אותה בקלות".
בר, תמים שכמותו, "מקווה שהעירייה תעמיד אלטרנטיבה בדמות חניה מסודרת לאופנועים (מה שעלול לגזול חניה מרכבים רגילים)". בידרמן מאמין באחריות השירות העירוני. "כשהשרשרת קשורה לאופנוע/ אופניים הם לא יסירו את השרשרת", הוא כותב כאילו יודע. הוא רק לא לוקח בחשבון שכשחוטבים עצים, עפים שבבים. "הם השאירו לי את המדבקה הזאת על השרשרת הלילה כשהאופנוע שלי היה קשור אליה", כותב בר.
רחוב אברבנאל, 10 ביולי 2015
והוא לא היחיד. "גם לי שמו מדבקה כזאת על המנעול כשהאופנוע שלי שם", כותבת שיקמה לוינסון. וגם היא לא לבד:
ברחובות שלנו, 9-11 ביולי 2015
כמו בכל דהרה מהירה, בשולי הדרך מסתחררות אי בהירויות. "לא הבנתי", כותבת לוינסון, "אם לא ניתן יותר לקשור את האופנוע לעמודים, או שהכוונה היא שאסור להשאיר את השרשרת בלי האופנוע קשורה לעמוד?"
משיב לה עינב חרמש: "אני חושב שהכוונה היא שמעוד שלושה שבועות יתחילו לחתוך שרשראות שקשורות לעמודים מבלי שהאופניים/קטנוע קשורים. מה שנקרא -- שרשראות מיותמות".
מיותמות. רחוב הרצל, 8 ביולי 2015
וזו לא אי הבהירות היחידה. מרוב התלהבות, לא השגיחו פרנסי העיר שה-1 באוגוסט נופל השנה בשבת. חחחח, כמו שצוחקים היום (קצת לאיד).
רחוב הרצל, 20 בספטמבר 2014
מבצע "תוסרנה" הצהבהב, דרך אגב, אינו הניסיון הראשון להרחיק את תולעי הברזל. רק שהניסיון הלבן לא הועיל. מזל שברחובות שלנו לא כולם אגואיסטים:
רחוב מסילת וולפסון, 12 ביולי 2015
"אם תרדו לכביש ותחנו שם", כותב ליאור טהורי לדו-גלגליים, "אז אולי אנשים על כסאות גלגלים ואמהות עם עגלות יוכלו סוף סוף לעבור על המדרכות הצרות בשכונה. זה מה שנקרא לחיות בכבוד הדדי".
אך אלון בר שוב קפקאי: "אם נחנה על הכביש, אז בעלי רכבים יבכו שאין להם חניה". בידרמן מאבד סבלנות: "אלון, נשמע כאילו אתה אדם מאוד הומני. להתחשב ברכבים במקום באופנוע שלך, נשמע כל כך 'אוי אוי אוי...'. די כבר. אופנועים על המדרכה זה BIG NO. שרשראות קשורות לעמודים סתם זה מטרד! והגיע הזמן שמישהו יעשה סדר בדבר. אז תל אביב לקחה יוזמה. תתחילו לקחת אחריות על הדברים שלכם. זה מה שיש בעיר. לא טוב, תעזבו לבת ים או חולון. זאת הבועה".
רחוב אליפלט, 26 בספטמבר 2014
מכיוון שאנחנו כמו שאנחנו, נמצא כמובן גם הקומבינטור. "יש לי הצעה", כותב רומה טלמסקה, "במקום לתת לעירייה להרוויח על שרשרת זרוקה ולא בשימוש -- דגש על לא בשימוש -- דברו איתי. אני אבוא ויחתוך, ולאט לאט נפגע לעירייה בהכנסות!!!!... אני אמכור את זה לאופנוענים בחצי מחיר. חדש שווה 200 ש"ח בחנות. הקטע זה או שאני ארוויח ומהאושר/עושר אמשיך להסתלבט עליכם, או שרון חולדהי ירוויח מזה, ובשביל לממן את פעילות החיתוך, הוא יעלה לכם את דוח הקקי".
יש גם בוורוד. רחוב אוריאל אקוסטה, 10 ביולי 2015
ולסיום הרהור, אם מותר להיות מעט הגותית בימינו: חיתוך שלשלאות מעורר, באופן טבעי, מחשבות על חופש, על שחרור מכבלים. אלא שהמטאפורה לא אוכלת. כאן זה שחרור והיפוכו. שום מקום להגיגים. השחרור מגדיר איסור. עוד איסור. קשים החיים בעיר. אבל סחתן על העברית: תוסרנה השרשראות. הפרחים למרב מיכאלי.
רחוב קורדובירו, 11 ביולי 2015
