בלי ברגים: עבודת נגרות מסורתית בעידן של רהיטים לשימוש קצר מועד

תערוכת הבוגרים של בית הספר לנגרות מסורתית "עץ לדעת", שהוצגה לזמן קצרב"נוה שכטר" בתל אביב, היא הזדמנות ראויה להוציא מהמגירה פוסט שכתבתי עליהם לפני כמה חודשים, בימים קרירים יותר. בית הספר נמצא בין הרים ושדות, בקיבוץ בית העמק (מצפון לעכו). שני נגרים צעירים הקימו אותו: נתן ונטהוף ואורן פייגנבאום. אולי זה קסם היציאה מהעיר, אולי הנוף הפסטורלי ואולי המראה הסקנדינבי-משהו של השניים; אולי זו הדלת האדומה שקיבלה את פניי. כך או כך, הרגשתי שהגעתי לממלכה קסומה שאינה קשורה לעולם הנגרות שהכרתי.

דלת כניסה אדומה. את כל המקום בנו ונטהוף ופייגנבאום במו ידיהם. צילום: מיכל ויטל אשרת

פייגנבאום קורץ מימין, וונטהורף מדגים מראה נורדי משמאל. צילום: חן לסקר

לוונטהוף שורשים הולנדיים, והוא למד נגרות מסורתית ב-Hmc, אמסטרדם. לאחר הלימודים פתח סדנה שבה עבד ולימד נגרות. לאחר כעשור נאלצו הוא וזוגתו לעזוב את דירתם בבירת הולנד. בסביבה היו לא מעט בתי ספר מהסוג הזה, והם החליטו שאם צריך לבנות הכל מחדש - הם מעדיפים לעשות זאת בישראל. כך נולד "עץ לדעת".

פייגנבאום עובד בנגרות מגיל 20. הוא סיים את לימודיו אצל המאסטר Robert Van Norman ב-Inside Passage, קנדה. לפני כשנתיים הצטרף לקורס שהעביר ונטהוף, והבין כמה נגרות כזו שונה ממה שלמד לפניה. הקשר בין השניים התחזק והם החליטו לחבור, להיות שותפים ולפתוח נגרייה שיש בה קורסי ערב. הם מלמדים נגרות אומן מסורתית (Fine wood working) ומעת לעת מארחים סדנאות למביני דבר, כמו הסדנה שהתקיימה בפברואר על מגירות ומחבר זנב יונה, אותה העביר המאסטר הקנדי. לבית הספר מגיע קהל מכל הארץ, עם או בלי ניסיון קודם, שרוצה ללמוד ולהתמחות בתחומי הנגרות.

מה מאפיין את הנגרות המסורתית? "עבודה עם עץ מלא", מסביר פייגנבאום. "פתרונות קונסטקרוקטיביים שתומכים בתכונות העץ, שמתרחב ומתכווץ. רצון לבנות משהו חזק שיחזיק לאורך זמן. פעם לא היה דבר כזה להכין משהו בשביל לזרוק אותו אחרי עונה. היית מכין טוב, כדי לא להכין שוב".

מבחינתם, לבנות לפי התפישה המסורתית משמעו לבנות רהיט שיחזיק לפחות את הזמן שלקח לעץ לגדול. לתת את הכבוד לעץ בן 60, 70 ואפילו 200 שנה. כך הוא הופך לרהיט בר-קיימא. לכן ההרכבה נעשית עם מחברים: חלקים קטנים שמעוצבים גם הם מעץ, כדי שיוכלו להתרחב ולהתכווץ עם שאר היחידות המרכיבות את הרהיט. כאשר עושים שימוש בחומר אחר, ברגים למשל, אז שינוי קטן בטמפרטורה יכול לגרום לעץ להתפוצץ ולרהיט להתפרק. הם גם אינם עושים שימוש בלכות: מבחינתם הלכה מונעת את מהעץ לנשום. "היא גורמת לניתוק ופירוד בינינו ובין מגעו הטבעי של העץ", הם מסבירים.

מחבר סין ונקב טרוז

מחבר זנב יונה

מחברי עץ מסורתיים בערימה

מה יש בנגרות המסורתית שמלהיב אותם כל כך? פייגנבאום משיב: "בדרך כלל, בכל מיני נגריות שבהן עבדתי הרגשתי מחיצה ביני לבין העץ, השתמשנו הרבה במיכון. בנגרות מסורתית רוב העבודה היא בכלים ידניים. הפעם ראשונה שהחזקתי מפסלת הסתיימה בשלושה תפרים. שני בתי הספר שלמדנו בהם עבדו עם כלים ידניים. כשזה רק אתה והחומר הדיוק הפנימי גדל, התחלתי להבין את החומר ברמה מעמיקה. תמיד אהבתי טקסטורות אבל לא הבנתי מה המשמעות שלהן. העיבוד האיטי והמשמעות שניתנת לתהליך העבודה נותנים כבוד לחומר, וגם למי שעובד איתו. אנחנו עושים רהיטים מתוך כבוד, באים ממקום כן, וזה מה שאנשים אוהבים (כשהם רואים את התוצאה), את הכנות".גם את כלי העבודה הם מכינים בעצמם.

מקצועה עם טקסטורה. גם כלי העבודה נעשים במקום על ידי אורן, נתן ותלמידיהם

עבודה עם מקצועה. עבודה מהלב ועם הרבה כוונה

ארון כלים שנבנה במיוחד לאיחסון כלי הסדנה

בכל זאת, אני שואלת, בעידן הטכנולוגי, כשיש מכונות שעושות הכל כל כך טוב, האם בכלל ניתן לראות הבדל בין רהיט שנעשה במכונה לבין רהיט שנעשה בעבודת יד? "יכול להיות שלא יראו הבדל בין ייצור המוני ל'Fine Working'", משיב ונטהוף. "אפשר לעשות הכל עם מכונות ולהגיע קרוב לתוצאות. לעתים האנרגיה שתושקע בעבודה עם מכונה תהיה גדולה יותר, ועדיין יבחרו בה רק בגלל הפחד לגעת בידיים. אנחנו עושים דברים פשוט. חשיבה פשוטה דורשת מאמץ". פייגנבאום מוסיף: "עשיתי סטאז' שרטוט במחשב. יש מגניבות בזה, אבל אתה מאבד את המחשבה, זה לא אותו דבר כמו להכין שרטוט ידני. לפני עבודה על רהיט אנחנו מכינים מודל שלו, אחד לאחד, מעץ פשוט יותר (כמו צפצפה), ועם ברגים במקום מחברים. חשוב לראות את הדגם בתלת ממד".

מבחר עצים ממוחזרים (Reclaimed wood). ונטהוף אוהב לעבוד איתם, בעיקר בפרויקטים של שחזור, שבהם צריך לעשות השלמות, ועדיפים פתרונות מעץ ישן

הסוגייה האחרונה שאני מבקשת לברר עימם היא עבודה עם עץ ממוחזר (Reclaimed wood) - האם הם עושים בו שימוש? ונטהוף מסביר לי שזה לא הולך ביחד עם נגרות מסורתית: "לעבוד עם עץ ממוחזר מבחינתנו זה לא אומר לבזבז פחות משאבים. צריך להשקיע בו הרבה יותר עבודה. מבחינה קונספטואלית אני אדאג שיראו שזה מעץ ממוחזר, אחפש את הסימנים והצלקות. אבל מבחינה קונסטרוקטיבית זה לא הפתרון האידיאלי, כי בשם המיחזור עושים פשרות אחרות, כמו להשתמש בברגים במקום במחברים (כי העץ חלש/רקוב במקומות מסוימים או כי אין מספיק חומר על המשטח שמצאנו). יש אילוצים קונסטרוקטיביים בגלל החומר שמצאת ואז אתה מוגבל. אצלנו התפישה קלאסית. יש לנו בלאי אדיר. למשל, עץ שיש בו עיניים, אפשר להגיד שזה יפה או לא יפה, אבל מבחינה נגרותית זו נקודת חולשה". אני מבינה: האפסייקלרים (הממחדשים) מונעים מהחומר שהם מוצאים ולכן הוא מכתיב את הצורה. הנגרות המסורתית מתחילה קודם כל בצורה.

עבודה של התלמיד מיכאל קרון. צילומים: ניצן הפנר

ארונית, תקריב. עבודה של התלמיד גל סינגר

ארונית, עבודה של התלמיד גל סינגר

רגע לפני סיום מבקש פייגנבאום לציין שבית הספר מוקדש לנגר James Kranov ופועלו. ג׳יימס‎ ‎קרנוב היה נגר אמן, שפיתח שיטת נגרות ייחודית המושרשת כיום בקרב נגרים רבים בעולם. זה לא עניין של זיכיון או פרסומת, אלא הערכה וכבוד לפילוסופיה שלו. "עץ לדעת" הוא אחד מתוך שלושה בתי ספר שמלמדים בשיטתו והולכים אחר מורשתו בתחום הנגרות המסורתית.