הרחבה העצומה שבין הבניינים החדשים במתחם פיבקו מכוסה בדק עץ, המשתרע בין רחוב מעון (מצפון) לדרך שלמה (מדרום). הדק רחב הידיים הותקן כרצפה צפה, מוגבה מהקרקע:
את הוויכוח על עמידותו של הדק בתנאי מזג האוויר הישראלי:
סובלנותו לצרכיהם של חיות המחמד:
ולטיפול האופייני של תושבי השכונה בשאריות מזון אורגניות:
נשאיר להזדמנות אחרת. הפעם נתרכז בספסלים, הפזורים לצד העצים הצעירים על הדק:
הספסלים המיוחדים עשויים יציקת בטון, ונטועים על עמודי ברזל בקרקע:
הרעיון העיצובי: שילוב של עץ ובטון, נראה מעניין ובהחלט אסתטי, לפחות כשהודגם בפעם הראשונה:
קורות העץ זורמות במעלה הבטון, ויוצרות, בכיוון השני, מעין מגלשה קטנה אל הדק. נעים לעין. אלא שאחרי ההדגמה, הרעיון פגש את החיים:
מתברר שקורות עץ לא ממש אוהבות לזרום:
והחיבור שלהן אל הספסלים בעייתי. מלפנים:
מאחור:
מהצד:
וגם מלמטה:
מכיוון שהבעיה יצרה פתחים ומרווחים לא מתוכננים בין הספסלים לדק:
היה לאן להשליך את קופסאות הסיגריות הריקות וכוסות הקפה ששתו כל אלה ששברו את הראש על מציאת פתרון. כן, יגעת ומצאת, תאמין. כעבור זמן הסתמן רעיון:
שהתברר כפתרון אפשרי:
אם כי כרוך בניסור של המון קוביות עץ:
אבל המאמץ, כידוע, משתלם. ובסוף זה עבד:
אחרי שיבוץ הקוביות, נתקעו בהן ברגי חיזוק והחזון העיצובי הושלם:
גם אם לא ממש כמתוכנן. התוצאה הסופית לא אחידה מבחינה צבעונית וגם לא מבחינה מבנית (חדי עין יכולים להבחין שרצועת העץ הדקה ביותר במשטח מורכבת פעם מצד ימין הקצר, ופעם מצד שמאל הארוך):
אבל מה לרחובות שלנו ולאחידות? מבחינתם, דווקא מתקבל על הדעת שכל ספסל יפגוש את קורות העץ בדרכו הייחודית:
הרחובות שלנו מורגלים בגימורים רשלניים:
כך שהם לא ממש מתרגשים ממילוי מרווחים מאולתר:
ומחיבורים לא הכי מדויקים:
מצד שני, ממתחם שמבוצע על ידי המגזר הפרטי, ונחשב "שדרוג", קשה לקבל ברגים נשמטים:
או קורה שנסדקת עוד לפני שכף רגל דרכה עליה:
מצד שני, אם להיות אופטימית, ייתכן שזו דרכו של המתחם להתחבר אל הסביבה שנכפתה עליו:
כתמים זו הרי המומחיות שלנו.
האם הספסלים נעשו בהשראת ספסלי הבטון של היי-ליין במנהטן? כי שם אין בעיה
ומדוע לא מצליחים לשמור על העץ בבניינים שמוקמים בישראל?