בהתחשב בעובדה שברחובות שלנו יש כאלה שתולים את שקיות הזבל שלהם על עמודי חשמל:
וכאלה שמכינים לחתולי הרחוב בתי חורף:
קשה לעכל את השינוי שמזמן להם מתחם פיבקו ("רביעיית פלורנטין", בשמו הרשמי) -- הפרויקט העצום בגבולה הדרום מערבי של השכונה (בין הרחובות אברבנאל, דרך שלמה, הנגרים ומעון). עבודות הבנייה טרם הסתיימו:
אך המתיישבים הראשונים כבר עלו על הקרקע:
השבוע הקדימו לקבל כאן את ט"ו בשבט:
אבל כל אלה לא מסמנים את השינוי הגדול, כמו אלה:
ומה הבשורה של הכביכול יוקרה הזאת? עבודה? יצירה? תוכן? לא ולא:
ואל מי נשואות הפנים, אל הנושאים בנטל? מה פתאום:
כן, השלט כתוב בצרפתית: "פנטהאוזים אחרונים, דירות 3,4,5 חדרים למכירה, בואו לבקר בדירות האחרונות...". ובלילה, שאנז אליזה ממש:
מעניין אגב, אם השאנל חמש יאהבו את את הניחוח שעתיד לעלות מ:
או יהנו לראות, מהמרפסת, את המציאות היומיומית שמעבר לרחוב:
אלוהים, איזה פער:
מצד שני, בלבה של חגיגת הקניות והפגישות הזו יהיה לנו:
לא רק עירוב שימושים, גם עירוב גס של סגנונות שילוט. אבל אסור להתייאש. כיוון שבמורד רחוב אברבנאל, באזור המועדונים, יימשכו בוודאי מסיבות הקצב הרב מגדריות:
ולמזלנו, בלב השכונה עוד יש יזמים קטנים עם ראש גדול:
מה מבשרת כלבת החלל? ההיפך מיוקרה מזויפת של מתחם מלאכותי. היא מלמדת על עירנות סביבתית ומבטיחה מענה לצורך אמיתי:
ויש אפילו נועזים ממנה:
מצד שלישי, אופטימיות היא מותרות ברחובות שלנו. כשהפנים לעתיד, רק עיוור לא יבחין במזימות הנד"לניות שממתינות מעבר לפינה:
כך שבינתיים יש רק אבחנה אחת מדויקת: