בשנים האחרונות הוא נהנה מפופולריות רבה, ונחשב שם נרדף לעיצוב נינוח, נקי ומונוכרומטי. עם אזכורים רבים בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה, וסגנונות שונים שאוהבים להתהדר בו, אין ספק שהעיצוב הסקנדינבי כובש את קדמת הבמה, ובצדק: יש לו הרבה מה להציע – ואנחנו לא מתכוונים לאיקאה.
ולא שצריך לזלזל. תאגיד הרהיטים השוודי מיישם היטב את פילוסופיית העיצוב הנורדית, שמחברת בין שימושיות, נגישות ואסתטיקה. ההצלחה של איקאה מוכיחה שלא מדובר בתופעה חולפת, אלא בסגנון עם אמירה ברורה, שמפצח את הדרך שבה אנשים רואים, צורכים ומדמיינים את חוויית המגורים.
נעים בחורף
העיצוב הסקנדינבי החל להתפתח בין שתי מלחמות העולם, אך זכה להכרה ממשית רק בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת. זה קרה לו בעקבות תערוכה שנדדה בארצות הברית ובקנדה בשנים 1954-1955, והציגה עבודות של מעצבים מצפון אירופה תחת השם "עיצוב סקנדינבי"; כך השתרש השם. התערוכה הציעה עיצוב שימושי, פשוט, נגיש וזמין לכל, בקווים נקיים. עיצוב שנוצר בהשראת האקלים הצפוני, המאופיין בחורש מפותח של עצי ליבנה ואשוח, תוך דגש על סביבה ביתית מהנה.
המושג מתייחס אמנם לכל מדינות סקנדינביה, אבל יש הבדלים סגנוניים בין הארצות שמרכיבות אותה: העיצוב הדני מעודן ומסוגנן יותר, והפיני גס יותר וטבעי. החוט המקשר בין העקרונות העיצוביים בכל המדינות הוא השימושיות: עקב החורף הקשה והקור העז, הצרכים תמיד קדמו ליופי. הבידוד הגיאוגרפי אילץ את המעצבים להשתמש בחומרי גלם שנמצאו בהישג יד, ובראשם העצים המקומיים מילה, אלון, ליבנה, אורן ואשוח.
יחד עם המודרניזציה הממוכנת של שנות ה-50, הייצור הפך לפשוט יותר והצליח לתת מענה גם לצרכים רגשיים. ההקפדה הנוקשה על שימושיות התרככה מעט: העיצוב עדיין פשוט וישיר, אבל יותר עדין ורך.
השלטונות עקבו אחר התהליכים הללו בהנאה. הממשל במדינות סקנדינביה ראה בעיצוב נדבך חשוב בהתפתחות חברתית ועסקית ראויה, והאמין שהוא צריך להיות מושתת על ערכים דמוקרטיים – כלומר זמין ונגיש לציבור הרחב – ודאג להפיץ אותו בכל דרך אפשרית. בין השאר הוקמו מוסדות שנועדו לקדם את תעשיות העיצוב, כגון בתי ספר שכל מטרתם הייתה לשמר מסורות מקומיות. ההכרה הממשלתית בחשיבותו של העיצוב, ויחד איתה תמיכה כספית נדיבה, נמשכות עד היום, וכך מתחנכים דורות שלמים של אזרחים בעלי מודעות גבוהה לאסתטיקה ולעיצוב. אותם אזרחים יושבים בבית בחודשי החורף הארוכים, וחשוב להם שסביבת המגורים תהיה נוחה ונעימה – ורצוי גם אסתטית.
המאסטרים הגדולים
אי אפשר לדבר על עיצוב נורדי בלי להזכיר דמויות מובילות, שפריטי העיצוב האיקוניים שלהן נחשבים למודל חיקוי גם היום. אחד מהם הוא האדריכל הפיני אלבר אלטו (Alvar Aalto), מאבות האדריכלות והעיצוב הנורדיים במאה ה-20. ב-1935 הוא ייסד יחד עם אשתו ושותף נוסף את מותג הרהיטים Artek, מהתורמים החשובים לעיצוב המודרני. כיום פועל המותג בחסות חברת הרהיטים השווייצרית Vitra. אחד העיצובים הידועים של אלטו הוא השרפרף Stool 60 מ-1933 (ראו תמונות למעלה). זהו המוצר הנמכר ביותר של החברה ואחת מקלאסיקות העיצוב של כל הזמנים, שגם נתן השראה לשרפרף הידוע של איקאה, Frosta.
ארנה יאקובסן (Arne Jacobsen) היה אדריכל ומעצב דני, שייחס חשיבות רבה לעבודות האדריכלות שלו אך נודע לא פחות – אולי יותר - בזכות הרהיטים שעיצב, ובעיקר הכסאות שרובם נוצרו עבור מבנים שתכנן. Ant chair (כיסא הנמלה) מ-1951 עוצב לבניין של חברת שירותי בריאות, ומאז הפך לאחד הסמלים המובהקים של העיצוב הדני. כורסת הביצה (Egg) עוצבה ב-1958 בשביל לובי של מלון וממשיכה להימכר עד היום, עם אינספור חיקויים. רוב הפריטים בעיצוב יאקובסן מיוצרים היום תחת המותג הדני Fritz Hansen.
מתיחת פנים לקלאסיקות
המושג "עיצוב סקנדינבי" חצה מזמן את גבולות סקנדינביה. על רקע העומס החזותי והתקשורתי של ימינו, הוא מציע חלופה שפויה, יציבה וצנועה, שמודעת לסביבה ומשתמשת בחומרים טבעיים. התוצאה מעניקה איזון ושקט, בלי לשדר קור או ריחוק. קוראים לזה "מינימליזם רך" (Soft Minimalism).
המעצבים הנורדיים הצעירים מתמודדים בשנים האחרונות עם אתגר לא קל: איך נושאים מטען ערכי וסגנוני מוערך, פורצים את הגבולות שלו ונותנים לו פרשנות טרייה ועדכנית? במקביל, לא מעט יצרניות רהיטים ותיקות בסקנדינביה עושות "מתיחת פנים" לפריטי עיצוב קלאסיים ומוציאות מהדורות חדשות שלהם, לעתים בשיתוף פעולה עם מעצבי הדור הצעיר.פריץ הנסן השיקו השנה מהדורה חדשה של הכיסא Grand Prix (ראו תמונות למעלה), ומהדורה ראשונה זה 50 שנה של הכיסא Drop – שניהם של יאקובסן.
החברה המשפחתית הוותיקה Gubi השיקה מהדורות חדשות של פריטי עיצוב בבעלותה מאמצע המאה הקודמת, לצד שיתופי פעולה מוצלחים עם מעצבים צעירים כמו Gramfratesi.
גם Artek מקיימת שיתופי פעולה מרעננים עם הדור הצעיר, בהם עם המעצב הפיני הארי קוסקינן (Harri Koskinen).
קופנהגן כחול-לבן
איך ניישם את העיצוב הסקנדינבי בדירה הישראלית שלנו?
1. רקע וצבעוניות. הרקע צריך להיות לבן, פשוט ונקי. סקאלת הצבעים צריכה להתבסס על אפורים קרירים, כחולים חיוורים וכמובן שחור ולבן קלאסיים. זהו סימן ההיכר העיקרי של עיצוב הפנים הסקנדינבי. שימוש בערכת הצבעים הזו בטקסטיל, בריהוט, בגופי התאורה ובאביזרים הנלווים יעניק לחלל את האווירה הנורדית הנכונה.
2. רצפה. אחת הדרכים להכניס את הטבע פנימה היא רצפת עץ בהירה, מולבנת מעט או בגוון טבעי של עצים בהירים כמו ליבנה או אורן. רצפה כזו משאירה את החלל אוורירי ונקי, ועם זאת מכניסה הביתה חמימות של חומריות טבעית.
3. דיוק בבחירת פריטים – ולא להעמיס. כדאי להימנע מעומס של פריטי עיצוב, ריהוט ואבזרים. השאירו את החלל זורם ואוורירי. מצד שני, כדי לא ליצור בית סטרילי, מומלץ לשלב טקסטורות, חומרים וגוונים שתואמים את הקו הסקנדינבי הטבעי. זה מה שיעשה את ההבדל בין מינימליסטיות קרה ומרחיקה לבין פשטות נעימה וחמימה.
4. ריהוט. אפשר וכדאי לשלב פריטי עיצוב מקוריים - קלאסיים או עכשוויים – יחד עם פריטים פשוטים וזולים יותר. השקעה ברהיט סקנדינבי קלאסי דומה להשקעה ביצירת אמנות: הוא יישאר רלוונטי לעד, ואף פעם לא ישעמם. אפשר להסתפק ברהיט מקורי אחד או שניים שיבלטו בחלל. שאר הפריטים, הפשוטים יותר, צריכים להיות בקווים נקיים ובצבעוניות עדינה ובהירה, אחרת הם יצרמו לעין.
5. אביזרים. הנה ההזדמנות להכניס קצת צבע ולשבור את סקאלת הצבעים המצומצמת: כריות, פופים, אגרטלים, פמוטים, שמיכות טלוויזיה, גרפיקה, שטיחים – צבעוניות מונוכרומטית או מעט נועזת יותר. החפצים הנלווים יכולים להכניס לחלל נקודות צבע קטנות, שיבליטו את היופי הבסיסי והפשוט שלו.
- אביטל ברוידא היא אדריכלית שלמדה והתגוררה באמסטרדם, בעלת הבלוג NordicEye,
העוסק בעיצוב סקנדינבי.
>> ההיפך מקיטש: כריסמס בסגנון סקנדינבי