חד, פשוט ומסקרן - שער של מגזין הוא חלון ראווה. בזכותו ניקח את המגזין ליד כשאנו עוברים בקיוסק, נחליט לצלול פנימה כפי שאנו מחליטים להיכנס לחנות - וכמובן, הרבה בזכותו נחליט לשלוף ארנק ונרכוש את הגיליון. שער מגזין הוא חור הצצה של דלת קסמים לעולם של סיפורים, דימויים ורגעים שנאספו לחוברת מודפסת. הוא אמצעי ללכידת קשב, הוא מספר לנו סיפור מהיר של שניות בודדות, והוא כלי כוחני: בהינף מדפסת הוא יכול להרוס אנשים מסוימים, לרומם אנשים אחרים, ולהכתיב קו מחשבה והלך רוח של ציבור שלם. גם בעידן האינטרנט, כוחו עצום ומיד יבואו עשרות הוכחות לכך.
כוחו של דימוי. שער של "טיים אאוט לונדון", נובמבר 2014
איך נעשה הסיכום: בשבועות האחרונים סרקתי מאות מגזינים שהתפרסמו השנה בעולם, תוך שוטטות ממושכת בין דירוגי הבלוגרים. לאחר צמצום גס, עדיין עמדה מולי כמות עצומה של שערים מוצלחים - החל במגזיני אקטואליה וכלה במגזיני אופנה, צילום, מזון ולייף-סטייל - וההכרעה הייתה קשה. אז החלטתי להזמין חמישה אורחים נכבדים, המצויים היטב בעולם המגזינים מזוויות שונות, כדי שיתמודדו עם האתגר ויציגו את הטובים ביותר בעיניהם. מיד אחריהם תמצאו את המיטב שלי. בלי הקדמות נוספות, מתחילים:
1. הבחירה של ענת קציר
ראש החוג לעיצוב גרפי במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, כיהנה כעורכת גרפית של ידיעות, גלובס ומעריב
״קשה שלא לבחור באחד מהשערים של Weekend Magazine של הגרדיאן הבריטי, שמצליח לייצר באופן קבוע שערים איקוניים נפלאים, שמחזקים את הדעה שמדובר באחד מהעיתונים הטובים בעולם. בחרתי את השער מסוף השבוע של 13.12. נפלא".
״גם המגזין של הניו יורק טיימס מצליח להפתיע כמעט בכל גיליון. יכולתי לבחור כמעט כל שער. בחרתי דווקא שער מפברואר 2014, תחת הכותרת 'Start Here'. פוטו-ז'ורנליזם משובח, ישן וטוב שפותח לנו חלון לעולם".
״הבא ברשימת החשודים המיידים הוא כמובן Metropoli El Mundo הספרדי. כמעט כל שער שלהם אחר ומפתיע. לא כל השערים היו זמינים לי, ובחרתי (די במקרה) את השער הזה מנובמבר״.
״אחד השערים שלNew Republic האמריקאי נגע ללבי במיוחד. הוא מצליח להעביר בצורה מרגשת את השיבוש בתפיסת המציאות, ואובדן הזהות של חולי האלצהיימר״.
״Alef, מגזין התרבות מקטאר, תמיד מפתיע באופן המשובח שבו הוא משלב את המסורת האסתטית המקומית עם ערכי עיצוב מערבי״.
״The Outpostהוא מגזין נפלא שיוצא בלבנון, ושהפך לקריאת חובה של הצעירים החופשיים בכל מדינות המזרח התיכון. פגשתי את המייסד, העורך הראשי ולב המגזין בפרנקפורט, לפני חודשיים. שמו Ibrahim Nehme והוא ממש מעורר השראה. הגדרת המגזין היא the magazine of possibilities, מתוך הבנה שהצעירים במדינות ערב מרגישים תקועים ושאין להם אפשרויות. פנים המגזין מחולק לשלושה חלקים (שמופיעים גם בחלק העליון של השער): what's Happening, What's Not Happening, what could happen. נפלא, מפתיע, חשוב ורלוונטי. המגזין מופיע פעמיים-שלוש בשנה, מפני שהם מגייסים את כל הכסף לבד. בחרתי אחד משני השערים של 2014״.
"את Adonis Durado, מנהל העיצוב של Times of Oman ושל Al Shabiba (העיתון היומי בערבית של אותה קבוצת עיתונות), פגשתי בפרנקפורט בספטמבר. נדהמתי לראות את העבודה שהם עושים בשני העיתונים, גם בחלקים היומיים וגם במגזינים. אדוניס חשף בכנות נדירה את תפיסת העיצוב שלו ואת שיטות העבודה שלו ושל הצוות שלו".
"המגזין החביב עלי בעולם הוא ELSIE. זה מגזין הנעשה על ידי אדם אחד, Les Jones. הוא מעצב וצלם וולשי שיושב לו בחדרו ומוציא את המגזין הנפלא הזה בכמה מאות עותקים. בגיליון מס' 2 הוא הכין 100 שערים שונים, כך שכמעט כל גיליון יצא עם שער ייחודי לו".
2. הבחירה של ג׳וליאן אשנר, קניין המגזינים הראשי של חנויות גלרייתTateבלונדון, ונציג הממלכה הבריטית בצוות המומחים:
״אני חושב שהשערים שבחרתי משקפים היטב את 2014. הם מראים בצורה מושלמת את החברה שלנו ואת מה שעברנו בשנה האחרונה: מזון (רואים עלייה אדירה של מגזיני מזון, אנשים מוצאים עניין בדיבור על אוכל ובשיתוף), פוליטיקה, מלחמות, וכמובן אופנה!״
למעלה: מגזין האופנה הבלגי A Magazine Curated By, שחוקר את סביבתו של מעצב אופנה שונה בכל גיליון. בכל פעם מוזמן אוצר-אורח לפתח את תוכן הגיליון, כדי להביע את ערכיו האסתטיים והתרבותיים; זה יכול להיות מעצב אופנה או בית אופנה. איריס ואן הרפן אצרה את הגיליון הזה.
עם או בלי קשר למלחמה שעברנו בישראל,British Journal of Photographyהקדיש את גיליון אוגוסט לנושא, תחת הכותרת ״למה אנחנו צריכים שפה חזותית חדשה למלחמה״.
Frieze, שהוקם ב-1991, הוא מגזין מוביל לאמנות ותרבות עכשווית עם מאמרים, ביקורות וטורים מאת סופרים, אמנים ואוצרים מובילי דעה.
werker (השער העליון) מגדיר את עצמו כ״ייצוג קולקטיבי ופוליטי של המרחב הביתי הפתוח לשיפור ולימוד מתמידים״. מתחתיו, Odiseo magazine הוא אחד מני מגזינים רבים של הסטודיו הספרדי Folch.
3. הבחירה של איל דה לאו, מנהל קשרי החוץ של מוזיאון העיצוב בחולון, מנהל שבוע האופנה חולון וכותב הבלוג "הגרסונייר":
״StyleZeitgeistהיא פלטפורמת אופנה אינטליגנטית, אפלה ומרתקת שכוללת מגזין, בלוג, חנות אונליין וקהילה פעילה של אנשים, הרואים באופנה חלק מהשדה התרבותי העכשווי הרחב. הדימוי שמתנוסס על שער גיליון 5 שיצא בתחילת השנה, נוצר על ידי סטודיו מלוס אנג'לס של צמד האמנים ניקולס קופ ואלן ארנולד. עורך המגזין, יוג'ין רבקין, אומר שבחר באימג' בגלל עוצמתו ויופיו, ואכן מרתק לראות שער של מגזין אופנה ללא ידוענים בתנוחות מפתות שלבושים במותגים מפורסמים״.
״032c, המגזין הברלינאי החשוב, חוגג בגיליון שיצא בימים אלו רטרוספקטיבה של 20 שנות עבודה למעצב הבלגי ראף סימונס, כיום המעצב הראשי של 'דיור'. את השער מעטרת תמונתם של הצלם ווילי ואנדרפר והסטייליסט אוליביה ריצו, שניהם בלגים גם הם, שעבדו בתקופות שונות עם סימונס, והיא מדייקת בסיפור דרכו האסתטית״.
״THE HAPPY READER: הצמד ההולנדי המופלא יופ ואן בנקום וגרט יונקרס, שדואג לנו למגזינים מופלאים כמו פנטסטיק מן וג'נטלוומן, חבר השנה ל-Penguin Books כדי להוציא מגזין ספרותי שיתמקד בכל פעם ביצירה חדשה. על השער של גיליון הבכורה מופיע השחקן הבריטי דן סטיבנס (המוכר מ'דאון טאון אבי'), ובעיצוב השער ניתן לראות את כל סימני ההיכר האסתטיים של הדואו ההולנדי: המינימליזם האלגנטי, הפשטות והדיוק שמשפיעים על דור שלם של עורכי ומעצבי מגזינים״.
"רק גיליון שלישי למגזין System המסקרן, שאותו הוציאו לאור בשנה שעברה אליזבת ואן גוטמן, אלקסיה נידזילסקי וג'ונתן ווינגפילד. הפעם, כיאה לשם המגזין, בחרו העורכים לשים על השער לא דוגמנית או ידוען אלא את אחד הצלמים המוערכים, העסוקים והשנונים בתעשייה - יורגן טלר - בפורטרט עצמי, בתנוחה אופיינית ועל רקע הסרוויס של סבתא.
״כבר נכתב כל כך הרבה על הדימוי הרומנטי המושלם של המאייר הישראלי תומר חנוכה על שער הניו יורקר בחורף שעבר, ובכל פעם שאני מסתכל - זה עדיין עובד. האינטימיות הנינוחה בין בני הזוג, המתח בין הבחוץ לבפנים, בין הקור לחום, בין הגעגוע שלנו לחורף לצורך שלנו באהבה, סיפור שלם שמתרכז לתוך דימוי דומם אחד״.
4. הבחירה של ציפה קמפינסקי, ערכה את מוספי סוף השבוע של "חדשות" ומעריב" והקימה את "זמן תל אביב", יועצת תוכן למוספים, מרצה וכותבת הבלוג ״סטריט ויו״ כאן באקסנט:
"אסקווייר, מהדורת אוקראינה, הציג ביוני שער מהמם בעוצמתו השקטה. מינימליזם, אולי חתרני, במדינה השרויה במלחמה. לא צריך לדעת רוסית. טילדה סווינטון, בצילום של פיטר האפאק, היא טיל חכם".
"השער של ניו יורק טיימס מגזין, מחודש יוני, הוא דוגמה ראויה לשבח לאו דווקא בזכות העיצוב, אלא בזכות התוכן. לשם כך יוצאים עיתונים, לא? וסיפור משמעותי כזה שום דוגמנית לא תוכל לספר".
"בעקבות אסון המטוס המלזי (שנעלם ב-8 במרץ), פרש ה'סטאר' המלזי את שעריו, השחיר את הרקע, וכתב את הכותרת - מספר הטיסה הנעלמת MH 370 - בשמות 227 ההרוגים. זה חזק. במיוחד כשמדובר בעיתון יומי".
"DT lux. מגזינים מנצלים דוגמניות. דוגמניות מנצלות מגזינים. ועם בר זה לא נגמר. זה דיל גועלי, אבל חייבים להודות שהספרדים עושים אותו אפקטיבי (לפחות בחודש מרץ)״.
"קאונטרי לייף. גם להם יש דוגמנית-על. כשיש לעורכי מגזין מודעות עצמית והומור מושחז, כמו זה המציג תרנגולת כאילו היתה בר רפאלי, מגיע להם להיספר בכל סיכום שנה".
5. הבחירה של רועי רוב, מבעלי הסטודיו הניו יורקי לעיצוב גרפיTopos Graphics (מיתוג המוזיאון היהודי בניו יורק), מנהל קריאטיבי של המוזיאון, והשגריר האמריקאי בחבורה:
״ממה שאני זוכר, השער המוצלח ביותר השנה היה שלביזנסוויק על פרגוסון. התצלום של הילדה שמרימה את ידיה הוא כל כך חזק: האם היא מבינה את המחווה האיקונוגרפית שלה לרגע שבו מייקל בראון הרים את ידיו? זה מראה במידה רבה את ההתנהגות הנלמדת של פחד ודיכוי שחדרו לילדה כל כך צעירה, שעדיין שותה מבקבוק. האם זה מה שמזין את אמריקה השחורה - פחד מגיל צעיר כל כך? האם הילדה הזאת נכנעת לגורל הזה? כמעט בלתי אפשרי לחשוב על עוד תמונת שער שמצליחה לשלב את כל השכבות והמורכבות של פוליטיקת הגזע באמריקה של היום״.
״אני אוהב גם את השער של ביזנסוויק עם דב צ'רני. חכם שהוא עובד על שתי משמעויות בו בזמן: הדימוי עובד כמו שהוא, גם ללא התייחסות היסטורית ותרבותית, אבל אי אפשר להתעלם מהשער המפורסם שיצר ג׳ורג׳ לויס לאסקווייר, שבו אנדי וורהול הרים ידיו אל-על מתוך פחית שימורים של מרק 'קמבל'. החיבור בין צ'רני לוורהול הוא צעד חכם: ההערצה לצ'רני ולמותג שבבעלותו, אמריקן אפארל, לא הייתה מתרחשת לולא ההייפ סביב האופי המיני, הדיבור על גבוה מול נמוך, פטישיזם, ופולחן הסלבריטאיות של וורהול״.
״השער הצבאי של מגזין הניו יורק טיימס חזק בשקט שלו. הוא מציג את הבדידות שמסופרת בטקסט הזה, עם תמונה בלתי נשכחת שמפנה את תשומת הלב לסיפורה של אשה, ואיך זה עובד עם כל כך הרבה סיפורים אחרים ופרצופים אחרים שאנחנו אף פעם לא זוכים לראות״.
"ניו יורק טיימס מגזין" מכניס עוד שני שערים לרשימה של רוב, עם שתי נשים מפורסמות: הילרי קלינטון כמלכת הפלנטות, בשער מאויר של ג׳ס לנץ שזכה בתואר המפוקפק "השער המפחיד של השנה" אצל כמה וכמה בלוגרים; ויוצרת ״בנות״, לנה דנהם, בפוזה רומאית.ויקטוריה דייל, צלמת ספרדייה, נקראה לדגל כדי ללכוד את הרוח המוזרה של דנהם כשחקנית, כתסריטאית וכבמאית; העורך ג'ייק סילברסטיין וצוותו בחרו להציג אותה כפסל קלאסי.
הבחירה שלי (עודד בן יהודה) מחולקת לחמש קטגוריות:
הפורטרטים
מבט חודר הוא אולי הטריק הכי קל ומתבקש ללכוד את תשומת לבם של הקוראים; קל ומתבקש, אבל נבון ויעיל. עם סלב בינלאומי על השער, הרי לכם המתכון למגזין שובר קופות. במקרים כאלה אני בכל זאת מחפש את הערך המוסף, אם בגלל מניפולציה מבריקה שנעשתה על הדיוקן, ואם בגלל הסיפור שאותו מבט יודע לספר:
אני רוצה לפתוח במשחקים האולימפיים בסוצ'י ובשליט רוסיה. בשנה החולפת הדגים ולדימיר פוטין באופן מובהק באיזה עידן אלים אמא-רוסיה מתקיימת כעת, תוך דריסת זכויותיהם של הומואים ולסביות והפיכת אורח חייהם לבלתי חוקי. ״הנשיא הרוסי הפך לאיום היחיד הגדול ביותר בעולם לקהילת הלהט״ב״, כתבו עורכי המגזין הגאהAdvocate, שבחרו בו לאיש השנה. השער של גיליון דצמבר מציג אותו כהיטלר, ובלי אף טקסט זהו שער אמיץ, מדויק ובעל מסר חזק.
שער אמיץ נוסף, שגם בו מתנוסס פוליטיקאי מפוקפק על גרדום השער, יצא מבית היוצר של מגזין M שלLe Magazine du Mondeהצרפתי. הכתבה שהתפרסמה בחודש יולי עסקה בהאזנות הסתר של הנשיא לשעבר, סרקוזי. כפי שמבט חודר הוא אמצעי ללכידת קשב, הרי שהסתרה, הפרעה ושיבוש של אותו מבט מייצרים את אותה פעולה ממש. פאינה קירשנבאום בטח הייתה מגישה תביעה על שער כזה.
Exhibition הוא מגזין אופנה צרפתי. בכל גיליון, המגזין נותן יד חופשית למעצבים וצלמים להציג את השקפתם על קונספט מסוים. לקראת שבוע האופנה הפריזאי, צלמים ואמנים כמו DanTobin Smith, Sølve Sundsbø, Pierre Debuscherre, Luigi & Daniele + Iango, Maurice Scheltens & Liesbeth Abbenes, Daniel Jackson, Emma Summerton and Glen Luchford חקרו את בד המשי עם פרשנויות תרבותיות וסמנטיות, כמו גם קונוטציות פיזיות.
״אנחנו לא יכולים אלא להסכים לנושא השיר של מרווין גיי ותמי טרל, 'אין הר גבוה מספיק'', כתבו עורכי מגזין האופנה והלייף-סטייל הספרדי (החביב עלי מכל)Fucking Young, על הנושא שבחרו להקדיש לו את הגיליון האחרון: הר. ״אז כדי לחגוג את העובדה שבר טיפסנו על כמה הרים, בחרנו להקדיש את הגיליון לגבהים הטופוגרפיים. תנו לחיים שלנו להיות מלאי פסגות ולתת לנו את הכוח להתגבר על כל המפולות והקירות התלולים שיבואו״, התפייטו אדוארדו גארסיה ואדריאנו באטיסטה.
דר שפיגל (״מראה״ בגרמנית) הוא אחד ממגזיני האקטואליה החשובים באירופה, אולי גם בעולם. השער המנופץ הנהדר (צילום של ג׳וליאן ורנר), שמוקדש לכתבה על כאבי ראש ועל מיליון גרמנים שסובלים מכך דרך קבע, לא מפחד מניפוץ הלוגו שלו עצמו. ממש כמו הגישה הביקורתית והאמיצה של עורכי המגזין וכתביו.
השערים של ווג ארה״ב משעממים בעיניי. הם תמיד מציגים איזשהי דוגמנית או סלב-של-הרגע-הנכון, בפוזה קלישאתית רוויה פוטושופ, בשמלה בנאלית של מעצב סופר-נחשב. בדיוק מהסיבה הזו, השער עם לנה דנהאם (בצילום של אנני לייבוביץ' הנחשבת, אייקון אופנה בעצמה) כל כך חזק וטוב.״לנה דנהאם, מלכת הקומדיה החדשה" היא ההפניה לכתבה, לצד דיוקן הנערה ששינתה את פני הטלוויזיה האמריקאית. במבט מסכן, עם לוק א-לה-טוויגי ובחולצה מנוקדת של ברברי, דנהאם כמעט נחנקת, לא ברור אם מתוקף התואר והמעמד או מתוך התקף חרדה בצילום השער הראשון שלה ל"ווג". לי היה נדמה שזו אותה הבעת גועל של דמותה בסדרה ״בנות״, שבזה לתרבות המיינסטרימית. שער בלתי צפוי למגזין מאוד צפוי.
OUT, גם הוא מגזין אמריקאי גאה, הציג השנה שני שערים מצוינים: למטה, הזמרת ביונסה, יקירת הקהילה, בעירום מלא ובשיער פלטינה בנוסח מרילין מונרו, בשער שעורר מהומה תקשורתית לא קטנה (צילום שלSantiago & Mauricio); מעליו, השער עם ניל פטריק האריס, כוכב טלוויזיה בעבר וברודוויי בהווה, בפוזה חשופה ומנצנצת (בצילום של מייקל מולר).
עבודה מהפנטת של צלם האופנה והאמנות טים ווקרלמוסף
של "גרדיאן". גרייסון פרי, אמן בריטי שניכר בלבוש מוחצן ובעיסוק בזהותו המינית, בשער שמזכיר איך מבט חודר, מעט טקסט והרבה סטייל מייצרים דימוי חזק.
ממלכת פופ אחת לאחרת. רק השבוע מדונה שיחררה, בעל כורחה, סינגלים מהאלבום הבא שלה, כי האקרים הפיצו כמה סינגלים לא מעובדים באינטרנט. מקרי או לא, המגזין האמריקאי הנחשב interviewיוצא כעת בגיליון סיכום שנה עם שלושה שערים שונים של מדונה (הפקות אופנה של צלמי האופנה Marcus Piggott, Mert Alas). מדונה היא אייקון שעדיין מנצח כל חוק של לכידת קשב: לא משנה כמה היא תצולם באופן בנאלי או פאתטי, סביר להניח שהגיליונות בכיכובה יהפכו לפריטי אספנים.
מגזין הצילוםAperture(צמצם) הוא הצוהר העיתונאי של קרן Aperture, ששמה לה למטרה לחבר את קהילת הצילום ושוחריו ליצירות מעוררות השראה ולרעיונות חדים - הן בדפוס והן באינטרנט. רוב שעריו של המגזין, כמו עיצוב כפולותיו, מוצלחים ומסקרנים, ולכן היה קשה לבחור שער שמתעלה על חבריו. גיליון האופנה שיצא בסתיו מציג בשער דיוקן של דוגמנית בטכניקת קולאז׳. בין אם זו ביקורת על תופעת הפוטושופ בתעשיית האופנה ובין אם לא - השער מצוין.
תינוק בן יומו צורח: מוסף הבריאות שצורף לגיליון יוני של מגזין New York סוקר את רשימת הרופאים הטובים ביותר בעיר. 
השער שסוגר את רשימת הדיוקנאות הופיע על גבי מגזין התרבות והאוכל הבריטיThe Gourmand. המגזין החצי-שנתי הציג בגיליון החורף תצלום מתוך עבודת וידאו חושנית של האמנית ליזה רובנר, Groundcherry Kiss, שנעשתה במיוחד בעבור המגזין. נדמה לי שהדימוי מתמצת את מהותו של הגורמנד: תשוקה ואוכל.
חפצים מדגמנים
דווקא משום שקל לעורר תשומת לב באמצעות דיוקן ומבט, ההחלטה להציב במרכז השער חפץ דומם (Ready Made) מציבה בפני המעצבים והעורכים אתגר מיוחד. הנה כמה פיינליסטים מוצלחים:
סקס ועיצוב. מגזין Print
בחר להתבונן, בגיליון פברואר, בעיצוב שעוסק במין, במיניות ובמגדר. זאת, באמצעות הזמנת דרך אמנים ופרויקטים, כגון מגזין Secret Behavior, לבחון מהו סקס בשבילם. השער מזמין את הקוראים להצצה מאחורי הסורגים השחורים של הצנזורה, כדי להבין מדוע חוברות קומיקס מסוימות כל כך שנויות במחלוקת. התוצאה: בלון מוזהב של האות X. פשוט וחד.
מגזין Smith האוסטרלי (תמיד כיף לגלות דברים יפים מחוץ לאירופה) מנסה להנגיש סיפורים בלתי צפויים, מעניינים, מצחיקים ולפעמים מסובכים, כמו שהייתם מספרים לחברים בפאב. השערים שלו מינימליסטיים ומעוררים מחשבה. הסמליות של חוטי התיל המסודרים כזר פרחים לראש, כמו ישו בחודש שכולו חגיגה נוצרית, היא צעד אמיץ מבחינת עיתון שמופיע באומה נוצרית שחוגגת כריסמס. תארו לעצמכם מגזין ישראלי שמציג על שערו חנוכייה עשויה דינמיט.
השער השני של גורמאנד ברשימה, בזכות המינימליזם והניקיון העיצובי שמייצרים אימפקט חזק. השער של גיליון הקיץ מפנה לכתבה על גילויי הירח של גלילאו בשוקולד. קראתם נכון: צילומי השוקולד הסוריאליסטיים שמוצגים בכתבה נראים כמו צילומי נוף מעולמות אחרים. נדיר.
גם הבחירה בשער אחד של מגזין Vice לא הייתה קלה. Vice הפכה לפלטפורמה ענקית ובינלאומית שממששת את הדופק של האירועים ברחבי הגלובוס. המגזין החינמי של Vice מטפל בקשת רחבה של נושאים - מתרבות שוליים ועד פוליטיקה מטלטלת - מבלי להתפשר על האיכות והעיצוב של שעריו הבועטים, הפרובוקטיביים והמדויקים. כל שער שלו הוא הפתעה.
בנובמבר יצאThe New York times Magazine עם גיליון שמוקדש לכישלון - תופעה שמוכרת בוודאי לרבים מאנשי העיצוב והקריאיטייב. הכתבה הציגה תזה, שלפיה כישלון הוא לעתים קרובות דווקא הבסיס לחדשנות, והכריזה על "דור הכישלון": כזה שתמיד ישאף ליותר ויחפש איפה הוא לא מספיק טוב. שער מבריק, חד-פעמי ואמיץ.
הטיפוגרפים
איכותם של מעצבי השערים נבחנת ברגע האמת הבא: לעצב שער חזק ללא צילום טוב, חפץ מעורר תיאבון ויזואלי או דוגמנית בפוזה מגרה. כשהכלים היחידים שעומדים לרשותם הם המקלדת עם האותיות וסימני הפיסוק, נדרשים מהם ברק ותעוזה, הבנה טיפוגרפית ויכולת להשתמש במשפט אפקטיבי. זהו המקום שבו הטקסט הופך לדימוי.
שער דצמבר של מגזין המוזיקה הבריטיWire, ״גיליון החופש״, מתייחס לחופש שהמוזיקה מאפשרת: שחרור קול, שירי התנגדות ומחאה, חרוזים לא הגיוניים, ראפ מאולתר, קריוקי ועוד. למרות הבלגאן (גם הברקוד כלול), שמזכיר לי פוסטרים דאדאיסטים, השער מצליח לייצר היררכיה הודות לקומפוזיציה מדויקת.
השער של מגזין Wiredבאוקטובר מיד לכד את עיניי. מניפולציה פשוטה שנעשתה-כביכול על השער ״המקורי״ של גיליון העיצוב מראה (כמו בשער של דר שפיגל) - תוך הסתרת הלוגו ומשחק מלים טיפוגרפי - שמותר להעז.
יש לי אוסף לא קטן של שערי טיים-אאוט לונדון, שלא מפסיק לנסות ולמתוח את גבולות העיצוב בז׳אנר מדריכי העיר המודפסים, ז'אנר שמזדקן ומתפורר יחד עם המעבר לדיגיטל. במגזין הלונדוני מבינים את כוחו של שער המגזין המודפס (שבניגוד לאחיו התל אביבי מחולק בחינם), והתהליך שהוא עבר איפשר לו להשלים באופן מקסים את הגרסה הדיגיטלית. על השער של יולי אין צורך להרחיב, תקראו לבד למעלה.
עושים פוזה
עד עכשיו ראינו איך מבט, חפץ או טקסט מייצרים סקרנות. בקטגוריה הבאה מתקיימים כל השלושה, רק שהגוף, כאובייקט, מספר גם הוא סיפור. כאן נכנסת לתמונה פעולת הבימוי של הצלם או העורך הראשי (תלוי בגודל המגזין ובצוות הקריאייטיב). הנה הפיינליסטים שגרפתי:
Empire הוא מגזין קולנוע, וביולי הוא יצא במהדורה מוגבלת הכוללת את סיכום הסרטים הטובים של כל הזמנים. בשער מחווה להאן סולו (דמותו של האריסון פורד ב''מלחמת הכוכבים'') כלוא בתוך קרבונייט. גם הלוגו הוטבע. אמנות.
Dazed,
שירש את כסאו של THE FACE המנוח כמגזין הלייףסטייל והתרבות המוביל בממלכה הבריטית, הזמין את אמן הקולאז׳ים הפרובוקטיבי דאג אברהם (כוכב אינסטגרם ששווה לעקוב אחריו)
להרכיב שער לגיליון סוף השנה משני שערים שהם צילמו. נתנו לו יד חופשית, וזה מה שיצא (שני השערים שצולמו בנפרד פורסמו בגיליון).
כשמגילת העצמאות האמריקאית כמו-מקועקעת על גבה, ג׳וליה לואיס דרייפוס (53!) מתמודדת באומץ על תואר אקט-השער הנועז של השנה. חתימתו של ג׳ון האנקוק, מהאבות המייסדים של ארה״ב, על התחת של דרייפוס, עשתה רעש בתעשייה. הרולינג סטוןמפשיט את כוכבת סיינפלד לשעבר ו-VEEP בהווה לטובת אחד השערים האייקונים של השנה. עם האוכל בא התיאבון לעירום נוסף, ובחודש הבא הופיע על השער ניל פטריק האריס, בפוזה שכמעט השאירה אבק לגברת קרדאשיאן (תיכף נגיע אליה).
וכן, כנראה שבכל זאת צריך לרדת נמוך כדי למשוך קוראים וצופים. השער המדובר של השנה היה ללא ספק שער מגזין PAPER(צילום שלז׳אן פול גודההוותיק). עד לפרסום "התחת של קרדשיאן", שחצה כל טעם טוב וסוקר בכל גוף תקשורת, זה היה מגזין אופנה לא ממש ידוע שניפק שערים לא רעים בכלל. בספטמבר האחרון, למשל, הופיעה על השער הדוגמנית ברוק קאנדי כשיהלומים ואיפור ביזארי מעטרים את פניה (לכי תתחרי עכשיו עם התחת של קרדשיאן). לא שהשער של קרדשיאן מעניין בעיניי: הוא לא. זו פשוט דוגמה נפלאה שמחזירה אותנו לימים הטובים שבהם שער עשה סנסציה. כאן נמדד כוחו של הפורמט, שמוכיח שוב את הרלוונטיות שלו.
ההמולה התקשורתית סביב סשן צילומי ״האופנה״ של קייט מוס לפלייבוי, כשהיא לבושה כשפנפנה לכבוד חגיגות ה-60 למגזין, שטפה רשתות חברתיות והשתלטה על שיחות סלון. עד כדי כך, שגיליון ינואר/פברואר אזל מהמלאי לפני שהגיע למדפים. אולי במפתיע, דווקא שער שמרני של מגזין ותיק לאירוטיקה רכה עורר דיון על אודות "מה השתנה באופן שבו נערות פלייבוי מוצגות, ואילו הנחות נעשות למגה-סטארית כמו מוס, שבגילה מוכיחה שניתן לנצח את חוקי הטבע".
CR, מגזין האופנה בעריכתה של קארין רויטפלד, שכיהנה כעורכת אגדית של ווג פריז, הספיק לפרסם כמה שערים מהדהדים בגיליונותיו המועטים. בגיליון החמישי שיצא בקיץ צולמה, כשפניה מוסתרות במסכה כהה, לא אחרת מאשר ביונסה. פייר דהבושרה, צלם האופנה הצרפתי, אחראי על הפקת האופנה המהפנטת (בתוך המגזין רואים את ביונסה כשידיה מגואלות בדם). הצעד של המגזין לא פחות אמיץ משל קווין בי, שהסכימה להצטלם כשפניה מכוסות. אגב, השער האחורי היה מעניין לא פחות (טיזר למי שימצא ויקנה).
TIME חרת על דגלו צילומי שער מכוננים - מאלברט איינשטיין ועד מארק צוקרברג - שמקבעים בתודעה העולמית את צו השעה, הדמות הנכונה בזמן הנכון, זו שידברו עליה בכל שיחת סלון ומסדרון. השער של גיליון יוני עשה היסטוריה: לאוורן קוקס, כוכבת ״הכתום זה השחור החדש״, תיזכר כטרנסג׳נדרית הראשונה שמתנוססת על שער המגזין.
באתר האינטרנט של מגזין האופנה הדני Tomorrow's Journal כתוב שתפקידו ״לעורר השראה, סנסציוניות, מוזרות, חדשנות, פנטסטיה, לערפל ולעטוף הכל ביופי, ועדיין תוך התבוננות פשוטה״. אופנה, עיצוב, סגנון חיים ועיצוב פנים באים לידי ביטוי בעבודות של שלל צלמים, מעצבים, מעצבי שיער ומאפרים, שנבחרים בקפידה כמו המאיירים, האמנים, מעצבי הפנים והיוצרים השונים כדי להרכיב את אחד המוצרים האיכותיים והנועזים שאפשר לפגוש היום על מדף המגזינים. השער של הגיליון האחרון, שמציג את ״מלכת האמבטיה״ בצילום של Signe Vilstrup, הוא יצירת אמנות לירית וקסומה.
שער נוסף מבית המגזין Vice: על גבי שער גיליון האופנה השנתי הופיע צילום שחור-לבן של איש בחליפת סאדו. למטה: השער שלהסאנדיי טיימס הבריטיהוא צילום של סטיב שופילד, בעבור כתבה שעוסקת בכפילים הוליוודיים. הצילום משתמש בשער המגזין כקנבס ומעניק לו ממד נוסף.
ומה איתנו?
אפשר היה למלא עוד מטרים שלמים של גלילה עם שערים מרתקים, נועזים וחדשניים, אבל שאלה אחת ממשיכה להטריד אותי: מה קורה בארץ?
כמעט כלום. שממת המגזינים הישראליים לא מיישרת קו עם רמת העיצוב המגזיני במדינות רבות בעולם, ובוודאי שלא על רקע האיכות הגבוהה של מעצבים, מאיירים, צלמים ואנשי קריאייטיב שנמצאים כאן. מילא בחירות בנאליות של דימויים, כמות הטקסט האדירה והלוגו הענקי שמתחרים על תשומת הלב מול הדימוי הראשי; נדמה שבמערכות שונות לא מבינים בכלל את כוחו של השער - נחלתו הבלעדית של הפורמט המודפס. זו עדיין שיחת היום, והעולם מבין את זה. רגע לפני שהשנה מתחלפת, אני מקווה שבסיכום הבא אוכל לשבץ ברשימה גם שער משלנו, לתפארת מדינת ישראל. שנה אזרחית טובה.
