מקרי או לא, כמה ימים אחרי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, המיתוג החדש של המוזיאון היהודי בניו יורק נחשף. על החתום: אחד השמות הגדולים בעיצוב החזותי: סטפן סגמאייסטר. אבל הוא לא לבד: יחד איתו עבד על הפרויקט מעצב צעיר, ישראלי תושב ניו יורק. גם בעולם הכבד והשמרני של מוזיאונים ויהדות, מנסים כאן למתוח גבולות ולהעניק למוסד כבד-הראש תחושה עדכנית. טייק א לוק, טרי טרי:
כשחושבים על מוזיאון יהודי, קופצת לראש האסוציאציה על המוזיאון המפורסם בברלין (שתיכנן דניאל ליבסקינד) או על ההוא בוושינגטון. לא כולם יודעים שבלב מנהטן, בבניין גותי שנמצא במרחק שתי דקות מהשדרה החמישית, נמצא המוזיאון היהודי של העיר הכי יהודית בעולם. זיכרון נעים מלפני כמה שנים מעלה בי חיוך כשאני נזכר במוזיאון המיוחד הזה, שבניגוד לאחיו בעולם, מתמקד באמנות יהודית - חדשה וישנה - ופחות בהיסטוריה ובשואה.
סגמאייסטר, אחד המעצבים הגרפיים הכי נחשבים (עדיין), החל לעבוד על מיתוג מחודש של המוזיאון כבר לפני שנתיים. קלודיה גולד, שנכנסה אז לתפקידה כמנהלת המוסד, החליטה על מהפכה תדמיתית במוזיאון הישן (שהושק ב-1904), וזימנה לפגישה את סגמאייסטר, שמלבד היותו איש מקצוע כישרוני הוא פרובוקטור לא קטן, אבל כזה שמצליח אפילו בפרויקטים מסחריים למתוח מעט את הגבולות המקובלים. סגמאייסטר לקח את הגריד הקבליסטי (באתר שלו ניתן לראות סרטון קצר על אופן הבנייה שלו), וממנו גזר את הקוד הגנטי של פונט הכותרות והשפה הגרפית.
הצבעוניות שנבחרה מטיסה את התדמית של מוזיאון יהודי לנקודה עכשווית בזמן. היא מתבססת מצד אחד, איך לא, על המקובל - כחול, לבן ושחור - אבל הסטודיו בוחר בכחול-אינדיגו הטרנדי, שאליו מצטרפים ארבעה צבעי-משנה פלואורסנטיים. למתעניינים, גופן הטקסטים הוא Apercu של Colophon Foundry.
מבחורי ישיבה ועד לתרמילאים וזוגות חד-מיניים, השפה האיורית הפיקטוגרמית - שבאופן מפתיע גם היא מושתתת על אותו גריד קבליסטי - מצליחה לזקק את הפסיפס היהודי של ימינו. גם בניין המוזיאון זכה לאיור, שהופך אותו לאייקון נפלא בגב כרטיסי הביקור.
מי שמנהל כעת את צוות המעצבים של המוזיאון ואחראי לפן היצרתי שלו (יחד עם שותפו לסטודיו "טופוס גראפיקס", סת׳ לבנז) הוא רועי רוב. הוא למד במחלקה לתקשורת חזותית ב"בצלאל", אך עבר משם וסיים את לימודי התואר הראשון בבית הספר הגבוה לעיצוב ואמנות ״קופר יוניון״ בניו יורק, שם הכיר את סגמאייסטר כמורה. לימים הם שיתפו פעולה, לא אחת.
"כשקראו לנו לדגל", מספר לי רוב בשיחת סקייפ לילית ממשרד המוזיאון, כשברקע שומעים את המולת ההשקה החגיגית, "הגענו כבר בשלב מתקדם יחסית של פיתוח השפה המותגית, כשרובה כבר נקבעה. אנחנו המשכנו לפתח אפליקציות שונות, מהשילוט ועד לעיצוב האריזות בחנות המוזיאון. נעשה כאן משהו מיוחד, כי יש כאן הפחת חיים במוסד שנתפס כמקום ארכאי, לכדי מוזיאון לאומנות מודרני בעולם עכשווי".
תהיתי אם חנוכת המוזיאון הממותג מחדש בסופו של יום השואה היא עיתוי מכוון, שהרי בוודאי מדובר ביום השיא של ביקורים במוזיאונים יהודיים בעולם. "זה בעיקר צירוף מקרים", משיב רוב. "חיכו לפתיחה גדולה שתיערך במוזיאון, ובימים אלו נפתחת כאן תערוכה של האמן הקונספטואלי האמריקאיMel Bochner.
עם לוק שלא היה מבייש כל מוזיאון עכשווי לאמנות, עם נראות אייקונית שמתהדרת בפונט ייחודי (לא עוד ״הלווטיקה״ המשומש), בשפה גרפית שלא מנסה למחזר שפות תבניתיות של מוזיאונים בעולם, יחד עם צבעי זרחן שיהפכו את העיר לעוד יותר שמחה, נדמה שהמוזיאון היהודי של ניו יורק הולך להיות ספוט חם ביותר בקיץ הקרוב. אפילו בשביל הקארי בראדשוז העכשוויות.
>> תיק העבודות של רועי רוב
>> ראיון עם סטפן סגמאייסטר