מבין המעצבים שראיינו לסדרת הכתבות הזו, שרית שני חי
היא היחידה שנקבה בשמות ישראלים. כמודל ומקור השראה בחרה באדריכלית ומעצבת הפנים דורה גד, שזכתה ב-1965 בפרס ישראל לאדריכלות יחד עם אל מנספלד, על תכנון מוזיאון ישראל בירושלים. גד עיצבה גם את חללי הפנים של כנסת ישראל, הספרייה הלאומית ומלון הילטון בתל אביב, את מטוסי הבואינג של אל-על ואוניות נוסעים של צים.
"דורה גד בשבילי היא הכוהנת הגדולה של העיצוב הישראלי", אומרת שני חי. "למרות שהיא כלל לא עבדה מתוך שאיפה לעצב 'ישראלי'. היא התחנכה באירופה וכשעלתה לארץ בשנות ה-30 היא הביאה איתה את השפה הבינלאומית, את המודרניזם, אך כאן שילבה בהם מוטיבים מקומיים. היא השכילה ליצור משהו לוקלי בעזרת פריטים כמו שטיחים ארוגים ומחצלות קש, מוצרים שנעשו בעבודת יד בארץ. וכמובן – עבודות של אמנים ישראלים שהיו אז צעירים, כמו דני קרוון ויעקב אגם. בעבודה שלה אפשר לראות שמרנות לצד חדשנות, תיעוש לצד עבודת כפיים. היא הטביעה את חותמה בתרבות הישראלית. לא היה בעבודתה שום דבר מנותק – אין לי ספק שהיא הבינה בדיוק איפה היא נמצאת.
"התחלתי לחקור את עבודתה כשהתבקשתי לעצב את חלל הפנים של בית המועצה בכפר שמריהו, לפני כשנה וחצי. את הבניין תיכנן אל מנספלד, ובנו היה זה שהמליץ עלי. מנספלד עבד עם גד הרבה, וכשחקרתי את עבודתו למדתי גם את עבודתה. חורה לי שכמעט אין עליה חומר, למרות שהיא הייתה כלת פרס ישראל. מצאתי אודותיה ספר אחד בטכניון.
"אני מאוד מזדהה עם העבודה שלה, עם הראייה הטוטאלית שלה. היא התייחסה לכל פרט – מרצפה עד תקרה, כולל הידיות של הארונות. גם אני מאוד טוטאלית בהתייחסות שלי וגם אצלי יש מתח בין תיעוש לבין עבודת כפיים (כמו בכסאות הארוגים). הדבר האחרון שהיא עושה זה לקשט. אין אצלה קישוטיות, אלא עושר צורני גדול (כמו התקרה במוזיאון ישראל) לצד תמצות. בצורה הזו אני עובדת שנים, מתוך שאיפה לדברים הכי בסיסיים ותמציתיים. חיפוש אחר הרמוניה ללא קישוטיות מיותרת, מתוך רצון להיות פונקציונלי".
"את גילי קוצ'יק ורן אמיתי מסטודיו בייקרי
פגשתי עכשיו ביריד 'עיצוב טרי'.
אני מאוד מתפעלת מהם כי אני חושבת שגם הם מקפידים לעבוד בקונטקסט תרבותי ותמיד העבודות שלהם משלבות עבודה מסורתית. למשל, כיסא מתועש שעשו בהשראת קיפולי אוריגמי. אני מזהה את עצמי באזורים האלה. המתח בין תיעוש לעבודת כפיים, בין מסורת לחדשנות. החקירה של דימוי: למשל, ההבדל בין עצב לשמחה בצלחות שלי זה קו הפה".
עוד בסדרה על השראה:
>> איזה פסל השפיע על דב גנשרוא כשהיה בן 18, ולמה הוא חושב שמרקוס קייזר הוא פרפורמר אדיר?
>> מי המאסטרו של אלכס פדואה, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, ואיך כבשו שעונים חלולים את ליבו?
