הוא גרם לבני נוער התקפי אפילפסיה. אם תשנו את סדר האותיות, תקבלו את המלה "ציון". ואם תעשנו משהו, אולי גם תוכלו לראות את ליסה סימפסון מבצעת מין אוראלי - מה לא נכתב או נאמר על הלוגו השנוי במחלוקת של המשחקים האולימפיים, שייפתחו ב-27 ביולי בלונדון? אירוע הספורט המפורסם בעולם עוד לא התחיל, ובריטניה כבר זכתה במדליה ראשונה בקטגוריית הלוגו המדובר בהיסטוריה. ביוני 2007, כשנחשף הלוגו (בעיצובו של וולף אולינס), זעקו בענף העיצוב שהפעם הבריטים הגזימו. אז בלי הקדמות נוספות, הנה הוא:
רק ב-1924 החלו הערים המארחות של האולימפיאדות לעצב סמל מיוחד לאירוע. עד אז, כלומר מאז 1896 - שבה הוחלט באתונה להחזיר לחיים את התחרות ההיסטורית - עוצבו רק כרזות רשמיות שציינו את המאורע.
ניתן לראות איך האבולוציה של עולם האמנות והעיצוב השפיעה על הסגנון האיורי, השימוש הטיפוגרפי התקופתי, והפאלטה הצבעונית - כולם השתנו במרוצת הזמן. מלבד שנים מסוימות שבהן התלקחו מלחמות-עולם מאוד לא ספורטיביות, סקירה של הלוגואים השונים מעידה על האבולוציה שעבר ענף המיתוג: לוגואים בהשפעת סמלים של ערים (כמו אלה של פריז, ברלין ולונדון עד אמצע המאה); עיצובים ברוח התקופה (סגנונות הבאוהאוס והדה סטייל החמים של שנות ה20- באירופה, הגיאומטריה הגרפית של שנות ה-60 במקסיקו ובמינכן, והשפעת המחשב על השפה הוויזואלית משנות התשעים בברצלונה); הסגנון האיורי והידני באתונה, בסידני ובבייג'ין - ועד לסמל הפסיכדלי הנוכחי, שמזכיר יותר הזמנה של ליין מסיבות מגניב באיסט לונדון.
כמה דברים נוספים שלכדו את תשומת ליבי: השנים שבהן לא עוצבו לוגואים, כי מדינות העולם בחרו להתחרות בעצמן בדרך לא ספורטיבית; איך משולב סמל חמש הטבעות האולימפיות (שאותו עיצב ב-1912 הברון פייר דה קוברטן, מוביל הרעיון האולימפי), שמסמלות את חמש יבשות כדור הארץ (כחול - אפריקה, צהוב - אמריקה, שחור - אסיה, ירוק - אירופה, אדום - אוסטרליה) בכל לוגו ולוגו; הכוכב הרוסי הקומוניסטי מול הכוכב האמריקאי הקפיטליסטי, שעוצבו בזה אחר זה (על ידי ולאדימיר ארסנטייב ורוברט מיילס, בהתאמה) למשחקי מוסקבה ולוס אנג'לס; מקסיקו, שבחרה להבליט את שמה ולא את שמה של עיר הבירה מקסיקו סיטי; הגיאומטריה המקסיקנית מול הגיאומטריה הגרמנית (אגב, הם החביבים עלי מכל), וחמשת הצבעים שהפכו לברירת מחדל של עיצוב הסמל. עד שהגיעה לונדון.
כל עיר, בשלב התחרות, מציגה לוגו זמני ותפישה גרפית כללית ולא מחייבת. ניתן לראות את הסמל הראשון שעוצב בסטודיו קינו הבריטי, ובו נצבע נהר התיימז הלונדוני בצבעים הרשמיים של האולימפיאדה. כמו נערה מתבגרת, שהתגנבה דרך החלון ופשטה את בגדי הנשף לטובת האאוטפיט הנכון, לונדון מציגה תדמית פרועה וחדשנית שאף עיר לפניה לא נקטה, דרך הלוגו הרשמי והסופי שעוצב בסטודיו של וולף אולינס, בריטי כמובן.
הלוגו, שעלה כ-400 אלף פאונד ומציג את הספרות 2 1 0 2, ושמזכיר את הסגנון הדה-קונסטרוקטיבי משנות ה-80 בקומפוזיציה שנראית אקראית לחלוטין, עשה כבר פעמיים היסטוריה: סמל חמש הטבעות הוכנס לתוכו ואיבד את צבעיו הידועים, ובפעם הראשונה ישמש הלוגו הרשמי (בעיבוד שונה) גם את אולימפיאדת הנכים שתיערך בהמשך.
אז לונדון מנסה להיות הנערה הפרובוקטיבית והפרועה של המשחקים האולימפיים, והיא עושה זאת בריצת 100 מטר משוכות בלי בעיה. "בלגן אינפנטילי, כישלון אמנותי וסקנדל מסחרי", טען סטפן ביילי, מייסד מוזאון העיצוב בלונדון, כשהלוגו נחשף. אני דווקא אוהב את הלוגו. הוא מנער את אבק התדמיות המשעממות שערי העולם התהדרו בהן בעשורים האחרונים. הפונט החדש והמבריק, שעוצב במיוחד לשפה הגרפית הזו, מוכיח גם הוא את החשיבה הנועזת שמנסה למתוח את גבולות הז'אנר הכה-צפוי. לוגו טוב נבחן במידת הדיוק של המסר שהוא מעביר ובזכירותו. שני הפרמטרים הללו מוכיחים שאולינס עיצב לוגו מנצח. יפה או מכוער, בעיני זה לא רלוונטי. אך אם חשבתם שפריצת הדרך הזו מסמנת אבולוציה חדשה בסמלי האולימפיאדה הבאים, טעות בידכם.
ריו (מה קרה לדה ז'נרו) מציגה לקראת המשחקים ב-2016 לוגו משעמם. צבעוניות בנאלית עם מעברי צבע עדינים בניסיון לחבר שלושה צבעים שלא ממש עובדים ביחד, קומפוזיציה שגרתית (יישור מרכזי שמתחתיו חמש הטבעות), איור לא מוצלח של אנשים ספק-מחוברים ספק-רוקדים הורה (יש לנן לוגו לפסיטבל המחול בכרמיאל!), עם בעיה יותר חמורה של מסר מעייף (כנראה) על אחווה עולמית וחיבור בין תרבויות. דווקא הלוגו הראשון שהוצג הרבה יותר מעניין בעיני (הר קורקובדו האייקוני, רצועת הים ולב שנוצר באמצע). גם שלוש הערים שהגיעו לשלב הגמר של תחרות אירוח האולימפיאדה הבאה, ולא נבחרו, לא הציגו בשורות עיצוביות מעניינות.
מה דעתך עכשיו על הלוגו של לונדון 2012, מר ביילי?
