גם אם כלי התקשורת היו מחפשים, הם לא היו מוצאים ברחובות שלנו פרטנר להתלהבות הגדולה מהוונטילטור הענק שהוצב השבוע בכיכר רבין. קודם כל, כי הגודל לא קובע. חוץ מזה, אנחנו לא צריכים שראש העירייה יבוא לעשות עלינו רוח. אצלנו ונטילטורים הם דרך חיים.
אנחנו לא קוראים לזה אמנות, אבל למאווררים שלנו יש הרבה מה לתרום לדיון בשאלות של אסתטיקה בכלל ובמרחב הציבורי בפרט:
אם מדברים על אמנות, ידם של הגלריסטים שלנו על הדופק. יעיד על כך פרסום החוצות שמציף כעת כל פינה:
בכל מקרה, אצלנו לא חייבים אורגינלים, ושוק המשומשים לוהט. בפינה של יוחאי הספר, שעליה כבר סיפרתי (ועוד אספר), המבחר מתעדכן בתדירות גבוהה:
ליוחאי עצמו יש אחד קטן לשימוש אישי:
וכך גם למוכר בחנות המחשבים:
ברחובות פזורים ונטילטורים כמו זבל:
עובדה עגומה שרק מבליטה את עוצמתנו הרוחנית:
אנחנו לא מציעים משב צפוני קל, אצלנו מקבלים את כל החבילה: