קצת לפני שהאחים ג'רסי הורידו את התריס על חנות הפיצוחים הנפלאה שלהם בפעם האחרונה, מתישהו בספטמבר 2011, העזתי לשאול אותם למה. האחים אמרו שהתעייפו. הם סיפרו שאחד מהם הצטרף לחנות של אבא מיד כשהשתחרר מהצבא והשני קצת יותר מאוחר. בהתחשב בעובדה שלפחות על פי המראה שניהם עברו מזמן את גיל היציאה לגמלאות, אפשר להבין שהם קלו ומכרו פיצוחים באותו המקום יותר מחמישים שנה. ואבא שלהם היה שם קודם. אבל העייפות הכריעה, התריס ירד לנצח ובשביל לפצח צריך ללכת עכשיו עד רחוב לווינסקי. את מקומם תפסה כעבור כמה חודשים הבשורה:
אחר כך, כצפוי, החל שיפוץ:
ואז הגיעה התוצאה:
על טעם וריח באמת אין מה להתווכח. אחד מהאחים ג'רסי אהב מאוד לפתור תשחצים. מה אוהב מוכר הדלתות המדוגמות נראה לי הרבה פחות מעניין.